המחנכת יעל שבח, אלמנתו של רזיאל שבח הי"ד, מספרת על ההחלטה לקבור את בעלה בחוות גלעד, הקשר למערת המכפלה והתקווה לישובים שיקומו מתוך צו חיים ולא רק לזכר נופלים.
יעל שבח, אלמנתו של רזיאל הי"ד, השתתפה בוועידת נוער הריבונות השלישית שהתקיימה בשמורת 'עוז וגאו"ן' שבגוש עציון וחלקה עם מאות בני הנוער שהגיעו מכל רחבי הארץ תחושות ותובנות מחייה כאלמנת פיגוע טרור, תושבת חוות גלעד שבשומרון.
את דבריה פתחה בסיפור הלילה בו נרצח בעלה, על ההלם של השעות הראשונות שאחרי הרצח ועל הרגע בו נשאלה על ידי ראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן היכן היא מעוניינת לקבור את בעלה. כאלמנת טרור המדינה מאפשרת לה לבחור בית עלמין לקבורת בעלה, אם בעיר מגורי הוריו או אולי בעיר מגוריה הוריה וכו'.
באותם ימים לא היה בחוות גלעד בית עלמין בשל קשיים שהערים המנהל האזרחי על הישוב, חוות גלעד, המוגדר כישוב בלתי חוקי. יעל אזרה כוחות כדי להודיע שהיא מבקשת לקבור את בעלה בחוות גלעד ואנשי המועצה פתחו מפות על מנת לתכנן את הקמת בית העלמין בישוב.
מסיפורה האישי עברה יעל לסיפור ההחלטה על קבורת שרה במערת המכפלה על אף המרחק מבאר שבע, זאת מתוך דבר תורה שאמר רזיאל בעלה המנוח שהסביר שידע אברהם ברו קודשו שקבורת שרה במערה תביא להיאחזות שלא תינתק לדורות הבאים
"אם ישוב יהודי רוצה להיות ישוב של קבע הוא צריך לקבור את המתים שלו שם", מצטטת יעל את בעלה באותו דבר תורה. "נחיל ריבונות ולא רק נקבור את המתים שלנו בכל מקום בארץ ישראל אלא גם נחיה בכל מקום בארץ", אמרה והזכירה את התקווה שליוותה את קבורת בעלה שהישוב אכן יהפוך חוקי, אך עד כה הדבר לא קרה.
בדבריה הזכירה יעל שבח את הקמת הישוב אביתר שנקרא על שם אביתר בורובסקי ויהודה גוואטה הי"ד. "אנחנו לא צריכים למות כדי שהארץ הזו תתקיים", אמרה וציינה שורה ארוכה של שמות ישובים שהוקמו לזכר הרוגים וכעת "לא נחכה שימות הבא בתור כדי שנקים ישוב. אנחנו צריכים להיות כאן לא כי אנחנו מתים אלא כי אנחנו חיים, לא בגלל ביטחון אלא כי זו הארץ שלנו".