דוד אלחיאני, ראש מועצת בקעת הירדן והחל מלפני חודשים מספר גם ראש מועצת יש"ע, משוכנע שהשיח על ריבונות ישראל בבקעת הירדן אינו שיח בחירות בלבד, "זה הולך ומתקרב", הוא אומר ומזהה תהליכים שעד כה לא התרחשו, אחד מהם הוא ישיבותיה הראשונות של ועדת ההיגוי להחלת הריבונות בבקעה, ועדה אותה הקים ראש הממשלה ובה חברים נציגי משרדו, משרד הביטחון, המינהל האזרחי ועוד.
"הוועדה כבר יושבת וזה אומר שזה רציני", אומר אלחיאני החש עידוד גם מהזירה הפוליטית הפנימית. "במהלך המו"מ על הקמת הממשלה 'ישראל ביתנו' הודיעה שאחד הסעיפים שהיא דורשת הוא ריבונות בבקעת הירדן. אני שומע על הצעה שהעביר חבר בכיר מ'כחול לבן' על דעתו של בני גנץ ובוגי יעלון לנפתלי בנט ולרב פרץ, ובהצעה הזו אחד הסעיפים הקואליציוניים יהיה הריבונות בבקעה. כל אלה מלמדים אותי שזה יקרה עם הקמת ממשלה".
"יש הפנמה בעם ובקרב הפוליטיקאים שהמהלך הזה נצרך והמשמעות היא שהשטח לא יהיה עוד לוט בערפל מדיני ואפשר יהיה לתכנן בו תכנון ארוך טווח אחרי 52 שנות התיישבות שבהן עשינו הכול במו ידינו. ללא הכוונה ממשלתית מסודרת. הגיע הזמן שיראו בחבל הארץ הזה חלק ממדינת ישראל. מדובר ברצועה גאוגרפית גדולה יותר מהרצועה שבין חדרה לאשדוד ובעלת פוטנציאל התפתחות אדיר".
על המציאות היומיומית הצפויה להשתנות באזור הבקעה ביום שלאחר החלת הריבונות הוא מוסיף ואומר: "במשך שנים לא פיתחו תשתיות בבקעה. אני מניח שעלויות פיתוח כביש 90, יצירת תשתיות חשמל ומים נאמדות במילארדי שקלים וכל עוד יש ערפל מדיני שוקלים אם נכון להשקיע סכומים כאלה. כשיש ריבונות לא שוקלים שיקולים שכאלה".
"אנחנו כבר עשרות שנים חיים באותה רמה ירודה של תשתיות חשמל, עשר שנים אני שומע על הצבת תחנת משנה ניידת של חברת חשמל, אפילו לא קבועה, ועדיין לא שמו את זה. פגשתי את בכירי חברת החשמל ושאלתי אותם מה בדיוק הם חשבו, שהבקעה לא תתפתח במשך ארבעים שנה? שהחקלאות לא תתפתח, שלא יהיו כאן בתי אריזה, שלא יהיו בתי קירור? ואיכות אספקת החשמל ירודה. גם בנושא התחבורה ותשתיות הכבישים המציאות דומה. מעבר לריבוד מחדש של כביש 90 לא נעשה דבר. רק אחרי 11 שנה סוף סוף משפרים את צומת יפית. היינו בפגישה אצל שר התחבורה ואומרת נציגת הרלב"ד שצודק ראש המועצה ומדובר באחד הכבישים שיש בו את ריבוי התאונות הגדול במדינה וצריך לתת לו עדיפות, ואני לא מקבל תשובה מעבר לכך שיהיו תכניות עתידיות. הייתי מצפה להנחיה שכבר מחר הנושא יעלה לראש סדרי העדיפויות וממחר יכינו תכנית לשיפור הכביש ותוך שנתיים יוצאים לביצוע".
אלחיאני משוכנע שגם מספר האוכלוסייה בבקעה, שעד כה לא עולה על 6000 נפש, יעלה באופן דרמטי ביום שאחרי החלת הריבונות. "ברגע שבו נסיר את לוט הערפל אני מניח שתהיה הכוונה ממשלתית והישובים יצמחו, אולי יהיו עוד ישובים, אולי תצמח כאן עיר. הכול אפשרי. אנשים רוצים לבנות את הבית שלהם כאן. ב-15 השנים האחרונות יש התפכחות בנושא הפלשתיני והציבור איבד את האמון בסיכוי להסכם מדיני ואכן אנשים מגיעים ויש כבר צמיחה של כ-6 אחוז מדי שנה, אבל יש בנים חוזרים שרוצים להתיישב, אבל הם לא יכולים כי אין מקום. הישובים שלנו במצב של קליטה מואצת והיא תתרחב ותגדל כשיהיה בסיס מדיני הרבה יותר רחב ותחושה וודאית שלא מניחים את הכסף על קרן הצבי".
במקביל להתחזקות השיח סביב ריבונות בבקעת הירדן הציפו מתנגדי המהלך גם טענה לפיה ירדן, השכנה ממזרח, צפויה להתנגד ובית המלוכה ההאשמי עלול לבטא את התנגדותו בדרכים שונות עד כדי ביטול הסכם השלום. אלחיאני שומע את הטענות ומבטל אותן תוך שהוא קובע כי השיח המדיני מתנהל תחת הכותרת של 'אחד בפה ואחד בלב'.
"עוד בימים שהייתי יו"ר ועד הישובים בבקעת הירדן, אחרי הסכמי אוסלו, וכבר אז מהשיחות הלא רשמיות עם הירדנים אני יודע שהירדים לא רצו שום קשר גיאוגרפי עם מה שהיה אז מיועד לישות פלשתינית – אז לא דיברו על מדינה פלשתינית – הירדנים כבר הסכימו שבקעת הירדן תהיה רצועה גיאוגרפית שתפריד בין הישות הפלשתינית לבין ירדן. יש לזה גם הסבר פוליטי. 70 אחוזים מהאוכלוסייה שם הם פלשתינים וקשר גאוגרפי יהווה איום גבוה על בית המלוכה. לכן יש אחד בפה ואחד בלב. המלך מחויב להתנגד כלפי חוץ. הוא יודע מה היה קורה לו אם הוא היה מביע הסכמה לריבונות ישראלית בבקעה".
אלחיאני משוכנע שישראל "לא תיפגע ממהלך כזה. גם כשהחילו את המשפט הישראלי ברמת הגולן אמרו שמדינות העולם יחרימו, אז אמרו. לא קרה שום דבר. בכנס INC טראמפ סיפר בנאום שלו מה הוא עבר אחרי ההחלטה להעביר את השגרירות לירושלים. התקשרו אליו ראשי מדינות ונשיאים, גם של מדינות שהוא לא ידע על קיומן, וכולם הזהיר אותו עד כמה זה יהיה מסוכן ויבעיר את השטח ותהיה אינתיפאדה שלישית, אבל למחרת לא קרה כלום".
השיח המדיני פוליטי סביב הריבונות בבקעה הניב גם כמה תגובות מזלזלות בנוסח 'מה זה כבר ישנה? הרי גם על רמת הגולן החילו ריבונות וזה לא מנע מראשי ממשלה, כולל נתניהו, לראות ברמה קלף מיקוח מדיני במו"מ לשלום'. אלחיאני שומע גם את המזלזלים הללו ומשוכנע שבין רמת הגולן לבקעת הירדן קיים פער משמעותי. "ראשית, האביב העברי שינה את השיח הביטחוני בכל האזור. בנוסף, הרמה נתפסת על ידי הקהילייה הבינלאומית כשטח סורי כבוש. בקעת הירדן זה עדיין אזור שאינו שטח כבוש משום שהערבים סירבו לקבל את תכנית החלוקה. לא הייתה כאן שום מדינה והשטח לא נכבש מאף אחד. אם רואים את תכנית החלוקה כקדושה אז גם נהריה ועכו זה שטח כבוש, שלא לדבר על ירושלים", מזכיר אלחיאני.