לכתבה הבאה לכתבה הקודמת

ראשי תנועת הריבונות בראיון מיוחד

צילום: גרשון אלינסון. נשים בירוק

מובילות מהפכת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, בראיון למעריב על ההישג המרשים והמשמעותי בוועידת הליכוד ועל חזון הריבונות בכלל.

מיד לאחר ועידת הליכוד בה הצביעו 1500 חברי המפלגה פה אחד בעד החל הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון קיימה העיתונאית והפובליציסטית קרני אלדד ראיון מיוחד עם מובילות מהפך הריבונות, ראשי תנועת הריבונות מיסודה של 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר.

אנו מביאים בפניכם את הראיון במלואו כפי שהובא ב'מעריב' תחת הכותרת "מסמנות טריטוריה: הנשים שמאחורי היוזמה לסיפוח יהודה ושומרון":

יהודית קצובר ונדיה מטר כבר התרגלו שבימין תופסים אותן כפעילות “הזויות", אך בהצבעה במרכז הליכוד, הן זכו לראות את מאמציהן רבי־השנים נושאים פרי: "זו הייתה פריצת דרך"

ביום שלאחר ההצבעה במרכז הליכוד, שבה הוחלט פה אחד בעד החלת ריבונות “על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון”, יהודית קצובר ונדיה מטר חוגגות את ההישג. “מה שהיה הכי מרגש זה שלא הייתה בוועידה ציניות כלל”, מספרת מטר. “פגשנו אנשים שכבר שנים לא באו לוועידות ליכוד, ופתאום הם יצאו מהבית, מכל הארץ, רק בשביל להצביע על העניין הזה. אומנם זה קרה באיחור של 50 שנה, אבל זה צעד ענק. הקרדיט לצעד הזה הוא לנתן אנגלסמן, שבח וייס ושי מרלינג, אנשי ארץ ישראל בליכוד, שהרימו את הכפפה, ובעבודת נמלים אספו 900 חתימות וכינסו את הוועידה”. 

“שלשום הייתה פריצת דרך במרכז הליכוד”, מוסיפה קצובר. “זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה. ראינו שאנשים פשוט אוהבים את ארץ ישראל. ראינו שבעצם אנשים בתוך־תוכם רוצים להתחבר לאידיאל”.

כבר שנים שקצובר (70), תושבת חברון, מנהלת של המכללה להוראה בקריית ארבע, אשתו של צבי קצובר, אם לחמישה וסבתא ל־16, ומטר (51), תושבת אפרת, אם לשישה וסבתא לשניים, נאבקות לקידום רעיון הריבונות ביהודה ושומרון, במסגרת עמידתן בראש תנועת “נשים בירוק”. אתמול, כששוחחתי עמן, הן היו בדרכן למערת המכפלה בג’יפ החבוט של מטר. “צריך להודות לאמא ולאבא”, הן אמרו חצי בצחוק, “וגם להגיד להם שטוב שהם קנו בכסף מלא את מערת המכפלה, אבל הם השאירו לנו המון עבודה”.

תנועת הימין “נשים בירוק” הוקמה על ידי מיכאל ורות מטר בשנת 1993, בעקבות הסכמי אוסלו, וקיבלה את שמה בשל הקמפיין של חבריה בשנות ה־90 נגד החזרה לקו הירוק, שבמסגרתו חבשו כובעים ירוקים. פעילויות התנועה לאורך השנים כללו הפגנות מחאה נגד הסכמי אוסלו, החתמה על עצומה נגד הקמת מדינה פלסטינית ועוד. במהלך חומת מגן עודדו פעילות הארגון את חיילי צה”ל מול פעילות הארגון "מחסום ווטש". בשנת 2010 הקימו מטר וקצובר את "תנועת הריבונות", כתנועה חוץ־פרלמנטרית הפועלת להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. משנת 2013 מוציאה התנועה את כתב העת “ריבונות”, העוסק בסוגיית הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

1,500 חברי מרכז הליכוד, שהתכנסו שלשום בקריית שדה התעופה, הצביעו ברוב קולות בעד נוסח החלטה מחייב של תמיכת המפלגה בהחלת הריבונות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן. באירוע נכחו כמעט כל שרי הליכוד, פרט לראש הממשלה בנימין נתניהו, שההצבעה נערכה בידיעתו. בהצבעה קורא מרכז הליכוד לנבחרי הליכוד לפעול כדי לאפשר בנייה חופשית ולהחיל את חוקי ישראל וריבונותה על ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. להחלטת מרכז הליכוד אומנם אין תוקף חוקי, אבל היא מסמנת את הלך הרוחות בקרב חברי הליכוד.

רעיון הריבונות ביהודה ושומרון הנץ עם כיבוש יהודה ושומרון, עזה, רמת הגולן ומזרח ירושלים במלחמת ששת הימים, אך קיבל דחיפה חזקה בשנים האחרונות בחסות הארגון “נשים בירוק”. אלמלא פעילותן של מטר וקצובר, קרוב לוודאי שההצבעה שהתקיימה בוועידת הליכוד שלשום לא הייתה מתקיימת, או הייתה מתקיימת רק שנים מאוחר יותר. 

קצובר ומטר עצמן כבר התרגלו להיתפס לאורך השנים כ”הזויות” גם במיינסטרים של הימין. ב־2005, כשראו שהמאבק נגד תוכנית ההתנתקות לא צלח וכי היישובים ותושביהם פונו, השתנה משהו מהותי בדרך הפעולה שלהן, שכלל עד כה הפגנות ומחאות. הן פתחו מפות והחליטו לעצור את כניסת הפלסטינים לשטחי C, שהיו בשליטה ישראלית מלאה על פי הסכמי אוסלו, והחלו להיאבק על מקומות אסטרטגיים, הן בהתיישבות והן בנטיעה. “אנחנו היינו נוטעים, והפלסטינים היו עוקרים לנו”, מספרת קצובר. “עד שניצחנו. ואז בעלי אמר לנו שאנחנו מרוקנות את הים בכפית. הבנו שהמאבק לא יכול להיות נקודתי”.

מבחינת קצובר ומטר, הצורך בריבונות נובע ממצבם של חצי מיליון המתיישבים ביהודה ושומרון, שלדבריהן קיבלו על עצמם את החוק הישראלי מחד, אך אינם נהנים מהזכויות ונאלצים להעביר פרוצדורות פשוטות דרך המינהל האזרחי, גוף צבאי דל בכוח אדם, האמון על חיי התושבים ביהודה ושומרון. כך למשל, אין הם יכולים להיות בעלי הקרקע שעליה הם בונים את ביתם, אלא אם כן ירכשוה מפלסטיני, וכל שינוי צריך לקבל אישור מלובש מדים. ריבונות, לפחות בשטחי C, תשנה את המצב הזה. 

לדברי קצובר ומטר, המתנחלים צמאים לנורמליזציה. אחד הקשיים שבהם נתקלו השתיים, לדבריהן, לאורך מאבקן היה יחסם של השלטונות ליהודים ביהודה ושומרון. “המינהל האזרחי ומערכת המשפט ראו אותנו, היהודים ביהודה ושומרון, כזמניים, בעוד שאת הפלסטינים כבעלי הבית, כמקומיים”, אומרת מטר. “כשאנחנו עלינו על קרקע עם טרקטור – מיד זה הזעיק את כל העולם. כשערבי עשה את זה – זה היה טבעי בעיניהם. הם תהו למה צריך בכלל להגן על היהודים האלה, למרות שמה שהמשוגעות האלה אומרות זה צודק. הבנו שאנחנו צריכות לגעת בשורש הבעיה. הבנו שאם נחיל ריבונות על השטח – הבעיה הזו תיפתר”, אומרת מטר.

לדבריהן, לכנס הראשון שערכו “נשים בירוק” בחברון ב־2011 הגיעו 250 איש, ו”כמה נואמים אמיצים”, להגדרתן, ובהם ציפי חוטובלי ואורי אריאל. “כולם חשבו שזה הזוי”, הן מעידות. 

“יהודית החליטה, בצדק, שאנחנו צריכים לשכנע בנושא הריבונות את המחנה שלנו”, מספרת מטר. “עד אז האג’נדה הייתה התיישבות בלבד. אנחנו הרגשנו שאם לא תהיה ריבונות, לא נצליח להגן על ההתיישבות. כשיצאנו עם הכנס הראשון, אנשים מתוך המחנה שלנו שאלו אותנו: ‘למה דווקא עכשיו’, ו’למה להרעיד את אמות הספים’. כל התירוצים שהיו למרגלים בבואם לתור את הארץ היו תקפים עד היום”. 

לכנס השני של “נשים בירוק” כבר הגיע מספר כפול של תומכים ברעיון. בין הכנסים, השתיים ערכו פגישות פרטיות עם שרים, חברי כנסת ואישי ציבור, וניסו להטמיע בלבם את הרעיון. בכנס השלישי שכרו הנשים אולם ענק והקרינו את הנאומים גם מחוצה לו, “וזה עדיין לא הספיק”, אומרת קצובר. “הבנו שעדיין מרוקנים את הים בכפית. ואז התחלנו להוציא את העיתון ‘ריבונות’ ולהפיץ אותו ב־200 אלף עותקים באנגלית ובעברית”. 

הביקורת של קצובר ומטר הופנתה גם פנימה, אל מועצת יש”ע, שלדבריהן, למרות הפינויים של מגרון, עפרה ועמונה, עדיין לא הבינו מה צריך לעשות. “לפני שנה העלינו את הנושא מול ישיבת מועצת יש”ע”, אומרת קצובר. “בינתיים היו פינויים שלא הצלחנו למנוע. מאז גוש קטיף אנחנו מגיבים אותו דבר. אין שינוי דפוס מצדנו; רק שתדלנות ושתדלנות, כולם מבטיחים וכלום לא עוזר, ובמקרה הטוב מקיימים את ההבטחות אחרי עשור. צריך להסביר שזה שלנו, ושצריך לעגן את זה בחקיקה”.


“זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה". חברות "נשים בירוק" מפגינות מחוץ לוועידת מרכז הליכוד. צילום: תנועת הריבונות

“אנחנו לא הראשונות שעוסקות בריבונות”, מוסיפה קצובר. “קדמו לנו אריה אלדד, אורי אליצור ז”ל, הרב בני אלון ז”ל וקרוליין גליק. אבל אנחנו הפכנו את זה לקמפיין. אנחנו לא לוקחות את הקרדיט, רק את הקרדיט על ההתמדה”.

בגלל התקווה

במגזין “ריבונות”, מבית היוצר של קצובר ומטר, התראיינו לאורך השנים חברי כנסת, שרים ואישי ציבור רבים, כשלכל אחד מהם ההגדרה שלו לריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, שפירושה סיפוח חד־צדדי של השטח, בניגוד להסכמה של הפלסטינים ורוב מדינות העולם. 

קצובר ומטר אינן אדישות לסוגיית הפלסטינים החיים בשטחי C, שמספרם לפי ההערכות עומד על עשרות אלפים. יש הגורסים כי יש להעבירם לשטחי A או B, יש הטוענים כי יש להעניק להם תושבות, כמו לתושבי מזרח ירושלים, ויש המבקשים להעניק להם אזרחות מלאה. ”בכל פעם, השמאל מנפח את מספר הפלסטינים ביהודה ושומרון בעוד מיליון. מבחינתו הם הגיעו כבר לחמישה מיליון איש”, אומרת קצובר. “עכשיו היה בירור סוף־סוף לגבי מספר הפליטים בלבנון, והתגלה שלמרות שסברו כי הם מגיעים לכחצי מיליון נפש, מסתבר שמדובר רק ב־150 אלף איש. יש תמיד פער עצום בין מה שהם אומרים לבין האמת”.

“על פי הדמוגרף יורם אטינגר, מדובר ב־1.6 מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון”, מוסיפה מטר. “אנחנו לא מתעלמות מהבעיה. אנחנו בעד לספח את השטח (‘נשים בירוק’ מתייחסות לכל השטח, כולל שטחי A ו־ B – ק”א), לתת להם זכויות תושב כמו לתושבי ירושלים, ולעולם לא זכויות לאומיות. כמו שצבי קצובר, בעלה של יהודית, אומר, הם לא עושים טרור בגלל הייאוש, אלא בגלל התקווה. התקווה שהם יכולים לקחת את הארץ שלנו מאיתנו. החלת החוק תעקור את התקווה הזו. הם יכולים להשתלב כאן כתושבים בתנאי שיתנהגו על פי חוק. תהיה כאן אווירה אחרת. לא יהיה מצב שבו הם יוכלו לסטור לחייל או או לגעת בחייל. זה יהיה אחרת”.

מטר קובלת על אלו התומכים בשתי מדינות לשני עמים. “מי שסובר שמבחינה דמוגרפית נוכל להיפטר מהערבים אם נקים להם מדינה, לא מבין שדרך הגבול עם ירדן ייכנסו הנה המון פלסטינים”, היא אומרת. “זה מה שמאיים על הרוב היהודי ממערב לירדן, לא ריבונות. אף אחד לא אומר את זה”.

בינתיים, קצובר ומטר אינן נחות לרגע ופועלות לעיגון החלטת הוועידה בחקיקה. במקביל הן גילו כי אין תוכנית מתאר ארצית הכוללת את יהודה ושומרון, ולכן הן עומלות לגבש כזו עם מומחה מאוניברסיטת אריאל. את התוכנית הן מתכננות להגיש לשרים הרלוונטיים. “שדרת ההר צריכה להיות השדרה המרכזית של ישראל ולהפוך את גב ההר לאזור עם רוב יהודי”, אומרת מטר. “אנחנו חנוקים. גם השר יואב גלנט מבין שצריך לפנות מזרחה מגוש דן, ופועל לגבש תוכנית כזו, אבל לנו זה לא מספיק מזרחה - אנחנו צריכים ריבונות על הכל”. 

ביום שלאחר ההצבעה במרכז הליכוד, שבה הוחלט פה אחד בעד החלת ריבונות “על כל מרחבי ההתיישבות המשוחררים ביהודה ושומרון”, יהודית קצובר ונדיה מטר חוגגות את ההישג. “מה שהיה הכי מרגש זה שלא הייתה בוועידה ציניות כלל”, מספרת מטר. “פגשנו אנשים שכבר שנים לא באו לוועידות ליכוד, ופתאום הם יצאו מהבית, מכל הארץ, רק בשביל להצביע על העניין הזה. אומנם זה קרה באיחור של 50 שנה, אבל זה צעד ענק. הקרדיט לצעד הזה הוא לנתן אנגלסמן, שבח וייס ושי מרלינג, אנשי ארץ ישראל בליכוד, שהרימו את הכפפה, ובעבודת נמלים אספו 900 חתימות וכינסו את הוועידה”. 

“שלשום הייתה פריצת דרך במרכז הליכוד”, מוסיפה קצובר. “זה היה מרגש בצורה בלתי רגילה. ראינו שאנשים פשוט אוהבים את ארץ ישראל. ראינו שבעצם אנשים בתוך־תוכם רוצים להתחבר לאידיאל”.

כבר שנים שקצובר (70), תושבת חברון, מנהלת של המכללה להוראה בקריית ארבע, אשתו של צבי קצובר, אם לחמישה וסבתא ל־16, ומטר (51), תושבת אפרת, אם לשישה וסבתא לשניים, נאבקות לקידום רעיון הריבונות ביהודה ושומרון, במסגרת עמידתן בראש תנועת “נשים בירוק”. אתמול, כששוחחתי עמן, הן היו בדרכן למערת המכפלה בג’יפ החבוט של מטר. “צריך להודות לאמא ולאבא”, הן אמרו חצי בצחוק, “וגם להגיד להם שטוב שהם קנו בכסף מלא את מערת המכפלה, אבל הם השאירו לנו המון עבודה”.

תנועת הימין “נשים בירוק” הוקמה על ידי מיכאל ורות מטר בשנת 1993, בעקבות הסכמי אוסלו, וקיבלה את שמה בשל הקמפיין של חבריה בשנות ה־90 נגד החזרה לקו הירוק, שבמסגרתו חבשו כובעים ירוקים. פעילויות התנועה לאורך השנים כללו הפגנות מחאה נגד הסכמי אוסלו, החתמה על עצומה נגד הקמת מדינה פלסטינית ועוד. במהלך חומת מגן עודדו פעילות הארגון את חיילי צה”ל מול פעילות הארגון "מחסום ווטש". בשנת 2010 הקימו מטר וקצובר את "תנועת הריבונות", כתנועה חוץ־פרלמנטרית הפועלת להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. משנת 2013 מוציאה התנועה את כתב העת “ריבונות”, העוסק בסוגיית הריבונות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון.

תגובות
תגובות בפייסבוק
מערכת ריבונות

02-01-2018

אתר זה מנוהל ע”י מתנדבים, כל תרומה תתקבל בברכה

לתמיכה ברעיון הריבונות
ריבונות - כתב עת מדיני
היערכות לקראת כנס הריבונות הראשון לנוער
מערכת ריבונות
21-05-2018
ח"כים, אישי ציבור ופעילי ריבונות מרכזיים הבטיחו השתתפותם בכנס הריבונות הראשון לנוער. מאות בני נוער מכל רחבי הארץ נערכים.
ריבונות - כתב עת מדיני
אל הצעד הבא, הריבונות
יהודית קצובר ונדיה מטר
21-05-2018
אחרי העברת השגרירויות לירושלים הגיעה העת לצלוח את מהמורת החשש ולעבור אל השלב הבא – החלת הריבונות.
ריבונות - כתב עת מדיני
הגיע הזמן לנצח. גם בשבילם
דניאל פייפס
18-05-2018
זהו הרגע המתאים לחשיבה מחודשת כדי להיפטר אחת ולתמיד מהסכסוך הישראלי-פלשתיני הישן והעבש.
ריבונות - כתב עת מדיני
עיתונאי תושב עזה: רוצים שלטון ישראלי
מערכת ריבונות
17-05-2018
עיתונאי ערבי תושב עזה מבקר בגלוי את התנהלותה המושחתת של ההנהגה הפלשתינית ומייחל לשלטון ישראלי.
ריבונות - כתב עת מדיני
להציג לאמריקאים תכנית ריבונות אחת
מערכת ריבונות
15-05-2018
יו"ר ארגון 'בסיס חוקי' קורא לחברי הכנסת תומכי הריבונות לגבש תכנית מוסדרת אחת שתוצג בפני הממשל כיעד מדיני.
ריבונות - כתב עת מדיני
דיווחי ההכנות לכנס הנוער
מערכת ריבונות
13-05-2018
עיתונים ועלוני פרשת השבוע מדווחים על ההכנות לקראת כנס הריבונות הראשון לנוער שיתקיים ביום ראשון, י"ג סיוון תשע"ח, בירושלים
ריבונות - כתב עת מדיני
ביסמוט: ריבונות ביו"ש וירושלים לנצח נצחים
מערכת ריבונות
06-05-2018
גם עורך 'ישראל היום' רואה בחזון הריבונות על יהודה ושומרון את התכנית המדינית הראויה והנכונה, לה אין אלטרנטיבה של ממש.
ריבונות - כתב עת מדיני
בארה"ב מפנימים: אין דבר כזה שטחים כבושים
מערכת ריבונות
27-04-2018
משרד החוץ האמריקאי אינו מתייחס עוד ליהודה ושומרון כשטח כבוש ומשמיט את הביטוי מדו"ח זכויות האדם אודות יו"ש בשנת 2018.
ריבונות - כתב עת מדיני
סטטוס קוו ביהודה ושומרון - סכנה לאומית!
יהודית קצובר ונדיה מטר
23-04-2018
בעוד ישראלים רבים מתנחמים בתמיכה בסטטוס קוו, קובעים הערבים עובדות מתרחבות בשטח כבסיס למדינת טרור בלב ישראל.
ריבונות - כתב עת מדיני
דגלי ריבונות נתלו לקראת חג העצמאות
מערכת ריבונות
17-04-2018
ברחבי יהודה ושומרון נתלו לצד דגלי ישראל גם דגלי ריבונות. ראשי מועצות ביו"ש הצטרפו לתולי הדגלים ולדרישה: החילו ריבונות!