החלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון מצריכה בסך הכול צו. לא יותר מכך. הפובליציסט בועז העצני מסביר היסטורית, משפטית ומדינית:
ניתוח משפטי של הריבונות הישראלית בארץ ישראל מניב מסקנות מעניינות.
על שטחי תכנית החלוקה מ-1947 לא הוחלה שום צורה של ריבונות. תל אביב, נתניה, חיפה, טבריה, צפת, עפולה ואילת הם חלק ממדינת ישראל כמובן מאליו ללא כל אחיזה בחוק. על השטחים שמעבר לגבולות אלה ששוחררו ע"י צה"ל במלחמת השחרור הוחלה הריבונות באמצעות חקיקה של הכנסת ("פקודת השטח והסמכויות, תש"ח) האומרת כי "חלקים מארץ ישראל אשר שר הביטחון הגדיר אותם במינשר כמוחזקים ע"י צה"ל". זהו. מכאן שנהריה, עכו, נצרת, אשדוד, אשקלון, יפו, ירושלים המערבית ובאר שבע, שכולן מחוץ לתכנית החלוקה, סופחו לישראל ע"י צו של שר הביטחון שהודבק על קיר, שהגדיר אותן "שטחים מוחזקים".
המושג "ארץ ישראל" המופיע בחקיקה מתייחס לארץ ישראל המנדטורית, כלומר לכל ארץ ישראל המערבית. הגולן אינו כלול בהגדרה הזו ולכן הוחל הדין הישראלי עליו באמצעות חקיקה של הכנסת בשנת 1981, ולכן ההכרה של טראמפ בסיפוח הזה חשובה ביותר, משום שהמעמד החוקי הבינלאומי של ישראל על השטח הזה היה רופף ולמעשה נכבש מסוריה. יתר הארץ היה השטח המנדטורי שיועד להיות הבית הלאומי היהודי ע"י חבר הלאומים בכתב המנדט משנת 1922, התחייבות שירש האו"ם באמצעות סעיף 80 למגילת היסוד שלו.
מיד אחרי מלחמת ששת הימים הכניסה הכנסת תיקון לחוק הקונסטיטוציוני החשוב "פקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח" באמצעות הוספת סעיף חדש, 11 ב', האומר "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בכל שטח ארץ ישראל, שהממשלה קבעה בצו". המשמעות של הסעיף הזה מרחיקת לכת. חקיקת החלת הריבונות על כל שטח מארץ ישראל (המנדטורית) בוצעה ע"י הכנסת, והזכות להוציא את החלת הריבונות לפועל נמסרה לממשלה, שתעשה זאת בכל עת שתחפוץ, כמו מישהו שנותן ארנק לגורם אחר ומרשה לו להשתמש בכסף כרצונו.
המשמעות היא שביום שממשלה בישראל תרצה לספח את ההתיישבות ביו"ש, את שטחי C, את שכם וחברון, כל מה שעליה לעשות הוא להוציא צו, ותו לא.
זו החקיקה שאפשרה לממשלה לספח מיד את מזרח ירושלים באמצעות צו שצורפה לו מפה המגדירה את השטח. חקיקת הסיפוח ב-1981 נעשתה לצורך האמירה ולא הייתה נחוצה כמו זו של רמת הגולן.
שר המשפטים דאז, יעקב שמשון שפירא (ממפלגת מפא"י!) אמר מיד לאחר החקיקה ההיסטורית הזו מעל בימת הכנסת דברים שהיום נחשבים פנאטיים. הוא דיבר על "שובנו אל יהודה, שומרון ועזה", ציין ש"צה"ל שחרר מעול זרים חלקים ניכרים מארץ ישראל", וקבע ש"החלת המשפט, השיפוט והמנהל" של המדינה טעונים "מעשה ריבונות מובהק מצד המדינה", לגבי "חלקי ארץ ישראל המצויים בריבונותה, הלכה למעשה".
העובדה שהממשלה ניצלה רק חלק קטן מהזכות שנתנה לה הכנסת, והחילה ריבונות רק בירושלים, מחביאה את העובדה שהמעשה המכריע נעשה כאשר נטלה הכנסת את הריבונות על ארץ ישראל כולה. זהו מעשה שלפי החוק הבינלאומי אסור כשמדובר בשטחים כבושים, אך החקיקה הזו נעשתה מתוך הגישה המובנת מאליה, לפחות אז, שזו ארצנו והשטח אינו כבוש אלא משוחר.
ירדן כבשה את יו"ש במלחמת העצמאות וסיפחה את השטח באופן בלתי חוקי, סיפוח שהוכר אך ורק ע"י פקיסטן ובריטניה. אז גם נולד המונח "גדה מערבית, שהוא מונח פוליטי ולא גיאוגרפי.
כלומר, בניגוד לכל התעמולה הערבית שהפכה לנחלת הכלל באדיבות ההתרופפות הישראלית, מה שקרה ב-1967 ישראל היה סוף הכיבוש של יהודה ושומרון, וכעת הגיע הזמן להתחיל לממש את הריבונות שהכנסת כבר העבירה לצידנו.