אם במקרה פספסתם את הכתבה של אריאל כהנא ב'ישראל היום' (13.1.26) הנה תמציתה החשוב: אריאל כהנא ראיין את ק', חוקר שב"כ שחקר את מחבלי הנוחבה. חובה על כל אחד מאתנו לקרא ולהפנים. להלן כמה פסקאות מרכזיות:
"במהלך חודשי המלחמה פגש ק' את האכזריים שברוצחים, את אלה שביצעו את הפשעים הבלתי נתפסים בעוטף עזה ב-7 באוקטובר. "מה שהכי בולט שם זה הבאנליות. כמו שאמרה חנה ארנדט, הבנאליות של הרוע. אדם רגיל שעושה מעשי זוועה. חלקם אפילו לא מחבלי נוחבה. ...למשל מי שהיו מעורבים בחטיפה של ילדי ביבס, לא היו מחבלי חמאס. רבים ממבצעי הזוועות הקשות ביותר בכלל לא היו מחבלי חמאס.” כלומר , סתם עזתים. "סתם עזתים שעשו מעשי זוועה, ובלי שיש להם כרטיס מגנטי עם מספר אישי כחברי חמאס....אלה אנשים שראו את ההזדמנות, נכנסו ועשו.
אריאל כהנא שואל: "הם מתחרטים?" והחוקר ק' עונה: "לא, לא ראיתי חרטה. הם מתבאסים שנתפסו והיו שמחים לסוף אחר. אבל אני לא רואה אותם בנסיבות דומות עושים מעשה אחר. הם גאים במה שהם עשו".
כשאריאל כהנא שואל אותו "לצאת למלחמה זה דבר אחד אבל לאנוס, לרצוח ולשרוף ולהתלהב מזה- מה זה ההתנהגות התת-חייתית הזו? עונה ק' את מה שעל כולנו להפנים: "אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו חיים. קודם כל זו מלחמת דת, כדאי שנבין את העובדה הזאת. דבר שני, המחבל בעיניו לא עושה מעשה מחריד. הוא גם לא עושה משהו שלא עשה הנביא שלו, גם כשמדובר במעשים מזוויעים. זה המופת שלו. זה הג'יהאד.... זה הביטוח הלוחמני של האסלם, וזו חובה".
והנה לתשומת לב קושנר וויטקוף: שואל כהנא: כבר אמרת קודם שאין הבדל בין עזתים למחבלי הנוחבה של חמאס. אבל עכשיו ג'ארד קושנר מדבר על דה-חמאסיזציה ועל כך שבעצם נחנך אותם מחדש. זה אפשרי לדעתך? ועונה ק': "חד משמעית לא. הג'יהאד הוא חובה כללית ופרטית והדרך היחידה לקבל ממנו פטור, היא אם אתה במצב של חוסר יכולת שנכפה על ידי האויב. רק אז, במסגרת "חולשת המאמינים", אתה יכול להמנע מג'יהאד. אז תשכור משרד יחסי ציבור, תחלק ספרי לימוד יפים בבתי הספר – הנה ספוילר: זה לא עובד. האפשרות היחידה היא לשלוט שליטה מלאה. שים לב שגם אין שום חרטה אצלם. גם 700 אלף הרוגים לא היו עוזרים. הם לא סופרים את זה. להיפך, זה כבוד בשבילם..... לא מענין אותם, לא הפגיעה ברכוש, ולא הפגיעה בחיים.
והנה בא הקטע הכי חשוב של כל הראיון: "הדבר היחיד שחשוב להם הוא העברת אדמות. כל מי שאינו מוסלמי, ונמצא באדמה שלא נשלטת ע"י מוסלמים, נמצא בדאר-אל-חרב. זאת אומרת הוא באדמת המלחמה שתהיה חייבת לעבור לאסלאם. גם בניו-יורק ובמקסיקו. ולכן רק כאשר יקרה ההיפך יהיה איכפת להם. כשהם יראו את ירדן ביבס קוצר חיטה בשדות שהיו על הבתים שלהם, והם יבינו שזה לתמיד, רק אז הם יגידו "הפסדנו, לא היה כדאי". כל דבר אחר, זמני, קו צהוב, קו סגול, קו פה, קו שם, הרסת בית, עצרת משאית, חיסלת 70 אלף או 700 אלף – כל זה לא מענין".
ואריאל כהנא חוזר ושואל: מה הדרך לנצח? וק' חוזר ועונה וכדאי שנקרא את הדברים שוב: "לקחת שטח באופן תמידי ושהם יידעו את זה. שיהיה להם ברור שזה לעולמי עולמים. כל עוד זה לא יקרה, הם מבחינתם ניצחו. לא משנה מה כמות המבנים שהפלת, ומה כמות המחבלים שחיסלת. עד שהם לא רואים את ירדן ביבס קוצר חיטה בשדות שהיו פעם בתים שלהם, ושזה לעד, הם מבחינתם לא הפסידו כלום. הם יעשו את זה שוב. ייקח שנה, שנתיים, ארבע או עשר. אם לא לקחת שטח, לא ניצחת ולא הכרעת. נקודה.
עלינו להפנים- המסקנה ברורה: יש כאן אוכלוסיה שכל תרבותה היא רצח יהודים. גברים, נשים, נוער וטף. להמשיך לתת להם לחיות לידנו בעזה או בקרבנו ביהודה ושומרון זה התאבדות.
ק' הבהיר בצורה פשוטה איך עלינו לנצח אותם: "לקחת שטח"- זו התיישבות. "ועליהם להבין שזה לתמיד"- זו החלת ריבונות. על יהודה, שומרון ועזה.
אז ורק אז יבינו שהם הפסידו ושאין להם עתיד כאן. למה אנו מחכים?
למאמר השלם