ד"ר מוטי קידר: המאבק על הארץ הוא לא רק מאבק טריטוריאלי. יש כאן רבדים עמוקים הרבה יותר. בהרבה חוגים מבינים רק את הרובד העליון, הטריטוריאלי.
יש בהנהגה הישראלית מי שמעדיפים לעצום עין ולהתעלם מכך שהמאבק הערבי בישראל אינו מאבק טריטוריאלי אלא מאבק דתי, על אף שזו המציאות. כך קובע המזרחן ד"ר מוטי קידר בהרצאה שנשא בפני משתתפי סיור שהובילה תנועת הריבונות ביהודה ושומרון.
ד"ר קידר קובע כי פרשנות זו של חלקים מהמנהיגות בישראל את המציאות היא זו שמונעת מהם למצוא את הדרך להתמודדות הנכונה עם אתגר העימות עם ערביי יהודה ושומרון ולהגיע להישגים של ממש לביטחונה של מדינת ישראל.
קידר פתח את דבריו בסיפורו של אחד הראיונות האחרונים אותם העניק לתקשורת הערבית. היה זה לכלי תקשורת ירדני ובראיון נשאל מדוע ישראל אינה מקימה 'מדינה פלשתינית בגדה המערבית שבירתה ירושלים הקדושה', שורת מילים הנאמרות ברצף כמושג קבוע בתקשורת הערבית.
קידר מספר כי בתגובה שאל את המראיין הירדני ואת חברי הפאנל מדוע הירדנים עצמם שכבשו את יהודה ושומרון והחזיקו באזור זה במשך 19 שנה לא הקימו מדינה שכזו, ואם לא די בכך הרי שהם גם טבחו בפלשתינים בשלושה ימים בספטמבר השחור בהיקפים גדולים הרבה יותר מכפי שנהרגו פלשתינים מישראל לאורך כל השנים.
תגובת הירדנים הייתה בתחילה שתיקה, "הם לא רגילים לישראלי שמשיב מלחמה. רגילים לישראלים מתנצלים", הוא אומר, ומיד לאחר מכן נפתח ויכוח בין המשתתפים האחרים האם ראוי להעלות ישראלים לשידור ובכך לתת להם בימה. בכך הפנו את תשומת הלב מהסוגיה בה פתחו לסוגיה אחרת, אך במהלך הדיון שנוצר התבררה סוגיה מהותית חשובה. היה זה כאשר אחד המשתתפים קבע שאין להעלות יהודים לשידור, ובכך חשף שההתמודדות הערבית אינה עם הישראלים אלא עם היהודים, כלומר שאין מדובר בבעיה שמתחילה בשנת 48' אלא בימי מוחמד ומאבקו ביהודים.
"זו בעיה עמוקה הרבה יותר. הבעיה מתחילה בהיסטוריה של שבט חייבר והסוגיה עוברת למחוז הדתי שבו יש ביצה עמוקה וסמיכה של מסרים ורעיונות. על פי האיסלאם היהודי הוא בן הקופים והחזירים" מזכיר ד"ר קידר הקובע כי "המאבק על הארץ הוא לא רק מאבק טריטוריאלי. יש כאן רבדים עמוקים הרבה יותר ובהרבה חוגים בישראל לא ממוכנים להבין את הרבדים הללו. מוכנים להבין רק את הרובד העליון של הוויכוח הטריטוריאלי".
קידר מזכיר כי על פי חוקי האיסלאם יכול יהודי להגיע לכל היותר למעמד של בן חסות המשלם דמי חסות לגולגולת ולקרקע, עליו להיות ללא סממן ריבוני של משטרה או צבא, לא לרכב על סוס ולצעוד בצד המלוכלך של הדרך. כל זאת משום ש"לא קיבל את דת מוחמד, דת האמת, ודבק בדת הבטלה, הדת היהודית".
במציאות כזו הופכת מדינת ישראל לאתגר תיאולוגי קשה ביותר עבור המוסלמים עוד קודם לכך שהיא אתגר לאומי או טריטוריאלי. כיבוש יהודה ושומרון וירושלים מחזיר את היהדות לחיים עוד יותר, ושני אלה מעלים בעיני המוסלמי את השאלה על סיבת קיומו של האיסלאם אם אינו מבטל את היהדות כפי שיועד לו.
קידר מספר על פאנל בו השתתף יחד עם השרה לשעבר ציפי לבני, ולאחר שנשא דברים ברוח זו ביקשה ממנו לבני שלא יהפוך את הסכסוך לסכסוך דתי. הוא מצידו השיב לה שהסכסוך כול כולו הוא כזה גם אם היא מתעלמת מכך. עליה להתמודד עם המציאות לאחר שתדע להגדיר לעצמה את הבעיה האמתית.
בהמשך דבריו השיב קידר לדרך לפתרון שלדבריו גם היא צריכה להתעצב מבלי להתעלם מתפיסתו הדתית של הצד השני. "ביסלאם יש מנגנונים לחיות עם מציאות בעייתית וזהו השלום הזמני, שלום חודבייה. מוחמד הבין שלא יוכל להביס את בני שבת חודבייה ולכן נתן להם שלום זמני לעשר שנים. הוא אמנם הפר אותו אחרי שנתיים, אבל המוסלמים מסיקים מכך שניתן ליתום על שלום זמני במצב של חולשה ומהפרת ההסכם ההוא הם למדים שכאשר האויב נחלש יהיה אפשר לתקוף אותו גם אם זה עדיין בתקופת השלום הזמני". לדבריו המענה ההכרחי הוא: "אם ישראל תהיה חזקה, בזכות הארגונים המחדשים את הציונות, הם יבינו שהאויב היהודי חזק מדי ומסוכן מדי עבורם ויתנו לנו שלום זמני, ואם נהיה חזקים לתמיד השלום יהיה זמני אבל לתמיד".
לשאלת אחת ממשתתפי הסיור השיב ד"ר קידר על שאלת הסכמי אברהם שלכאורה מלמדים על תפיסה תיאולוגית אחרת, פייסנית הרבה יותר. קידר מדגיש בתשובתו כי "הסכמי אברהם לא נגעו בסוגיה הדתית". הוא מספר: "הייתה יוזמה לחבר הכרזה שיחתמו עליה ראשי העדות הדתית בישראל ובמפרץ, והיא שתיתן להסכמי אברהם הילה דתית. השתתפתי בחיבור המסמך והזהרתי שבארץ יחתמו עליה אבל שם יסרבו להסתכל עליה, ואכן כך היה. רבנים חתמו, אבל במפרץ אמרו עד כאן. נעשה עסקים אבל נתרחק מהעניין הדתי שיקומם עלינו את הג'יהאדיסטים".