איפה היעדר הריבונות פוגע בזכויות האזרח? האם קודמה ריבונות בקדנציה האחרונה? לאן מתקדמת ההתיישבות בעתיד? ואולי ריבונות קצת מפריעה? יו"ר מועצת יש"ע בראיון.
מפעל ההתיישבות חווה בארבע השנים האחרונות תנופה שלא הכיר מעולם, ובעיניו של ראש מועצת יש"ע ובנימין, ישראל גנץ, מדובר בתחילתה של דרך ארוכה. גם לשיחה איתו הוא מתפנה תוך כדי סיור בשטח, שם הוא וצוותו מאתרים נקודות שולטות מגובה על יישובים וצירי תנועה, על מנת לתכנן את גל היישובים הבא שעוד יקום.
כשאנחנו מבקשים מגנץ לצפות מעט קדימה ולהעריך את הצפוי ביהודה ושומרון בשנת 2048, שנת המאה להקמתה של מדינת ישראל, הוא גדוש באופטימיות: "אני רואה את יהודה ושומרון כאחד המקומות היפים ביותר בישראל, המאוכלסים ביותר בישראל, עם הכי הרבה מסחר, פנאי ותרבות בישראל. הרי יש לנו כאן איכות חיים, אוויר נהדר ונופים שאין בשום מקום בישראל, אבל עד אז אנחנו צריכים לא לחכות לשנת המאה, אלא כבר בשנים הקרובות להחיל את החוק הישראלי ביהודה ושומרון. כשזה יקרה יהיה הרבה יותר קל לקדם תשתיות משמעותיות לחיזוק המרחב הזה לתפארת מדינת ישראל".
כזכור, לפני כל אחת ממערכות הבחירות האחרונות הצהירו הפוליטיקאים מימין אמונים לחזון הריבונות והתחייבו לקדם אותו. בקדנציה האחרונה, אומר גנץ, דברים גם קרו בפועל, גם אם עדיין לא בצורה מושלמת ומלאה. "מדינת ישראל החילה לא מעט חוקים שלא היו כאן בעבר, ובהם חוק האוויר הנקי, חוק פסולת בניין, הגברת אכיפה מול בנייה לא חוקית בשטחי A ו-B, השוואת חוקי התכנון והבנייה לשאר חלקי הארץ בהרבה תחומים ועוד ועוד. אמנם לא מדובר בהחלה בבת אחת של כלל החקיקה הישראלית, אבל דברים נעשים בהרבה פעימות, וברוך ה' זה קורה".
"עם זאת, כיום עדיין מי שמחוקק את החוק, ובהגדרה אחרת הריבון, הוא אלוף הפיקוד, ובעתיד הקרוב מי שצריך לעשות זאת היא כנסת ישראל, וגם לשם נגיע", הוא משוכנע ודוחה טענות לפיהן אין משמעות לזהותו של המחוקק, האלוף או הכנסת. חקיקת הכנסת, מסביר גנץ, לא חלה באופן אוטומטי על תושבי יהודה ושומרון, אלא רק לאחר הפעלת השוואת החקיקה והדברים תלויים במסננת של הייעוץ המשפטי שלא מאפשר ולא מאשר כל דבר. בקצה הדרך מי שמשלם את המחיר על הפער בין המציאות הריבונית בכל חלקי הארץ למציאות הקיימת ביהודה ושומרון, הם האזרחים שזכויותיהם נפגעות.
בריאות, סלולר, זיהום אוויר. זכויות אדם אבודות ביו"ש
ניתן לשער שלא כל תושבי יהודה ושומרון מודעים לאותן זכויות שנגרעות מהם בשל היעדר ריבונות, אבל מדובר במגוון רחב ביותר של נושאים הנוגעים לחייו האזרחיים, וגנץ מציין דוגמאות בודדות מתוכן. לדוגמה, חובתה של חברה סלולרית לדאוג לכיסוי בכבישים לא הוחלה ביהודה ושומרון עד לפני כשנתיים. לניתוקים הסלולריים שהיו חלק בלתי נפרד מהנסיעה בכבישי יו"ש הייתה גם משמעות ביטחונית. לפני כשנתיים נעשה מהלך לקידום השוואת החקיקה. זה עדיין לא מושלם ושווה, אבל מתקרב.
דוגמה נוספת נוגעת לבריאותם של התושבים. "בישראל יש החלטת ממשלה להקים MRI ו-CT על כל מאה אלף תושבים. ביהודה ושומרון יש 560 אלף תושבים ואין MRI ו-CT אחד, כי החובה הזו לא הוחלה כאן", אומר גנץ וקובע: "זה נוגע לכל תחומי החיים שלנו, גם לתחום השדות הסלולריים, האחריות על השילוט בשטח שבין היישובים, מה שמאפשר גביית תשלום שמופנה לרווחת התושבים, הענישה על זיהום אוויר שונה, מה שגורם למזהמים להעביר פסולת ליהודה ושומרון, לשריפת פסולת ללא טיפול. מי שנפגעים מכל אלה ומעוד הרבה סוגיות הם התושבים".
כתומך נלהב של חזון הריבונות ומהמקדמים הבולטים שלו, מוצא את עצמו ישראל גנץ מתמודד גם עם טענה מימין ולפיה ריבונות תקשה פרוצדורלית על הקמת יישובים חדשים והרחבת יישובים קיימים. "החיים במדינת ישראל כמדינה ריבונית הם זכות גדולה שלפעמים היא גם מורכבת. כשיש מדינה צריך לשלם מיסים, יש חוקי תכנון ובנייה, ואולי כל החובות והזכויות הללו לא היו אם היינו חיים על אי בודד, אבל זה מה שבונה את המדינה שלנו. אי אפשר גם לצפות שיו"ש לא תהיה חצר אחורית וגם לרצות שזה יקרה בדרכים אחרות", אומר גנץ.
על כך הוא מוסיף וקובע כי "התקדמות הבניה היא לא בגלל שאין כאן חוק, אלא בגלל שראשי הרשויות והמתיישבים מושקעים ברצון לפתח ולגדול. זה לא תלוי בחוק אלא תלוי במי שדוחף, ולכן גם אחרי שתהיה כאן ריבונות דברים יתקדמו בקצב מהיר ואולי אפילו מהיר יותר כמו הסכמי הגג שאינם קיימים היום ביהודה ושומרון, והמשמעות היא שכל בנייה מתקדמת ב-200 או 300 יחידות דיור, כשבכל שאר מדינת ישראל יש דרך הסכמי הגג הרבה יותר היצע. רק עכשיו מתחילים לחתום, וגם זה עדיין לא בכל מקום ביהודה ושומרון".
גם בסוגיית המים והחשמל משוכנע גנץ שריבונות תאפשר פיתוח מואץ ומותאם לגודלה ולגידולה של האוכלוסייה. "אם היינו תחת מנהל התכנון שמתכנן את כל מדינת ישראל, היו כאן מזמן קווים גדולים של מים וחשמל, ויש עוד דוגמאות למכביר. להיות חלק ממדינה זה אומר זכויות וחובות, ואנחנו רוצים להיות אזרחים שווי זכויות".
"גם בתקופת הגלות היה מי שהעדיף להישאר עם הפריץ, כי מי שידע לרקוד איתו הרוויח. אנחנו חלק ממדינת ישראל ורוצים להיות חלק ממדינת ישראל. לכן חוקי מדינת ישראל צריכים לחול פה על זכויותיה וחובותיה".
הכתבה פורסמה בגיליון 20 של ריבונות