עשרות בני נוער מכל רחבי הארץ התכנסו במוזיאון גוש קטיף לסמינריון נוער הריבונות התשפ"ד בו השתתפו בהשתתפות אנשי ציבור ומארזי שי ערכיים ומיוחדים נשלחו ממנו לחיילינו הלוחמים ברצועת עזה.
במוזיאון גוש קטיף שבירושלים התקיים סמינריון חנוכה תשפ"ד של נוער הריבונות, אליו הגיעו עשרות בני נוער מכל רחבי הארץ, עתודת המנהיגות של ישראל.
במהלך הסמינריון קיבלו המשתתפים סיור מיוחד בין מוצגי המוזיאון המספר את קורותיו של גוש קטיף, אותו נטשה ישראל ובימים אלה של מלחמה ברצועת עזה היא משלמת על כך מחיר כבד עם התעצמות מפלצת החמאס לאורכה ולעומקה של הרצועה.
במרכז הסמינריון עמדו הרצאותיהם של שלושה – צביקה מור, אביו של איתן החטוף בידי חמאס ומי שהקים את פורום תקווה המכנס תחתיו משפחות חטופים המבקשות לגבות את מהלכיה הצבאיים של ממשלת ישראל ברצועת עזה ולחזק את ידי לוחמי צה"ל וגופי הביטחון, חבר הכנסת עמית הלוי וחבר הכנסת לשעבר אשר פנטהון שהעלו בפני בני הנוער סוגיות ערכיות אידיאולוגיות הנוגעות לעתידה המדיני והקיומי של מדינת ישראל, כאשר מעל דבריהם ניצבת הדרישה להחלת ריבונות על כל מרחבי ארץ ישראל כבסיס ציוני וככורח ביטחוני. שלמה ווסרטייל סיפר למשתתפי הכנס את קורותיו של גוש קטיף.
משתתפי הסמינריון הכינו מארזי שי לחיילי צה"ל הלוחמים ברצועת עזה ובהם לבד מדברי מתיקה גם זרעים של פרחי ארץ ישראל אותם מתבקשים החיילים לזרוע באדמת הרצועה ולהציב לצידם דגלון ישראל, שגם הוא צורף למארז, כביטוי לאמירה הציונית המבקשת לשוב לכל אדמותיה של ארץ ישראל.
בנוסף צורף לכל מארז גם דגל ישראל בהתאם לבקשות שהגיעו לתנועת הריבונות מחיילי צה"ל המבקשים להניף את הדגל במהלך פעילותם המבצעית. דגלים אלה נרכשו בעזרתם האדיבה של מתנדבי ותומכי תנועת הריבונות שנחלצו בקריאה מיידית לאתגר רכישת הדגלים.
בשיחתו עם המשתתפים סיפר צביקה מור על אישיותו המיוחדת של בנו, איתן, כמי שגדל בקרית ארבע ולמד במוסדותיה, וכמי שלאחר שירותו הצבאי החל פוסע בדרכו העצמאית והתגורר בירושלים, שם היה לאוזן קשבת ומסייעת לכל פונה תוך שהוא ממשיך לבטא בדרכים רבות את ערכי כיבוד ההורים שהיו נר לרגליו וחלק בלתי נפרד מאישיותו.
צביקה מור סיפר על יום שמחת תורה בו נקראו בנו וחבריו לתגבר את אבטחת המסיבה ברעים בשל חשש ביטחוני שהתעורר. צביקה ומשפחתו לא ידעו על המתרחש בדרום מעבר לשמועה על חדירת מחבלים כלשהי שמן הסתם, כך סבר, סוכלה בידי כוח ימ"מ קטן ויעיל, כך עד למוצאי השבת אז נודע כי אבד הקשר עם איתן.
עוד סיפר על העדויות שנאספו סביב מסירות הנפש בה נהגו איתן וחברו אליקים כאשר מצאו רכב בו חילצו שוב ושוב צעירים תחת אש בעת מתקפת מחבלי החמאס. הפעולה האחרונה אליה נועדה להציל גופת צעירה שנמצאה בשטח. חבריהם ניסו להניא אותם מלשוב ולחלץ אותה, אך איתן ואליקים החליטו שלא להותיר את הגופה מאחור, ביקשו מחבריהם להתקדם עם הניצולים האחרים ושבו למשימתם ממנה אבדו עקבותיהם.
כעבור עשרה ימים בהם הוגדר איתן כנעדר הגיעה ההודעה לפיה איתן חצה את הגדר לעזה ומאז הוא מוגדר כחטוף. המשפחה שסברה שמודיעים לה על מות הבן התמלאה תקווה שכעת יש סיכוי להצלתו של איתן.
צביקה מור מספר על האופן בו מטפל המטה הלאומי בראשותו של תא"ל במיל' גל הירש במשפחות ובכל צרכיהן מהקטן ועד הגדול, בניגוד מוחלט לאותם המפיצים מידע כוזב לפיו המדינה אינה עושה דבר למען המשפחות.
בהמשך הדברים תיאר צביקה מור את אופן ההתמודדות של המשפחה עם הקושי הפרטי בתוך מעטפת המשבר המלחמתי שבו נמצאת המדינה כולה, מתוך ראיית הכלל של עם ישראל כערך עליון, ולשם כך גם על המשפחה להתגייס לטובת האומה ולא להפוך את הכאב הפרטי לדבר החשוב ביותר לעת הזו.
בדבריו ציטט צביקה את מתתיהו החשמונאי שמקבל את בניו השבים מהקרב עם נפילת יהודה ותוהה מדוע הם שבים, וכשבישרו לו על נפילת יהודה השיב שבשעה זו אין מקום להיבהל על אחיהם אלא להילחם והוא עצמו יצטרף אליהם בשדה המערכה. רוח זו, אומר צביקה מור, מלווה אותו כהבנה עמוקה של יחס הפרט מול הכלל הישראלי.
מתוך תפיסה זו הגיעה הקריאה אותה הוא מוביל יחד עם משפחות אחרות נגד עסקה בנוסח עסקת שליט, עסקה שאחריתה שחרור מחבלים שיבצעו בעתיד פיגועים רבים אחרים, עסקה שאין מאחוריה שיקול של אחריות לאומית, כלשונו. עסקה שכזו פוגעת בכבוד הלאומי של עם ישראל, אומר צביקה ומספר על תחושותיו הקשות כשהוא רואה ג'יפ צה"לי מוכתם בצבעים שיודו לעברו על מנת להביא לאבדן שליטה של הנהג. אירוע שכזה שווה ערך לקש ותבן שעליו יוצאים למלחמה גם בשבת, ובכך מונעים התנכלויות נוספות מגיעות לחיי אדם. לו הייתה תגובה תקיפה על צבע שכזה לא היינו מגיעים לפיגועי הרג קשים.
"אנחנו קמים בבוקר כדי לעשות טוב לעם שלנו, אנחנו אצבע בזרוע שנקראת עם ישראל", אומר צביקה ומספר כי ברכתו לילדיו הא לא שיהיה להם טוב, אלא שהם יעשו טוב לאחרים. "האושר של הפרט יכול להיות רק אם הוא מכליל את עצמו בכלל", הוא אומר ומדגיש כי כאשר הפרט כלול בכלל הרי שכל שיכלולו מקבל משמעות רבה לאין ערוך מזו המקובלת בעולם פרוגרסיבי. תפיסה זו היא בעיניו המשימה של הדור הבא, ומשימה זו תהיה קשה לאין ערוך מהמשימה עימה מתמודד צה"ל כיום ברצועת עזה.
כיום, אומר צביקה, מוצב האני במרכז העולם, וכאשר זו הגישה אין סיבה להילחם על ארץ ישראל ולהישאר בה, והעובדה שהצעירים מגיעים לשורות הצבא ונשלחים למשימות הגנה על האומה מנערת אותם מהאינדיבידואליזם אל תפיסת הכלל והמשמעות הלאומית. "החיים צבא מכריחים לברר את הסוגיות הללו לעצמנו".
בהמשך דבריו סיפר על הצורך בהקמת פורום 'תקווה' המבקש לראות את הכלל כערך עליון מעל קשיי הפרט, לגבות את הממשלה והצבא ולהביע התנגדות לכל עסקה שמאחוריה חוסר אחריות לאומית.
הדובר הבא בפני משתתפי הסמינריון היה חבר הכנסת עמית הלוי שפתח את דבריו בציטוט הצוואה של בן זוסמן הי"ד שביקש מהוריו שלא לתמוך בעסקה כלשהי שתביא לשחרור מחבלים ובה הביע את אמונתו לפיה הדרך הראויה למות היא על הגנת ישראל וירושלים. תמצית הטוב המזוקק, הגדיר חבר הכנסת הלוי את תוכן דבריו.
לעומת גישה זו, אומר חבר הכנסת הלוי, הגישה של משפחות החטופים המפגינים נגד הממשלה גם מעלה את המחיר שידרוש חמאס וגם מהווה דחיית נפש מפני נפש.
הלוי רואה בנאומו של שמעון החשמונאי 'לא ארץ נכריה לקחנו' כהמנון שיש להטמיע בקרב הדור הצעיר בהיות הדברים "מופת של ריבונות" כהגדרתו. מכאן עבר לתיאור המציאות ההיסטורית המורכבת של ימי שיבת ציון והכיבוש היווני עד לתקופת המרד החשמונאי שבו הוכרז שהתכתיב היווני אינו מקובל ויש למיעוט היהודי דרך משלו ואמונה משלו והוא אינו מתכוון לוותר עליהם.
כיבוש יהודה נחקק גם על מטבעות היוונים מתוך תחושה שעל אף שמדובר בנקודה קטנה על המפה, מדובר בכיבוש של אומה שטענה לריבונות, לעצמאות לזהות ולתפיסה עצמאית שהעם נכון להיאבק למענם, מה שאין כן עמים אחרים שקיבלו על עצמם את התרבות ההלניסטית.
מכאן התקדם הלוי לימינו אלה וציין את הצורך לשלב בין הצדק לבין הכוח שיאפשר לעמוד בפני אותם המבקשים למחוק את הצדק. "במדינאות חשוב לדעת לנצל הזדמנויות", אמר הלוי הרואה בנוכחותנו בשערי עזה הזדמנות שהיא בראש ובראשונה תודעתית הכרוכה בהבנת הטעות היסטורית שהובילה למציאות הקשה ברצועת עזה, ומתוך כך לבחון את הדרכים לתקן.
הכישלון שהוביל לשבעה באוקטובר, אומר הלוי, כרוך היה במספר פרמטרים, ומשתתפי הסמינריון הציגו מספר דוגמאות בהן כשל בתפיסת הביטחון הישראלית שהסתמכה על טכנולוגיה, כך גם חטא השאננות והיוהרה ובהבנת האויב ומטרותיו שקיבלו הסברים מערביים, כמו גם קוד מוסרי שגוי שישראל הטילה על עצמה כשלא הייתה נכונה לפגוע במי שנראו בעיניהם כאזרחים תמימים, כך גם ההתעלמות וההתרגלות לפיגועים שהתרחשו שוב ושוב בהיקפים נמוכים יותר.
על הדברים הללו הוסיף הלוי והדגיש את הסיבה הערכית שמאחורי הדברים כולם, המציאות בה הריבונות איננה. כאשר שאלת הבעלות על הארץ אינה מוכרעת הכשלים האחרים נגזרים ממנה. הדברים נקשרים באותו נאום מפורסם של שמעון החשמונאי, ומשום כך, אומר הלוי, אחת המשימות החשובות היא החזרת תודעת הריבונות והשייכות של הארץ לעם ישראל.
המציאות בה בתוככי מדינת ישראל ישנם מאתיים אלף פליטים שפונו מהדרום ומהצפון היא מזעזעת ובלתי מתקבלת על הדעת, אומר הלוי ומציין כי במקום שרצועת הביטחון תהיה בלבנון היא מתרחשת כעת בתוך מדינת ישראל והגורם שמאפשר זאת בהיבט התודעתי פנימי הוא החוסר בתודעה ריבונית. "העובדה שעד היום המנהיגות לא קמה ואמרה שמטרת המלחמה היא השבת הריבונות אחרי שבגדנו באדמה, זה הכשל העמוק. אחר כך נדון בשאלת האיך. איבדנו משהו בתפיסת העומק של הריבונות", אמר וציין את חשיבות פעילותה של תנועת הריבונות והעומדות בראשה, יהודית קצובר ונדיה מטר, כמענה ותיקון לאותו כשל.
"החינוך לריבונות ולחירות הוא אחד מערכי היסוד של היהדות", קבע והדגיש את הצורך להקשיב, לדון בעמדות השונות ולקבל הכרעה מתוך תפיסה עצמית ומתוך שיקול דעת הלוקח בחשבון את השיקולים השונים. כך באדם הפרטי וכך באומה. "בדבר הזה נכשלנו בעזה ובעזרת ה' נתקן, גם אם זה לוקח זמן".
חבר הכנסת לשעבר אשר פנטהון, כמי שעסק רבות בתחומי החינוך, העלייה והציונות בכפרי נוער ובמסגרות שונות של הסוכנות היהודית. סיפר על פעילותו לאורך השנים בתחומים אלה ובעידוד וחיזוק העלייה מאתיופיה בשליחות שאליה יצא מטעם המדינה.
לדבריו השאלה המרכזית שכל יהודי צריך לשאול את עצמו, בין אם הוא שייך לימין ובין אם לשמאל, בין אם דתי ובין אם לא היא השאלה מדוע אנחנו כאן. המענה הפשוט שמדובר בארץ שלנו צריך להיאמר בגו זקוף וללא מצמוץ וללא פחד, אומר פנטהון. "כשאתה ממצמץ או מגמגם בנושא הזה אתה מחזק את הטענה של האומות שהארץ לא שלך", הוא אומר, "בכך יוצרים חריצים ופתח לעמים לערער לנו את הביטחון".
"יש יהודים שמוכנים לוותר על הזהות שלהם כדי למצוא חן, אבל ביום שבו נוותר על הזהות שלנו הסיכוי שלנו לשרוד במזרח התיכון לא יהיה גבוה", הוא אומר וקובע כי יש להישמר ממנהיגות פופוליסטית השוקלת מה יישמע טוב בעיני העולם ובהתאם קובעים את דעתם. דרושה מנהיגות ישרה ואמיתית, אומר פנטהון שמבקר את התפיסה לפיה אנשים ישרים אינם מתאימים לפוליטיקה, תפיסה המותירה את הפוליטיקה בידי מנהיגות בינונית ולא ישרה.
"כשמדברים על הציונות לפני ואחרי המדינה ובימינו צריך לומר לעצמנו שציונות זו הקמת ישובים ופיתוח חקלאות שמחזקת גם את הגבולות שלנו. לכן צריך להשקיע בחקלאות, אבל אחרי הבחירות אף אחד לא רב על משרד החקלאות וגם לא על משרד הקליטה, והדבר מעיד על סדרי העדיפויות. גם על משרד החינוך כבר לא רבים. זה שהדור הבא הוא גיבור ונלחם זה למרות מערכת החינוך, ולא בזכות מערכת החינוך", אומר פנטהון הדורש להציב את האתגרים והבעיות על השולחן על מנת לפתור אותם ולא לקוות שאם יתעלמו מהן הן יפתרו מעצמם. גישה זו היא שהובילה אותנו להתעלמות התעצמות החמאס עד לטבח בשבעה באוקטובר.
"השתרשה בישראל קונספציה שעזה תהיה סינגפור. היו מי שהתריעו ולא קיבלו אותה, אבל היו שקיבלו את הקונספציה. בצער גדול אני אומר שהרבה מלה ששילמו את המחיר הם אנשי שמאל ושמאל קיצוני. הם אומרים היום שמה שהיה לא יהיה עוד והם השתנו. חטפנו סטירה שחלק מאיתנו התעוררו, אבל לא בטוח שחלק מהמתעוררים לא יחזרו לתרדמת. צריך לקיים שיח בינינו עוד לפני השיח עם הערבים. יש כאן הזדמנות".
פנטהון מציין כי לא ניתן לקבוע שבקעת הירדן שלנו ולהדגיש את חשיבותה הביטחונית כאשר עדיין אין בה ריבונות ואלפים בודדים מתגוררים בה. קביעת העובדות בישראל תבהיר לעולם את כוונותיו של העם בישראל ואת רמת האמונה של הישראלית בכך שהשטח שייך להם. ללא עובדות שכאלה שיחזקו ויישבו את בקעת הירדן המסר לעולם הוא חוסר אמון של הישראלים בכך שהארץ שלהם.
בדבריו הביע פנטהון אמון מלא בדור הצעיר שיידע לשאול את השאלות הנכונות ולהציב תשובות נכונות. עוד הוא מדגיש כי הסיפור אודות הקמת מדינה ערבית ביהודה ושומרון ללא צבא הוא סיפור שקרי. לאחר הקמת מדינה איש לא יוכל למנוע ממנה דבר, וכמי שמכיר היטב את אזור השומרון הוא מזכיר כי מגבולות השומרון ניתן לפגע במרכז הארץ אפילו ברוגטקה. "כשנדבר בצורה ברורה מול העולם, העולם ישלים עם המציאות בדיוק כמו שהוא השלים עם קיומה של מדינת ישראל".
פנטהון רואה בהפצצת הכור העיראקי מודל להחלטה שמתעלמת מהתנגדות העולם ומשמעותה קריטית ומתחייבת עבור עתיד ישראל. כך היה גם בהפצצת הכור הסורי עליה החליט אהוד אולמרט. ההפצצה בעיראק מנעה איום גדול פי כמה ב-91' והחלטתו של אולמרט, שגם היא התקבלה בניגוד לעמדה האמריקאית, מנעה איום במחיקת ישראל אם תעז לפעול נגד חיזבאללה.
על עתידם שהעזתים מעיר פנטהון כי יש לערבים אמנם 22 מדינות אך אף לא אחת מהם רוצה לקבל ולו עזתי אחד לתחומה. הסיבה לכך היא בין השאר גם הרצון לראות את החמאס ממשיך להציק לישראל.
לטעמו על ישראל למקד את מאבקה בראש הנחש, כלומר באיראן, ולא בזנבו, כלומר החמאס או החיזבאללה, ולשם כך עליה להסביר זאת לעולם ולפעול. מנגד יש לקדם כל הסכם שלום עם המדינות המעוניינות בכך, כל עוד הדבר אינו קשור ומותנה במהלך כלשהו מול ערביי יהודה ושומרון.
לדבריו על ישראל היה להחיל את ריבונותה על יהודה ושומרון זה מכבר בגב זקוף וקול צלול וברור. "ככל שאנחנו ממתינים זה נותן לגיטימציה למחשבה שיש על מה ללחוץ".
את האירוע כולו מסכמת הוד פישרמן, יו"ר נוער הריבונות ומדגישה את הלימוד וההעמקה של המשתתפים ב"שליחותנו כבני נוער דווקא בעת הזאת, והתמלאנו יחד כוחות לעשייה הקרבה למען הריבונות ולמען השיבה לעזה".