מאדם שמאמין שאם רק יהיה לערבים עתיד טוב וכלכלה הם לא ירצו להרוג אותנו, הפך אבידע בכר, תושב בארי, למי שבטוח שרק ריבונות על ארץ ישראל כולה, כשהיא נקייה מאויב, תמנע את הטבח הבא, שעלול להיות גדול פי כמה.
הראיון הופיע לראשונה בגיליון 19 של ריבונות
שמו של אבידע בכר, תושב בארי ששכל את רעייתו דנה ובנו כרמל בטבח השבעה באוקטובר, הפך ביטוי למהלך ההתפכחות המהיר והכואב שעבר על רבים בישראל. מאז נרצחו רעייתו ובנו לנגד עיניו ועיני בתו הוא רואה כשליחות אישית לספר את קורותיו ואת התובנות שנצרבו בו, ולמעשה נצרבו בליבה של אומה שלמה.
בביקור שקיים בשומרון כאורחו של ראש המועצה האזורית, יוסי דגן, קבע אבידע כי "צריכה להיות כאן ריבונות מלאה. אם זה לא יקרה, השבעה באוקטובר הנוסף הוא רק עניין של זמן. ריבונות היא שתיתן לנו את הביטחון המקסימאלי". בראיון ל'ריבונות' הוא מרחיב, מחדד ואף מחריף את חומרת הדברים.
את הניסיונות להרגיע ולטעון שטבח כדוגמת השבעה באוקטובר לא יקרה עוד, שכן מערכת הביטחון ערוכה ולמודת ניסיון, דוחה אבידע מכל וכל: "אני לא מאמין לאף אחד. אין דבר כזה 'לא יחזור'. השבעה באוקטובר הבא קרוב ואנחנו לא יודעים כמה מהר הוא יבוא, אבל הוא יבוא והרבה יותר חזק. הוא יבוא במקביל ממטולה, מג'נין לכיוון עפולה, ולכיוון כפר סבא. יהיו אז בין מאה אלף למאתיים אלף הרוגים".
לתרחיש האפוקליפטי הזה מגיע בכר מניתוח קר של המציאות שחווה על בשרו ועל משפחתו. "אני מבין שבשבעה באוקטובר היה לנו מזל גדול... אם הם היו קצת יותר מתואמים, הם היו תוקפים אותנו מארבע או חמש גזרות בבת אחת ואז לא היינו עם 1200 הרוגים, אלא עם מאתיים אלף הרוגים ועליונות לא היינו משיגים אחרי 36 שעות, אלא רק אחרי שבועיים. אני מבין שיבוא היום ששוב לא נהיה מוכנים. אני לא יודע לומר מתי זה יבוא, אבל אני יודע לומר שהוא יבוא, ולכן אם רוצים שזה לא יקרה, האויב ביהודה ושומרון ורצועת עזה צריך להיעלם. כל עוד הוא יהיה שם יש לו מוטיבציה להרוג אותי".
ובאשר לכל אותם מרגיעים שמנסים לטעון שאחרי המכה שצה"ל הנחית על עזה הלקח בצד השני נלמד, בכר מזכיר ש"גם כל המומחים הללו, אנשי צבא, פוליטיקה ואזרחים, אומרים בעצמם שיש מצב שזה יקרה שוב, אבל הם מבטיחים לעשות הכול כדי שזה לא יקרה. אני כבר לא מאמין להם שהם ישמרו עליי".
"מה שתוקע אותם הוא תודעה שיש להם בראש ולפיה הם לא יכולים לפעול. הם מבינים את הפתרון ומסכימים איתי שזה הפתרון, אבל הם מצרפים שלוש מילים – 'אני לא יכול' והדבר הזה גומר אותם. אני לעומת זאת אומר שאני יכול הכול. כל מה שנבחר לעשות נוכל לבצע. לא תמיד הבחירה תהיה קלה, אבל אני יכול לבצע. לכן, להעיף אותם זו אופציה שאני יכול לבצע והיא גם מתחייבת אם אנחנו רוצים עתיד לדורי דורות לעם ישראל".
הגדר היחידה היא נהר הירדן
"כשאיתני טבע משמידים את האדם הוא מצדיע לטבע ואומר שהוא חזק ממנו, כלומר שהטבע הוא גזירה, אבל כשמי שמשמיד אותך זה אדם זו לא גזירה אלא בחירה. אתה בוחר להישחט על ידו", אומר בכר המשוכנע שהחשש מתגובת העולם מופרזת וחסרת סיבה. "אנחנו נותנים לעמים חשיבות, אבל לא מעניין אותם מה קורה בישראל. מה שמטריד אותי הוא שלא מעניין אותם אם האויב יהרוג כאן עשרה מיליון ישראלים. לכן, אם נעשה את מה שצריך לעשות זה לא יעניין אף אחד".
"האופציה היחידה שלנו להתקיים בישראל לדורי דורות זה רק אם הם לא יהיו. מה נעשה איתם? הייתי מעיף אותם למדינות ריבוניות כמו מצרים סוריה וירדן. כשנציב בפני העולם את האופציה השנייה, שהם מתים, נראה את אותו עולם נערך לזה", הוא אומר ומוסיף: "כשהייתי אומר לכרמל, הבן שלי, שלא ישחק בטלפון הוא היה מבין לפי הטון שלי אם אני רציני או לא. צריך לדבר בתקיפות וברצינות עם העולם. להגיד להם שאם מחר החטופים לא בישראל, אנחנו מספחים את השטח ומשמידים את המקום, ואז נראה שהחטופים יגיעו מהר מכפי שאנחנו חושבים. אבל אנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו לא יכולים ושמי יודע מה העולם יעשה לנו. כל אלה המצאות שאנחנו ממציאים לעצמנו בראש ומאמינים בהמצאות האלה".
בהתייחס לעתיד יהודה ושומרון, עמדותיו של אבידע נחרצות וברורות: "להוריד את הגדר. הגדר היא הירדן. אין גדר. זו ארץ ישראל השלמה ואין בה עוד מי שאינם אזרחים שלנו".
למען ההשוואה אנחנו מבקשים ממנו לחזור שנתיים וחצי אחורה, לעמדות שבהן החזיק אז, לפני הטרגדיה האישית והלאומית שפקדה את כולנו, ביחס ליהודה ושומרון, הוא משיב: "חשבתי אז שאם אוהב ואחבק את הפלשתינאים, אם רק אתן להם כסף ועתיד, הם לא ירצו להרוג אותי. הבנתי שהם רוצים להרוג אותי כי אני יושב על האדמה שהם חושבים שהיא שלהם. על זה המלחמה, וכשניקח את האדמה דברים ייפתרו ברגע".
התפנית התודעתית הזו שהתחוללה בו לא התרחשה שם בממ"ד כשסביבו עשרות מחבלים רצחניים שעושים הכול כדי לרצוח אותו ואת בני משפחתו, אלא מאוחר יותר, כשעיבד את הנתונים ואת המציאות לפרטים אופן רציונאלי. "יש אדם שעובר טראומה וצולל ויש מי שממריא. מי שיודע לקחת את הרגש ולהסביר אותו במילים פשוטות שיעבירו את מה שקרה לו לרציונאליות, יידע לרוץ בחיים, ומי שנשאר ברגש יתרסק ויצלול. כך התחלתי לנתח כל פרט. מה זה שכול, פתאום אתה אלמן ובספח של תעודת הזהות כתוב לך כרמל ז"ל, אתה מתחיל להבין למה הרגו אותך, מה הפתרון ומהי אהבה אחרי שאיבדתי את האישה. אני שואל גם מה זה ניצחון ומה זה מוחלט".
"ניצחון מוחלט עבורי הוא שישראל היא מדינה ריבונית ושכנה של ארבע מדינות ריבוניות אחרות שיש להן אחריות לאזרחים שלה. כל ישות שאינה ריבונית אין לה אחריות לכלום והיא ארגון טרור, ויש לו מטרה אחת בלבד, להרוג אותך בגלל האדמה. זו ההבנה שלי".
אבידע מספר כי השינוי התודעתי, וגם הפוליטי, שעבר עליו עבר על עוד רבים מאוד ממכריו "אבל הם אומרים 'אני לא יכול'. כולם תקועים עם המילים הללו. הם אומרים לי, אבידע, אם היה לנו כפתור ללחוץ עליו כדי לממש את הפתרון שלך, אבל אנחנו לא יכולים. זו הבעיה. הם נותנים יחס יותר מדי גדול לעולם, לליברליזם ולזכויות האדם".
"השליחות האמיתית שלי בחיי היא להגיד שאין דבר כזה לא יכול. כל מה שנבחר בו אנחנו יכולים, ובסופו של דבר אני מבין שאין לי ברירה אם אני רוצה להתקיים. עם כל אפשרות אחרת אני לא בטוח שישראל תגיע לגיל מאה, ואני רוצה לדבר על דורי דורות לעם ישראל".