אתם שואלים, אנחנו עונים
העולם מדבר על תכנית שתי מדינות לשני עמים. מה רע ברעיון הזה?
השמאל ניסה למכור לנו את חלום שתי המדינות שלו, אבל ככל שהתקדמנו בכיוון הזה שילמנו במחירים כואבים – טרור גובר, בידוד בינלאומי, פגיעה כלכלית, לחצים בינלאומיים ועוד. כל אלה נבעו מכך שהצד הערבי שוכנע מצעדי הוויתור שעוד קצת לחץ, עוד קצת טרור ועוד קצת איומים שיפעיל עלינו ואנחנו כבר נארוז ונסתלק מכאן.
וחשוב מכך, רעיון קריעת הארץ שאותו קידם השמאל הוביל לקרע בעם ולנסיגה תודעתית חמורה מהחלום הציוני של שיבת ישראל לציון וירושלים, החלום ששמר על עם ישראל במשך אלפיים שנות גלותו.
לפתיחת הקובץ
גם הערבים טוענים שזו הארץ שלהם
אז הם טוענים... אז מה? אותנו מעניינת האמת ואם מישהו אחר טוען שהארץ שלו הוא מוזמן ללמוד היסטוריה ולחפש ממצאים ארכאולוגיים מהממלכה הפלשתינית שמעולם לא הייתה כאן, שיבקשו לדעת את שמו של ולו מלך פלשתיני קדום אחד בהיסטוריה, או לפחות שיספרו לנו מהו המטבע הפלשתיני הקדום... אה, אין כאלה? נכון. כי מעולם לא הייתה להם מדינה, ובוודאי שלא כאן.
האמת ההיסטורית היא שעם ראשית הציונות החלו להגיע לארץ ישראל ערבים מרחבי המזרח התיכון ובתוך זמן קצר אימצו והמציאו לעצמם מורשת והיסטוריה על פי השאיפות הפוליטיות שלהם - השאיפות להשליך אותנו מכאן.
ואולי עם כל הכאב, כשרוצים לעשות שלום אין ברירה אלא לחלק את הארץ?
אם נתבונן בעין מפוקחת וללא תעמולה שקרית נזכור שככל שממשלות ישראל קרבו אותנו לחלוקת הארץ, אם בהסכמי אוסלו, אם בגירוש מרצועת עזה ובשאר המהלכים, הדבר רק הביא עלינו עוד ועוד הרג ושפיכות דמים. האויב התחמש וכמי שמעולם לא נטש את שאיפתו לחסל אותנו גם השתמש בתחמושת הזו נגדנו.
מעבר לכך, איש מאיתנו לא רוצה לראות במרחק קילומטר וחצי מנתב"ג איום טילים דומה לאיום הקיים מעזה, איש לא רוצה לראות את שכונותיה של ירושלים מכותרות באויב חמוש וחורש רעה. לכל בר דעת ברור שכל זה יוביל אך ורק למלחמה. ממש לא לשלום.
אוקי. שכנעתם אותי. תכנית שתי מדינות לשני עמים מסוכנת ומאיימת על קיומה של מדינת ישראל. אז מה אתם מציעים?
קדמונינו לימדו אותנו שלא מספיק לסור מהרע. צריך גם לעשות טוב. אז אחרי שהתפכחנו מהזיית התעתועים המסוכנת של הקמת מדינת טרור בלב ארצנו הגיעה השעה לקום ולעשות את הטוב – להחיל ריבונות ישראלית מלאה על יהודה ושומרון, לממש את החלום שאליו נכספנו אלפיים שנה, החלום שהובטח לנו בחזון הנביאים – להיות עם יהודי בארצו, ובכל ארצו ובעיקר בערש הולדתו של העם – יהודה ושומרון.
ואז מה? נחיל ריבונות ו...? כל ערביי יו"ש יהיו אזרחים? נהפוך למדינה דו לאומית
לפני שאנחנו מבהילים את עצמנו כדאי שנכיר כמה מההצעות לפתרון הסוגיה (הלא פשוטה) הזו: קיימת תכנית האוטונומיה, קיימת התוכנית להענקת מעמד תושבות שאינה אזרחות לערביי יו"ש, קיימת תכנית הזיקה לירדן ועוד כמה תכניות יצירתיות, אבל דבר אחד ברור: הקשיים הכרוכים בהחלת הריבונות הם כאין וכאפס לעומת האסון שמאחורי הקמת מדינה פלשתינית בלב ארצנו, ואת זה כבר לא צריך להוכיח. מספיק לפקוח עיניים ולקרוא עיתונים.
אז מה עושים?
קודם כל לא חוששים לומר בקול רם וברור – אנחנו דורשים ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, ריבונות שתחזיר את האמונה, הציונות והביטחון לארץ הזו. משוחחים על כך, מתווכחים על כך, דנים על כך ומפיצים את חזון התפנית המדינית המתחייבת – חזרה אל הציונות, חזרה אל הריבונות.