אליקים העצני, מענקי הרוח של דורנו, ממחוללי שיבת עם ישראל לעיר האבות חברון ולכל חלקי יהודה ושומרון, הלך מעימנו.
בעוד ממשלת ישראל הייתה שיכורה מניצחון מלחמת ששת הימים כבר החל אליקים להבעיר את אש התמיד של ההתיישבות בארץ ישראל ההיסטורית. שותף בתנועה הרעיונית, התנועה למען ארץ ישראל השלמה, יחד עם ענקי רוח נוספים בהם נתן אלתרמן, רחל ינאית בן צבי, אורי צבי גרינברג, חיים הזז, זאב וילנאי, יוסף ומשה טבנקין, רבקה כצנלסון, בני מרשק, ש"י עגנון, פרופ' דב סדן, יצחק צוקרמן (אנטק) צביה ולובוצקי, צבי שילוח, משה שמיר, יצחק שלו, ראובן הכט, דן טולקובסקי, אליעזר ליבנה, דר' ישראל אלדד, יעקב אורלנד, פרופ' יהודה אליצור, משה מושקוביץ ורבים אחרים הניע מחדש את גלגל ההיסטוריה, העיר מחדש את ערכי הציונות.
אליקים עסק רבות בפן המשפטי של סוגיית ארץ ישראל, בצידוק ההיסטורי והמוסרי לבנות את יהודה ושומרון ולחיות בהם. הקפיד להכיר לעומקם את כל הסעיפים ותתי הסעיפים, את כל האותיות הקטנות שנדחקו למסמכי ההסכמים השונים, ומתוך כך ידע לנתח את המצב לאשורו ולהזהיר מסכנות הפינויים, הנסיגות והוויתורים.
בביתו, כשציפורה ז"ל, רעייתו, לצידו, התקיימו לילות ארוכים של דיונים, של הכנות להפגנות ומחאות, והוא, נואם בחסד, מציג משנה סדורה למופת הנטועה היטב בקרקע המציאות.
רבות נועצנו בו בסוגיית אתגר הריבונות. סרנו לביתו לעיתים קרובות לברר עוד ועוד נקודות, להעלות עוד ועוד שאלות ולנתח ולנסח תשובות ומענים. אליקים ז"ל חשש מאד ממתן אזרחות לכל ערביי יו"ש. גולת הכותרת של תפיסת עולמו בסוגיית הריבונות הייתה החלת ריבונות על השטח כולו ומתן אוטונומיה לערבים לניהול חייהם האזרחיים, ללא חוץ וביטחון, תחת ריבונות ישראלית מלאה.
אין ספור פעמים הרצה אליקים במסגרת פעילויות שונות של תנועת הריבונות. בכל גיל ובכל מזג אוויר, בקיץ הלוהט ובחורף הירושלמי הקפוא התייצב כמוביל במשמרות מחאה מול יד בית ראש הממשלה מאז תכניות קיסינג'ר עד לתכנית טראמפ המסוכנת.
בידענותו ובשימת ליבו הקפדנית לכל מוקש מילולי ומתוך הבנת המשמעויות ארוכות הטווח של כל סעיף וסעיף היה זה אליקים שפקח את עיני כולנו לסכנה הגלומה בתוכנית הריבונות של טראמפ. בדרכו הייחודית ידע לתמצת את המשמעויות להגדרה 'רעל עטוף בסוכריה', מדינה פלשתינית נרקמת במסמך תכנית המאה, קבע והתריע: "כתוב באופן גלוי במסמך בעל מאות הסעיפים: מדינה פלשתינית תמורת ריבונות".
לפני כשבועיים ביקרנו אותו בבית החולים, לאחר קריאת בנו, בועז. למרות מחלתו וחולשתו רק נושא אחד העסיק אותו ועליו דיבר: התיישבות ועוד התיישבות. בעת ששהינו בחדר, הגיעו גם זמביש ורבקה. זמביש שימח אותו בדיווח על בנייה, על חוות, אך לאליקים לא היה די בכך. כמה שבונים זה לא מספיק, צריך לדרוש עוד ועוד, שב ואמר.
הלהט, האש הבוערת של אליקים לא תכבה. כל בניו ונכדיו למודי ארץ ישראל וחדורי אהבתה. בכל צעדיהם הם מוכיחים את גודל וטוהר כוונותיו ומעשיו.
אליקים ז"ל, איש חזון ומעש, יחסר לנו מאד מאד. עם מי נתייעץ, מי יאמר את דברה של ארץ ישראל נקי משיקול זר? תחסר אליקים לתנועת הריבונות, לקריית ארבע חברון ולעם ישראל כולו.
בבניין ארץ ישראל ננוחם.