ייתכן שממשל ביידן ינסה להחליש את ההסכם בכך "שיפרום את קשריו של ההסכם", אומר פרופ' יוג'ין קונטורוביץ', מומחה עולמי למשפט חוקתי ולמשפט בינלאומי.
ממשל ביידן יפעל בשקט נגד "הסכמי אברהם", אולם המדינות החתומות עליו יישארו לצידה של ישראל מחמת הפחד המשותף שיש להן מאיראן, כך מעריך פרופ' יוג'ין קונטורוביץ', מומחה עולמי למשפט חוקתי ולמשפט בינלאומי, במפגש 'זום' שהתקיים ביום ראשון בחסות "נשים בירוק".
"אף אחד לא יעז לומר שכינון שלום בין ישראל לבין מדינות ערב הוא דבר רע", אמר קונטורוביץ', שהוא גם מומחה לסכסוך הישראלי-ערבי. "אולם כל אלה התומכים בפתרון שתי המדינות, כמו הממשל הנוכחי בבית הלבן, מבינים כי הסכמי אברהם' סותרים בעליל את השקפת עולמם. תומכי פתרון שתי המדינות לשני עמים טוענים כי צריך ליישב את הבעיה הפלסטינית לפני שאפשר יהיה לכונן יחסי שלום בין ישראל לשאר מדינות ערב. "הסכמי אברהם" הראו לכול שההיפך הוא הנכון".
הצוות של ביידן יחליש את ההסכמים
"מאחר שכך, ייתכן מאוד שממשל ביידן ינסה להחליש את ההסכמים שנרמלו את היחסים בין ישראל לבין איחוד האמירויות, בחריין, סודאן ומרוקו במהלך חודשיו האחרונים של ממשל טראמפ, וזאת על ידי "פרימת קשרים" מתוכו", אומר קונטורוביץ'.
"קשר" אחד שכזה, ממשיך קונטורוביץ' ואומר, הוא דחיית מכירת מטוסי החמקן F-35 לאיחוד האמירויות. למרות העובדה שטראמפ אישר את מכירת המטוסים למדינת המפרץ זמן קצר לאחר שזו חתמה על ההסכמים, נמצאת העסקה בימים אלה ב"בדיקה מחודשת" של החדר הסגלגל.
קונטורוביץ' הוסיף ואמר שלדעתו מהלכים דוגמת אלה לא יצליחו להבריח את איחוד האמירויות, או כל מדינה אחרת, מהסכמי אברהם שרק מקדמים את האינטרסים שלהם, ובראשם - האינטרס שלהם להגן על עצמם מפני איראן.
"אין סיכוי שהתוכנית של איראן לשליטה שיעית תתממש. מבחינת המדינות האחרות מדובר בעניין קיומי," אומר קונטורוביץ'. באופן אירוני, הוא מוסיף ואומר, מי שהכי ראוי לפרס נובל לשלום על הסכמי אברהם הוא דווקא הנשיא לשעבר ברק אובמה. למעשה, הסכם הגרעין עם איראן שאותו קידם ואישר הוא זה שלבסוף "יצר תמריצים רציניים עבור מדינות המפרץ להתקרב לישראל, וזאת -מחוסר ברירה".
לפי קונטורוביץ', תהא הגישה של ממשל ביידן כלפי איראן אשר תהא, ההתקרבות בין מדינות ערב וישראל תימשך. אם ארה"ב תמשיך להפגין סלחנות יתר כלפי הרפובליקה האיראנית ששמה לה למטרה להתפשט במרחב, יתקהלו שאר המדינות לעמוד על נפשם. אולם, גם במקרה שארה"ב תנקוט בגישה נוקשה יותר כלפי איראן, אותו מניע שמלכתחילה דחף מדינות אלה ליצור קשרים פתוחים עם ישראל, עדיין יהיה שריר וקיים.
ההסכמים היו "משמעותיים באופן בלתי-רגיל" משתי בחינות, מסביר קונטורוביץ'. מבחינה פרקטית, הם פתחו פתח לקשרי עסקים ולחיבור בין אנשים. ומבחינה סמלית, היו ההסכמים חשובים אף יותר מכיוון שהם הוכיחו ששלום עם הפלסטינים לא צריך להיות תנאי מוקדם לנרמול היחסים בין ישראל לבין הערבים.
קונטורוביץ' מסביר עוד כי מדינות המפרץ רואים בפלסטינים "שחקנים בלתי-אהודים", כאלה שהוכיחו באמצעות פעילותם שהם אינם באמת מעוניינים במדינה. מדינות ערב מבינות כעת כי ישראל הציעה להם מדינה בארבע הזדמנויות שונות, אך נענו ב-"לאו" בכל פעם. אי לכך, החליטו מדינות ערב להפנים את ה-"לאו" של הפלסטינים ולהתקדם הלאה באופן שיועיל להן עצמן.
לדעתו של קונטורוביץ', ממשל ביידן עדיין לא הדביק את הקצב בכל מה שנוגע להלך המחשבה החדש באזור.
אז מי בעצם מחליט בישראל?
בהקשר של הבחירות ההולכות וקרבות, נשאל קונטורוביץ' האם הסכמי אברהם משפיעים על יכולתה של ישראל להחיל ריבונות על יהודה ושומרון.
"ישראל לא נתנה התחייבויות משפטיות" לאף אחד במסגרת ההסכמים, אי לכך היא גם "לא קשרה לעצמה את הידיים" בעניין זה, הוסיף ואמר. זהו עניין שקשור לפוליטיקה פנים-ישראלית, אך עד כה ממשלות ישראל "לא הפגינו שום רצון להתמודד עם הנושא, והן גם לא מתייחסות לעניין בכובד הראש הנדרש".
"ריבונות היא לא פחות פרקטיקה מאשר הצהרה", הוא אומר. "אפשר להכריז על ריבונות מבלי להחיל אותה, ואפשר להחיל אותה מבלי להכריז עליה".
מצד שני, הוא מוסיף ואומר: "בישראל, הממשלה היא לא באמת הממשלה, אלה שיש להם מושבים בכנסת אינם באמת האנשים המנהלים את המדינה". בדבריו רמז קונטורוביץ' לסוג של Deep State, אם כי לא אמר זאת במפורש, אך עם זאת אמר כי "ישויות בירוקרטיות" ממלאות "תפקיד משמעותי ביותר", וכך גם הצבא, ואלה "מעלימים עין באופן בוטה" משאלת הריבונות.
כשנשאל מה היה קורה אילו הייתה הכנסת מעבירה חוק בעניין, הוא הודה כי אותן ישויות ביורוקרטיות לא היו יכולות לעצור את התהליך. אולם הוא הוסיף ואמר שבית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה דווקא עלולים לעשות זאת, והסיבה לכך היא שהם מאמינים במין חוק ישראלי ערטילאי ובלתי-כתוב שממנו הם יונקים "באופן אינטואיטיבי".