יהודית קצובר ונדיה מטר, ממקבלי פרס מוסקוביץ לשנת תשע"ט, הקדישו את נאומן לחזון הריבונות תוך דגש על מעורבות נוער הריבונות בהובלת החזון.
במרכז הקונגרסים הבינלאומי בנייני האומה שבירושלים הוענקו (שלישי 4.6), זו השנה ה-12, פרסי מוסקוביץ' לציונות. פרס 'עוז ציון' הוענק לראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, פרופ' משה קופל, מייסד ויו"ר פורום "קהלת" וד"ר עליזה בלוך ראש עיריית בית שמש. פרס 'רוח ציון' הוענק לד"ר מאור פריד, מוביל תכניות לקידום נוער בפריפריה, ולרותי-אנטוהון טורצקי, העוסקת בהטעמת נס קיבוץ הגלויות בקרב ילדי ישראל.
בשם מקבלי הפרס נשאו דברים יהודית קצובר ונדיה מטר, שלצד דברי התודה על ההחלטה להעניק להן את הפרס הדגישו את חשיבותו של הפרס ככלי לעידוד המעש הציוני בדור הנוכחי וככלי לביטוי קולו של העם הרואה במובילי החזון הציוני מופת לעשייה ולחזון.
השתיים הודו באופן מיוחד לצ'רנה מוסקוביץ' ולבעלה המנוח ארווין ז"ל על יוזמת הפרס המושך סביבו תשומת לב ציבורית רבה ומפיח רוח חלוצית ואידאליסטית במרחבי העשייה השונים של מדינת ישראל.
עוד התייחסו השתיים בדבריהן למהפך התודעתי שחל בשנים האחרונות סביב חזון הריבונות, חזון שעד לא מכבר נראה היה כבלתי ניתן ליישום וכיום מוצב כבסיס לתכנית מדינית שמפלגת השלטון, הליכוד, והעומד בראשה, רואים בה יעד בר ביצוע.
קצובר ומטר ציינו בדבריהן כי כשם שזוכי הפרס אינם אלא חוליה בשרשרת הדורות והעשייה הציונית, כך גם הדור הצעיר המתגייס בהמוניו מכל קצווי הארץ לקידום והטמעת חזון הריבונות בחברה הישראלית, מהווה נדבך נוסף בדרך להגשמת והשלמת החזון הציוני. השתיים סיפרו על הדגש ששמה תנועתן על פעילות הנוער והצמחת מנהיגות ציונית, אידאליסטית וחדורת מטרה למדינת ישראל של הדור הבא.
ברוח הימים הללו ו'תכנית המאה' של הנשיא האמריקאי, התריעה קצובר בדבריה מרעיון החלת הריבונות על יישובי יו"ש לבדם, וקבעה כי הסכמה למהלך שכזה תהווה גם נסיגה מהחזון הציוני של שיבת עם ישראל לכל מרחבי ארצו המובטחת, וגם הפקרה בפועל של הישובים לגחמתה של הישות הערבית שעלולה לקום בשאר 90 האחוזים של יהודה ושומרון, אם לא מעבר לכך.
"אנו בעיצומו של מהלך היסטורי אלוקי, מהלך היסטורי, שעם כל נפתוליו התקדם תמיד בדרך המלך העולה ציונה. מהלך שאינו אלא מאבק בלתי פוסק בדרך לגאולה, גאולת ארץ ישראל והעולם כולו, גאולה פיזית ורוחנית שיש בה דינמיקה בלתי פוסקת של יצירה, של תורה, של עשייה, בדרך לעולם מתוקן יותר, לטוב ולשלום. לכן, גם בערב זה אנו קוראים להמשיך במסע, כולנו ממשיכים יחד את ה"לך לך" של אברהם אבינו", דברי קצובר ומטר.
אירוע הענקת הפרסים כלל מופע מלא של אברהם פריד ולצידו המוסיקאי והזמר אמיר דדון כאמן אורח.
מנימוקי ועדת השופטים למתן הפרס לקצובר ומטר, זוכות פרס 'עוז ציון':
יהודית קצובר היא אשת התיישבות, אשת חינוך ופעילה ציבורית למען ארץ ישראל.
קצובר הייתה בקבוצת הנשים שבשנת 79' חדרו לבית הדסה שבלב חברון, ובכך סללו את הדרך להקמת הישוב היהודי בעיר. בהמשך הובילה והשתתפה במאבקים להיאחזות יהודית באזור חברון וגוש עציון.
נדיה מטר היא אשת התיישבות ופעילה למען ארץ ישראל, משנת 1993, שנת הקמתה של תנועת ההתיישבות וההסברה 'נשים בירוק' על ידי חמותה, רות מטר ז"ל, מכהנת נדיה מטר כיו"ר התנועה.במסגרת הפעילות הציבורית השתתפה והובילה מאבקים ציבוריים ומחאות נגד הסכמי אוסלו ונגד רעיון החזרה לקו הירוק והקמת מדינה הפלשתינית בלב ארץ ישראל.
בקיץ 2005, ימי המאבק בתכנית העקירה מגוש קטיף וצפון השומרון חברה קצובר לתנועת 'נשים בירוק' ולעומדת בראשה, נדיה מטר, והפכה ליו"ר שותף של התנועה יחד עם מטר.
במסגרת זו הובילו השתיים פעילות חוץ פרלמנטארית לעידוד ההתיישבות ביהודה ושומרון, למניעת השתלטות ערבית לא חוקית על אדמות בשטחי C, קמפיינים ציבוריים והסברתיים נגד מדיניות הנסיגות, ארגון פעילויות חינוכיות ציוניות לקבוצות בני נוער, המשיכו את מסורת צעדת ליל תשעה באב סביב החומות ועוד.
יחד עם מטר הקימה קצובר בשנת 2011 את תנועת הריבונות הפועלת מול שרים, חברי כנסת ואישי ציבור להובלת חזון החלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון. התנועה בהנהגתן המשותפת מחוללת שינוי תודעתי בשיח המדיני-פוליטי בישראל עם קיומם של כנסים ברחבי הארץ בהם משתתפים מנהיגים ואנשי רוח הדנים בחזון ובדרכי יישומו. התנועה גם מפיקה את כתב העת 'ריבונות' ואת אתר האינטרנט 'ריבונות' הכוללים כתבות, מאמרים ועדכונים סביב החזון.
לצד מיזמי הסברה ותודעה ממשיכה תנועת הריבונות בחיזוק האחיזה המעשית בשטח, כך בשמורת 'עוז וגאו"ן' שהוקמה על ידי פעיליה לזכר שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו והפכה לאתר חינוכי-תיירותי בו מבקרים אלפים, וכך בשורת מפעלי התיישבות באזור גוש עציון. (שדמה, נצר, אדוריים, עיטם).
בהובלת קצובר ומטר הוקמה גם תנועת נוער הריבונות המקיימת פעילות הסברה צעירה ברחבי הארץ ובמדיות החדשות. כמו כן מקדמת התנועה את עיצובה של הנהגת הדור הבא ברוח חזון ריבונות ישראל על כל מרחבי ארצו.
נאומן המלא של יהודית קצובר ונדיה מטר בטקס הענקת הפרס:
ערב טוב
חג שמח ירושלים
חג שמח ארץ ישראל!
ברשות כל המכובדים כאן, חברי ועדת הפרס היקרים, מקבלי הפרס – פרופ' משה קופל, הגב' עליזה בלוך, רותי אנטוהון טרצקי, ד"ר מאור פריד ושותפתי לדרך ולתנועה, נדיה מטר.
צ'רנה יקרה, משפ' מוסקוביץ היקרה
אני פה בגלל הוריי, מהם ינקנו את הכיסופים לארץ ישראל. אמי בוגרת אושוויץ ובוכנוואלד ואבי תלמיד ישיבת סאטמר, היה בפלוגות העבודה של ההונגרים.
אחרי השואה הקימו הוריי את ביתם בעיירה בטרנסילבניה. אני זוכרת את ביתנו מנקודת מבטה של ילדה קטנה שבית משפחתה היה למקום מפגש מחתרתי למען ארץ ישראל. ברומניה הקומוניסטית דברים היו צריכים להיעשות בסתר, גם מפנינו, הילדים. מקום משכנה של הסקוריטטה, מחלקת הביטחון הרומנית של אותם ימים, היה במרחק שלושה בתים מהבית שלנו. כילדים עברנו שם רק במהירות ומבלי לנשום.
את תקופת ילדותנו ליוותה ההכרה שביתנו שם אינו אלא בית זמני. השטיחים רוב הזמן היו מגולגלים – "אולי עכשיו יגיעו הניירות המיוחלים ונוכל לעלות לארץ ישראל".
הסיפור המשפחתי שלי אינו חריג. זהו סיפורם של רוב בני הדור שלי כאן בארץ ישראל. הכמיהה לעלות לארץ ישראל הייתה נחלת היהודים בכל הגלויות, הכיסופים לארץ ישראל איחדו אותנו. ארץ ישראל, משאת נפשו של העם, החזיקה אותנו בחיים בגלות הארורה, ברדיפות, בפוגרומים, בפרעות, בשואה.
ארץ ישראל הייתה ועודה עבורנו טעם החיים. בתימן ובמרוקו, בהונגריה ויוון, בפולין ואלג'יר נשמנו ארץ ישראל.
התקבצנו כאן בארץ ישראל, מהלך גאולי שלא היה כמוהו. ודווקא כשהגענו אל ארץ ישראל ההיסטורית, אחרי ניסי מלחמת ששת הימים, התחיל שבר בעם. זהו השבר שמוביל אותנו אל הקלפיות מאז ועד היום. בכל הסוגיות האחרות, בריאות, תחבורה, פנסיה, בתי חולים, ניצולי שואה... המפלגות תמימות דעים פחות או יותר. בכל אלה אין ימין ואין שמאל. רק בעניין המהותי ביותר אנו חלוקים – ארץ ישראל.
האנרגיה שאיחדה אותנו מתפצלת ואיתה גם כוחנו הלאומי.
בימים האחרונים, בעקבות ההתפתחות הפוליטית שגוררות אותנו שוב לקלחת הבחירות, קבלנו מועד ב' לתקן את הטעון תיקון, להחזיר את ארץ ישראל לקונצנזוס. גם אם לא יעלה בידינו לשנות עמדות בשלושה חודשים, לפחות נשים על שולחן הדיונים – ערכים, חזון, מהות, זהות, נשנה את סגנון השיח, את מהות השיח ואת איכות השיח.
מזה 8 שנים אנו פועלות להחלת הריבונות על ארץ ישראל מתוך הקשבה לכל הדעות. אנו בעיצומו של המהלך. אולי לא נזכה להגיע לסופו. אנו רק חוליה בשרשרת העשייה וחזון הציוני, אך כבר כעת ניתן לראות כיצד החוליה הבאה כבר נכנסה לפעילות. מאות בני נוער נרתמו למהלך הריבונות מרצונם.
זה קרה לאחר העקירות וההרס בעמונה, עופרה ונתיב האבות. "נמאס לנו להיות תחת הדחפורים, אנו רוצים למנוע את הפינויים מראש, יש בכוחנו לפעול ולהביא לשינוי", הם אמרו ועשו. הם יצאו לרחובות, לדוכנים, למוסדות החינוך, לסימנריונים, לכנסת כדי ללמוד וללמד, כדי שחזון הריבונות יתגשם ועל כך הם ראויים לתשואות ומחיאות כפיים מאיתנו הדור המעט יותר בוגר.
את כספי פרס מוסקוביץ אנו מקדישות לארגונה של ועידת הנוער השנייה לריבונות שתתקיים בע"ה בשבוע הבא, י' סיון 13 ליוני, במרכז וואהל באוניברסיטת בר אילן. משם נמשיך בגאון את הקריאה: ארץ ישראל שלנו! ריבונות ישראל היא ציונות. אנו קוראות מכאן לכל הנוער להצטרף למהפכה.
יש אפשרות שתוכנית המאה של נשיא ארה"ב, הידידותי ביותר לישראל מכל קודמיו, תדחה בגלל הבחירות הקרבות, אך יש אפשרות שדווקא עם הממשלה הזמנית הנוכחית התוכנית תקודם בשל לוח הזמנים הבוער של הבחירות בארה"ב.
עלינו להיות ערניים ולא לאפשר את קידומו של הרעיון המסוכן להחלת ריבונות רק על הישובים. יישובי יו"ש אינם אלא 4% משטח יהודה ושומרון. ומה יהיה על 96% הנותרים? מדינה מינוס או אוטונומיה פלוס? למתבוננים במבט מדיני מפוכח ברור שישות שכזו, אם חלילה תוקם, תוכל להפוך בנקל למדינה פלשתינית הגודעת את החזון הציוני ומסכנת את תושבי מדינת ישראל. רוב של 73% מתושבי ישראל מתנגדים למדינה שכזו, וזאת ע"פ סקר שערכנו במרץ 2019 ע"י מכון גיאוקרטוגרפיה. תקדים עזה עומד לנגד עיני העם.
ריבונות צריכה לבוא יחד עם עידוד עלייה המונית בצורה ממלכתית, עידוד ילודה והעצמת ההתיישבות.
אנו בעיצומו של מהלך היסטורי אלוקי. נשיא ארה"ב קידם את העלאת שגרירות ארצו לירושלים, הכיר בריבונותינו בגולן, עצר את תקציבי אונר"א. מיליונים של נוצרים אוהבי תנ"ך תומכים בישראל, מהלך שעם כל נפתוליו מתקדם בדרך המלך העולה ציונה, מהלך בלתי פוסק בדרך לגאולה, גאולת ארץ ישראל והעולם כולו, גאולה פיזית ורוחנית שיש בה דינמיקה בלתי פוסקת של יצירה, של חברה, של עשייה בדרך לעולם מתוקן יותר, לטוב ולשלום.
בערב זה אנו קוראים להמשיך במסע "הלך לך" של אברהם אבינו אל ארץ ישראל. ארץ ישראל אינה עוד פיסת טריטוריה. היא רכיב אורגני של מהותנו, של המורשת שלנו. אין עוד עם וארץ שכאלה בעולם כולו. צרפת טריטוריה. אנגליה טריטוריה. לא אנחנו. אנחנו טריטוריה עם שמים וארץ. האחדות הזאת, השלמות הזו, לא תוכל להשתנות לעולם.
לעולם לא נוכל להסתפק במחצה, שלישי או רביע מארץ ישראל. אין מדינת ישראל יכולה להתנתק מארץ ישראל.
לסיום: אצטט מדברי אורי אליצור ז"ל שהיה מחלוצי הדרישה לריבונות:
"ההיסטוריה היהודית הטילה על דורנו את המשימה הגדולה של חזרת העם היהודי לנחלת אבותיו. אני לא יודע למה דווקא אנחנו נבחרנו להיות הסיירת המובחרת שלה, אבל יש לנו אחריות כבדה בפני כל דורות היהודים שהיו לפנינו וכל דורות היהודים שיבואו אחרינו לשמור למענם על ארץ ישראל".
נדיה מטר:
וכעת אל פרק התודות:
ראשית, תודה לבורא עולם שזיכה אותנו לחיות בדור המדהים הזה, דור הגאולה בו אנו זוכים לחיות כעם ריבון בארץ ישראל.
איזה זכות לעמוד כאן בשורה אחת עם אישים רבי מעש כד"ר עליזה בלוך, ראש עיריית בית שמש, אשת חינוך עתירת מעש שחוללה פלאות והפיחה באינספור בני נוער אמונה בעצמם ובעתידם, משה קופל, יו"ר פורום 'קהלת' המעגן את מעמדה של ישראל כמדינת הלאום היהודי ולאחרונה גם פועל להגשמת חלום הריבונות, רותי אנטוהון טורצקי המטמיעה בדור הצעיר את סיפור קיבוץ הגלויות והד"ר מאור פריד הפועל לחיזוקם של צעירי הפריפרייה.
תודה בשמנו ובשמם על שהצבתם אותנו כחוליה נוספת בשרשרת העשייה הציונית הנבנית והולכת לאורך דורות רבים ובעיקר כעת, בדור התחייה והתקומה.
תודתנו לחברי קרן מוסקוביץ', לצ'רנה מוסקוביץ' ולבעלה המנוח ארווין ז"ל, על ההתמדה בקידום האישים הרעיונות והמעשים שדרכם נבנית הציונות מדי יום ביומו, דרכם חלום הדורות הופך למציאות יומיומית, דרכם שב עם ישראל לעצמו, לעצמיותו ולעצמאותו!
הפרס על שם מוסקוביץ עבורנו הוא יותר מפרס נובל, משום שהוא בא מכם, משפ' מוסקוביץ, בוני ארץ ישראל. שיניתם את פניה של ירושלים. פרצתם את הדרך אל ירושלים השלמה. קוממתם את חורבות ירושלים. איחדתם את העיר בפועל. אשריכם ואשרינו.
העידוד שאתם, צ'רנה היקרה והחברים, מעניקים למיזמי הציונות נושאים בחובם את קולו של העם שאומר לכולנו להמשיך הלאה, לעשות ולפעול למען העם ולמען הארץ, כי עוד רבה הדרך שלפנינו, אך המבט קדימה אינו מעייף אותנו ואינו מייאש אותנו, כי מעת לעת אנחנו גם מציצים אחורנית. המבט הזה מזכיר לנו את כברת הדרך הענקית שכבר עשינו כאומה, כעם וכמדינה עד להישגים המדהימים, לניסים הגלויים, שבתוכם אנחנו חיים את חיי השגרה שלנו. אנחנו רואים את כל זאת ומתמלאים בכוחות של תקווה ואמונה – החזון הציוני מנצח, העם איתנו וריבונו של עולם מוביל אותנו אל יעד הגאולה המתממשת לעינינו!
כאן המקום להודות גם לבני משפחותינו היקרים שמעניקים לנו את התמיכה הנדרשת לפעילות. תודה מיוחדת לבעלים היקרים שלנו, צבי ודיוד, הם, יחד עם ילדינו ונכדינו, מעניקים לנו את התמיכה שנדרשת בעורף כשיוצאים אל חזית הפעילות והעשייה בשטח.
תודה לאלפי הפעילים של תנועת נשים-בירוק ושל תנועת הריבונות, שמתרגמים יחד איתנו את החזון הגדול לצעדים קטנים וגדולים שנאספים למסע ארוך ושלם. אלפי תומכים ומתנדבים מהארץ ומחו"ל, שותפים מלאים בחזון ובמעשה, ברעיונות, בתרומות ובפעילות בשטח, ותודתנו לכולם.
אנחנו אמנם אלה שנבחרו לעמוד כאן במעמד המרגש הזה ולקבל מידיכם את האות, אבל אנחנו רק עוד חולייה אחת בשרשרת. שלנו שלכם הוא.
תודה אחרונה ומיוחדת נתונה לחוליה הבאה בשרשרת, לחוליית העתיד. הנוער.
יהודית ואני פוגשות עשרות קבוצות של בני נוער, בעיקר ממכינות קדם צבאיות, שבאות אלינו לשמורת עוז וגאו"ן במסגרת 'שבוע יו"ש'. זה סיור ביהודה ושומרון בו בני הנוער שומעים דעות שונות על "הסכסוך". הם שומעים מאחמד מבית לחם שהיהודים כובשים ואסור להם בכלל להיות פה, שומעים מיוסי מ'שלום עכשיו' שאין מנוס אלא לוותר על הארץ ולגרש את היהודים, ואז באים אלינו לשמוע על זכותנו על הארץ ועל תכנית הריבונות.
התגובות משתנות מקבוצה לקבוצה. בני נוער רבים תומכים ומבינים שתוכנית הריבונות היא זאת שתביא לשלום אמת, ביטחון וצדק, אבל בכל קבוצה אנו גם פוגשות יותר מדי בני נוער מבולבלים, בלי ידע בסיסי בעובדות ההיסטוריות. הם באים אלינו בסוף ההרצאה ושואלים: שמענו את אחמד מבית לחם, את יוסי מ'שלום עכשיו' ועכשיו אתכם... אז מי צודק??? מה האמת? הלב נקרע לראות בני נוער כאלה, לאחר 12 שנות חינוך בארץ, צעירים שבקרוב יהיו חיילים ואינם יודעים בוודאות של מי הארץ הזאת. אין להם ידע בסיסי בהיסטוריה הציונית של ארצנו. איש לא לימד אותם שההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון אינה סותרת את החוק הבינלאומי, הם לא שמעו מעולם על ועידת סן רמו. "הכהו את מוחם ושכחו שאתנו הצדק". הדבר הזה חייב תיקון דחוף בכל בתי הספר כדי שלא יצמח כאן דור בור, עם-ארץ ללא ארץ.
לעומתם, ברוך ה', יש לנו את נוער ריבונות. חוליה זו של בני נוער נרתמת בימים אלה למשימת הדור שלנו, משימת הריבונות. הם מצטרפים אלינו ומקבלים באהבה ובעוז את מקל השליחים הציוני וצופים פני עתיד.
נוער ריבונות מבין היטב את גודל המשימה וחשיבותה, מבין שהציונות היא תנועה לאומית לא כדי שליהודים יהיה בית לאומי כמו כולם. הם מבינים שישראל הוקמה לא כדי להפוך לשוויץ של המזרח התיכון, אלא כדי להיות למרכזו הרוחני-מוסרי של העולם, להפוך למגדלור, לחברת מופת למען גאולת האנושות כולה. הדור הצעיר מבין שעל מנת שנוכל להגשים את כיסופי הדורות, עם ישראל חייב לשוב לכל מרחבי ארצו, ולהחיל עליה ריבונות.
נוער זה ,כאמור, יקיים, בזכות כספי פרס מוסקוביץ, בע"ה בשבוע הבא, יום חמישי י' סיוון, 13 ליוני, במרכז וואהל בבר אילן את ועידת הנוער השנייה. זאת לאחר הצלחתה של הועידה הראשונה לפני שנה בירושלים עם יותר מ-1200 בני נוער מרחבי הארץ. הכנס והפעילות של הנוער במשך השנה הובילו ומובילים את תנופת תודעת הריבונות שהגיעה עד ללשכת ראש הממשלה ולהצהרותיו בדבר כוונתו להחיל ריבונות ביהודה ושומרון.
אנחנו קוראות לכל אחד ואחת מכם כאן באולם לוודא, עוד היום, שילדיכם ונכדיכם יצטרפו ויגיעו לוועידה בשבוע הבא. יש הסעות מכל רחבי הארץ ואתם מוזמנים לפנות לכל אחד מבני הנוער כאן הלובש את חולצת הריבונות ולקבל פרטים. חשוב, דווקא בימים אלה של בחירות ותוכנית טראמפ, להציב לעיני העם והעולם מפגן כוח גדול של מאות בני נוער חדורי אידיאולוגיה שיכריזו: "ארץ ישראל שייכת לעם ישראל". עם ישראל חי!
תודה רבה לכם. יחד נמשיך, צעד ועוד צעד, עד להגשמתו המלאה של החזון.
