לכתבה הבאה לכתבה הקודמת

אלקין: ללמוד מהפלשתינים את שיטת הסלאמי

צילום: שלומי שלמוני

השר אלקין מציג את צעדיה הראשונים של תכנית השלבים שאחריתה ריבונות. לדבריו, הקביעה לפיה "כל השטח שייך לנו" אינה צריכה הסבר והצדקות.

יש לנו מה ללמוד מהפלסטינים, וזו שיטת הסלאמי שבה הם אומרים 'ניקח מה שמוכנים לתת ואז נמשיך לדרוש את כל השאר'. 

אנחנו מדברים על שטח שהיסטורית תמיד היה יהודי, יותר מתל אביב ואשקלון. כל החזרה שלנו לכאן מתבססת על כך שהמקום הזה שייך לנו. אם נוותר על העיקרון הזה אז ניתן לשלוח אותנו בשלב הבא לאוגנדה.

יש לנו במה להתגאות ובמה לבוא בטענות כלפי הפלשתינים ולא רק שהם יבואו בטענות נגדנו. אני מדבר על התעמולה הפלשתינית, על התמיכה הפלשתינית ברוצחים שיושבים בכלא אצלנו ומשכורות עתק שהם מעבירים אליהם. אלו דברים ששום בר דעת בעולם לא מוכן לקבל וכשהם שומעים על כך הם מזדעזעים.

עבור השר זאב אלקין הדרישה מהימין בישראל להציג אלטרנטיבה מדינית אינה אלא דרישה מיותרת. בראיון לגיליון מס' 1 של 'ריבונות' (עת כיהן כסגן שר החוץ) הוא קובע כי ההתנגדות לחלוקת הארץ והקמת מדינה פלשתינית בליבה היא המובנת וההגיונית ביותר, ובוודאי לא כזו שצריכה הסבר.

"אין כאן שאלה. זה אולי מוזר אבל לטעמי מי שמתנגד לשתי מדינות פטור מהצגת פתרון חלופי, כי המצב הבסיסי צריך להיות שהשטח הזה שייך לנו. אין כאן מצב שווה שבו כל אחד מציע חלופה ואנחנו בוחרים מבין החלופות את הטובה יותר. אנחנו מדברים על שטח שהיסטורית תמיד היה יהודי, יותר מתל אביב ואשקלון. כל החזרה שלנו לכאן מתבססת על כך שהמקום הזה שייך לנו. אם נוותר על העיקרון הזה אז ניתן לשלוח אותנו בשלב הבא לאוגנדה. לכן על מי שרוצה להוציא אותנו מכאן מוטלת החובה להביא ראיות למה זה רעיון טוב יותר. בינתיים כל הראיות מובילות לכיוון ההפוך. כל מי שניסה להוציא אותנו מכאן הביא אותנו למצב הרבה יותר רע מכפי שהיה קודם. לכן אני ממש לא מקבל את הטענה של אותם הדורשים ממני הצעת חלופה לרעיון שתי המדינות". 

'יש לנו מה ללמוד מהפלשתינים. את שיטת הסלאמי למשל'

דבריו הברורים של אלקין לא מונעים ממנו להתייחס למורכבות שבקביעה 'השטח הזה שייך לנו'. "אחרי שזו הגישה הבסיסית ניתן להתחיל לחשוב איך פותרים את הבעיות שיש. ברור שצריך לשאוף להחלת הריבונות. בינתיים עם הסכמי הביניים אנחנו בטקטיקה בעייתית מאוד בעיני. הייתה לנו מחלוקת עם הפלשתינים על כל יש"ע והעברנו להם את השליטה על כל עזה ועל ארבעים אחוזים מיהודה ושומרון ומנגד בצד שלנו לא קיבלנו כלום, גם לא את הדברים שיש עליהם קונצנזוס ישראלי. בגישה הזו אנחנו רק מגדילים את התביעות שלהם".

לטעמו של אלקין "יש לנו מה ללמוד מהפלסטינים", כלשונו, "וזו שיטת הסלאמי שבה הם אומרים 'ניקח מה שמוכנים לתת ואז נמשיך לדרוש את כל השאר'. אני חושב שגם מדינת ישראל צריכה לאט לאט לשנות את התקליט ולנסות, קודם בציבור הישראלי ואחר כך גם בעולם, להבהיר שלא הגיוני שהדברים יתנהלו באופן חד כיווני, ולפחות את אותם אזורים שברור לכולם שיהיו בידינו אנחנו חייבים לספח ולא לחכות לימות המשיח או להסכם קבע".

בדבריו מקפיד אלקין להדגיש שאין לו כל כוונה לשרטט מפות בשלב מוקדם כל כך אלא לקבוע עיקרון וגישה ולפיהם "בכל מקום שיש לגביו קונצנזוס ישראלי או רוב פרלמנטארי ובעולם יש הבנה שהוא יהיה שלנו, עלינו להרגיל את העולם שאין סיבה שלא ניקח את האזורים הללו כבר עכשיו. גם הפלשתינים לא חיכו לימות המשיח. בעבר הם למדו הרבה דברים מאיתנו, מהתנועה הציונית, וכעת אנחנו צריכים ללמוד כמה דברים מהם".

'כל עוד מפת המזרח התיכון לא מתייצבת אין טעם לדון במעמד הפלשתינים בעתיד'

ומה לגבי תכנית היעד? מה לגבי השד הדמוגרפי והחשש מזכות הצבעה לאוכלוסיה הפלשתינית? אלקין לא מתעלם גם מהשאלות הללו אך גם לא ממהר לתת תשובות מוחלטות. לדבריו "כל ניסיון לייצר תכנית שתיתן מענה לכל השאלות על עתיד האוכלוסייה הפלשתינית, או שאלות מצוינות אחרות, כל ניסיון שכזה נועד מראש לכישלון. אנחנו רואים מה קורה במזרח התיכון ולא יודעים להעריך מה יקרה בעוד שנתיים ואפילו לא בעוד חודשיים. כל עוד המפה לא מתייצבת מחדש לא ניתן לתכנן איך הפלשתינים יבואו לידי ביטוי. אנחנו לא יודעים מה יהיו הגבולות ומה יהיה אופי המדינות במזרח התיכון בעתיד הקרוב. לכן אני אומר לכל דורשי התכניות שכאשר יש רעידת אדמה לא מתחילים לצקת יסודות של בית, אלא מחכים לשעת רגיעה כדי לראות מה פני הקרקע ורק אז לתכנן".

בסוגיה אחת מגדיר השר אלקין את עצמו כמי שמצוי בין בנט ללבני, סוגיית יחסו של העולם למתרחש בישראל. "בנט מדבר על כך שאין בעיה פלשתינית והיא לא מעניינת את אף אחד חוץ מאתנו, ולעומתו לבני סבורה שבגלל שלעולם כולו אכפת אין לנו ברירה אלא לוותר לפלשתינים על הכול. אני נמצא באמצע. אני סבור שלבני צודקת בזיהוי הבעיה. מכל הפגישות שלי לצערי אני מגלה שאמנם זה ממש לא הגיוני שיתעניינו ברמות הללו בנושא הפלשתיני, אבל אותנו לא מודדים במידות הגיוניות. ההתייחסות של העולם אל מדינת ישראל היא כאל יהודי אחד גדול. כל היחס של הגויים אל היהודי במשך כל הדורות מופנה כיום למדינת ישראל. משום כך אגב אנטי ישראליות היא צורה חדשה של אנטישמיות. הנושא הפלשתיני מעניין את העולם וזוכה לחשיבות גדולה בהרבה מכפי שהוא באמת. אמנם הרש"פ, ישראל ואפילו עזה הם כיום המקומות היציבים ביותר במזרח התיכון, ובכל זאת בעולם משוכנעים שהסכסוך הישראלי פלשתיני הוא מקור כל הצרות בעולם. כלומר יש כאן בעיה, אבל בשונה מציפי לבני אני לא סבור שבגלל שיש בעיה נוותר על האינטרס הישראלי רק כדי שהעולם יאהב אותנו. זה מצריך התמודדות שתביא לשינוי התפיסה בעולם. זה קשה ולא מבטיח מאה אחוזי תוצאה אבל הציונות מעולם לא הרימה ידיים מול קשיים".

על השיח מול העולם והיכולת להזיז אותו מדבקותו ברעיון המדינה הפלשתינית אומר אלקין: "אני מנסה לשלב בהסברה שלנו את הפן האקטיביסטי יותר. הגיע הזמן להפסיק להתנצל ולהצטדק. יש לנו במה להתגאות ובמה לבוא בטענות כלפי הפלשתינים ולא רק שהם יבואו בטענות נגדנו. אני מדבר על התעמולה הפלשתינית, על התמיכה הפלשתינית ברוצחים שיושבים בכלא אצלנו ומשכורות עתק שהם מעבירים אליהם. אלו דברים ששום בר דעת בעולם לא מוכן לקבל וכשהם שומעים על כך הם מזדעזעים. כך גם כשיש לי ביקורת על ההתנהלות של האירופים אני מביע את הדברים בצורה ברורה. אני מבהיר להם שכאשר הם, שהיו שושבינים של הסכם אוסלו שבו נקבע שלא יתבצעו מהלכים חד צדדיים, תומכים כעת במהלכים החד צדדיים של הפלשתינים באו"ם המשמעות עבורנו היא שבעתיד מי שיבוא אלינו וידבר על ערבויות בינלאומיות שאפשר לסמוך עליהן נזכיר לו שלא תמיד ניתן לסמוך על התחייבויות של מדינות מסוימות שתומכות בהפרות ההסכמים שהן עצמן קידמו ותמכו בהם".

יש אוזן דיפלומטית קשבת כיום בעולם למשהו שהוא לא שתי מדינות לשני עמים?
"מה שהם מוכנים לשמוע עליו הוא הבעיות של רעיון שתי המדינות. אני מציג להם מבחן פשוט – אתם מדברים על תהליך מדיני אבל שימו לב שמבחינת האזרח הישראלי הממוצע באשדוד או בבאר שבע יש מדד פשוט והוא האם יש לו יותר או פחות ביטחון מאז הסכמי אוסלו, התשובה תהיה ברורה וחד משמעית. לפני ההסכמים היה יותר ביטחון, כלומר תהליך השלום פגע בביטחונם של אזרחי ישראל. הצגה כזו של הדברים מדברת אל בני שיחנו בעולם ומשפיעה עליהם".

'להוטי שתי המדינות אצלנו הובילו את הפלשתינים לעקשנות וסרבנות'

"העולם ננעל על רעיון שתי המדינות כי במשך תקופה ארוכה מנהיגינו שלנו, משמאל אבל בסופו של דבר לא רק משמאל, באו לעולם ואמרו ששתי מדינות זה אינטרס של ישראל. כך קרה שמנהיגים בעולם שנחשבים לידידנו אומרים שמדובר באינטרס שלנו כי יש חשש ממדינה דו לאומית ואיום דמוגרפי, ואם זה אינטרס שלנו למה בכלל אנחנו מבקשים משהו מהפלשתינים על קידום אינטרס שלנו. התוצאה היא פרדוקסאלית – מי שרצה את חזון שתי המדינות אבל רצה תמורות עבורו איבד את יכולת המיקוח שלו כאשר הוא הציג את החזון הזה כאינטרס שלנו, וכך הוא מרחיק את ההסכם כי הפלשתינאים לא יוותרו כי זה אינטרס שלו. מסתבר שהקב"ה מנהל את הדברים בצורה מעניינת ויכול להיות שיש ערך גם לפעילות ההרסנית הזו כאשר היא מקשיחה את לב הצד שמנגד ומרחיקה את הסיכון שבהסכם".

לאלקין קשה לקבל את הרעיונות שמשמיעים חבריו על מתן אזרחות מלאה לכלל תושבי יו"ש הערבים. "נושא המדינה הדו לאומית מטריד אותי. הוא לא פשוט ונצטרך לתת מענה. לא נכון להתעלם. הפתרון הפשטני שאני שומע מחלק מחברי בימין שמדברים על מתן אזרחות ושוויון זכויות לפלשתינים במדינה שלנו הוא פתרון מאוד מסוכן. לפי הפתרון הזה בבחירות הבאות ייבחר במקרה הטוב ביותר יוסי ביילין שיחזיר מיד את כל מה שנספח. לכן ברור לי שאחרי שנספח לא נוכל שלא לתת פתרון לאוכלוסייה הפלשתינית. הם צריכים להיות שייכים למשהו".

לסיכום דבריו חוזר אלקין לרעיון השלבים, רעיון שיטת הסלאמי שהוא מציע לנו ללמוד מהפלשתינים. "אפשר לספח היום הרבה שטח ללא הבעיה הזו. מדובר בשטחי C שכוללים 60 אחוזים מהשטח ובהם פחות ממאה אלף פלשתינים, כלומר סיפוח ללא איום דמוגרפי. לכן בשיטת הסלאמי שאני מדבר עליה אין בעיה בשלב הראשון של סיפוח השטחים הללו. הבעיה תתעורר בהמשך, כשנדבר על סיפוח שאר השטח, אבל אז יתכן ויהיו אפיקי פתרון חדשים שאנחנו לא רואים אותם כעת כי אנחנו בעיצומה של רעידת האדמה המזרח תיכונית. לכן עם מעט צניעות אני אומר 'לא יודע' במקום לתת פתרון פשטני שהוא לא פתרון. במזרח התיכון עדיף שלא לנקוט בשיטות העכשיו אלא לחכות ולראות מה מתהווה בהמשך ואז נתחיל לחשוב ולשבור את הראש".

(הראיון הופיע לראשונה בגיליון מס' 1 של כתב העת 'ריבונות')

תגובות
תגובות בפייסבוק
מערכת ריבונות

25-07-2016

אתר זה מנוהל ע”י מתנדבים, כל תרומה תתקבל בברכה

לתמיכה ברעיון הריבונות
ריבונות - כתב עת מדיני
קמפיין ההתרמה לנוער הריבונות נחתם בהצלחה
מערכת ריבונות
11-12-2018
למעלה מ-550 אלף שקלים, הסכום אותו הציבה תנועת הריבונות כיעד לימי ההתרמה, גוייס ונתרם לטובת העמקת והרחבת פעילות נוער הריבונות.
ריבונות - כתב עת מדיני
ארי פולד הי"ד בכנס נוער הריבונות - סרטון חדש
מערכת ריבונות
10-12-2018
צפו בסרטון המרגש של ארי פולד הי"ד מכנס הריבונות הראשון לנוער. רוחו וכוחו איתנו בדרך להגשמת החזון הציוני - ריבונות ישראל בארצו!
ריבונות - כתב עת מדיני
על השקר הדמוגרפי ויחסי ישראל-ארה"ב
מערכת ריבונות
10-12-2018
הדמוגרף יורם אטינגר בהרצאה טרם קמפיין ההתרמה לנוער הריבונות: ישראל נותנת יותר מאשר מקבלת מארה"ב. נתוני הדמוגרפיה האמתיים מעודדים.
ריבונות - כתב עת מדיני
ארבעת שלבי הסולם אל הריבונות
מערכת ריבונות
30-11-2018
הכלכלן ארז צדוק מציג תכנית שלבים מפורטת בדרך אל הריבונות. את השלבים הראשונים ניתן וחשוב לבצע כבר כעת.
ריבונות - כתב עת מדיני
ריבונות ישראל ביו"ש וירושלים - ע"פ החוק הבינלאומי
מערכת ריבונות
02-12-2018
המשפטן הבינלאומי ד"ר גוטייה חקר את מעמדה המשפטי של ירושלים ומסקנתו: ריבונות ישראל ביו"ש ובירושלים תואמת את החוק הבינלאומי.
ריבונות - כתב עת מדיני
הרש"פ מזרימה לשטחי C מיליוני דולרים ועובדות בשטח
מערכת ריבונות
24-11-2018
ברש"פ נמשכת הפעילות המעשית לכיבוש זוחל ושקט של שטחי יהודה ושומרון בגיבוי כלכלי אירופי. היעדר הריבונות מנוצל להשתלטות ערבית.
ריבונות - כתב עת מדיני
ח"כ מארק מתחייבת לחזון הריבונות
מערכת ריבונות
24-11-2018
בתנועת הריבונות מברכים את חברת הכנסת החדשה, אסנת מארק, על הצהרותיה מעל בימת הכנסת ובתקשורת אודות מחויבותה לחזון הריבונות.
ריבונות - כתב עת מדיני
קמפיין תנופה נוספת לנוער הריבונות
מערכת ריבונות
20-11-2018
תנועת הריבונות יוצאת לקמפיין חדש והפעם גולת הכותרת היא פעילות נוער הריבונות התופסת תאוצה בשנה האחרונה.
ריבונות - כתב עת מדיני
יהודית ונדיה מסכמות 25 שנות פעילות
מערכת ריבונות
14-11-2018
בראיון מקיף לכתבת 'מקור ראשון', הודיה כריש חזוני, מסכמות יהודית קצובר ונדיה מטר רבע מאה של פעילות ציבורית והתיישבותית בדרך אל הריבונות.
ריבונות - כתב עת מדיני
מפגש אישי עם יהודית קצובר ונדיה מטר
מערכת ריבונות
14-11-2018
בגיליון 'גילוי דעת' (תולדות תשע"ט) הוקדש עמוד המפגש 'אחד על אחד' למפגש עם ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר. קיראו: