תכנית טראמפ מפיקה מהנהגת ההתיישבות ומחנה הימין עמדות מורכבות. המשותף לכולם: ריבונות כן, מדינה פלשתינית לא!
תחת הכותרת 'מה חושבת ההתיישבות על תכנית טראמפ' סוקרת העיתונאית בת אל קולמן ב'מקור ראשון' (30.1.20) את העמדות השונות סביב התכנית שזכתה לתגובות מורכבות במחנה הימין. עמדתן של ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, תופסת מקום נכבד בכתבה ממנה אנו מביאים מספר קטעים על הפולמוס הימני:
אמרנו ריבונות אמרנו נדיה מטר ויהודית קצובר, שתי הנשים שהחלו בהובלת שיח הריבונות. כעת הן מביעות רגשות מעורבים. קצובר אפילו קיבלה על עצמה תענית ביום רביעי. "העובדה שאנחנו מדברים על ריבונות רק על 30 אחוז מהשטח, מלמדת על הרמה הרוחנית של עם ישראל", היא אומרת, ומטר מוסיפה: "ריבונות היא תנועה פנימית, זה שאנחנו יודעים להיות ריבוניים לעצמנו. לצערנו, זו לא הרמה של השיח".
מטר וקצובר מסתייגות מעצם הכינוי של התוכנית "עסקה" או "דיל". "על מולדת לא עושים עסקים ועסקאות", הן אומרות. "כל נסיגה מהעיקרון המוחלט וההיסטורי הזה, כל הסכמה לוויתור על נתחים מארצנו, תתפרש היסטורית כהודאה בשקר ה'כיבוש'". במזרח התיכון ויתור מתפרש כחולשה ומזמין עוד טרור, ומשטח המדינה הפלסטינית העתידית הוא עלול להיות קטלני בהרבה, הן מזהירות.
בהודעה שניסחו ב'תנועת הריבונות' נכתב: "מטרתנו היא בלימת רעיון התעתועים המסוכן של הקמת מדינה פלסטינית, ביטול הסכמי אוסלו, הפסקת שוד הקרקעות על ידי הערבים ותכנון ביד רחבה של תוכנית המתאר הארצית לשנת ה־100 להקמתה של ישראל, תוכנית המבוססת על ריבונות ישראל ורוב יהודי מוצק בין הים לירדן. אל לישראל להיגרר להסכמה עקרונית למתווה זה, מתוך ההיכרות ארוכת השנים עם הסרבנות הערבית. ישראל אינה יכולה לתלות את חזונה הציוני ועתידה על סרבנותו המקרית של מנהיג ערבי מקרי או הסכמתו של מנהיג ערבי אחר. החזון הציוני והקשר היהודי לארץ ישראל הם עניינים עקרוניים מהותיים שאינם מטבע לסוחר".
ומנגד, אל מול האידאולוגיה הגדולה, אפשר לשמוע אנשי התיישבות שמאמינים באותם דברים בדיוק, אבל מדברים בקול פרגמטי יותר. קובי אלירז, יועץ שר הביטחון לשעבר, שחזר למשרד הביטחון מהדלת האחורית כיועץ חיצוני הממונה על המערכה על שטחי C, מביע עמדה לא שגרתית ביו"ש: "אני מאמין בישראל הגדולה, אני מאמין בגבולות ההבטחה, ואני מאמין שאם אומות העולם בעד זה פרמטר שגם חז"ל התחשבו בו. אני מבין את הקושי הגדול באמירה 'מדינה פלסטינית'; אבל אני באופן אישי בעד תוכנית טראמפ, גם אם הפלסטינים יקבלו אותה וגם אם זה ייכפה עליהם באופן חד־צדדי, כי על רוב גושי ההתיישבות כולל בגב ההר תחול הריבונות, וכך גם על בקעת הירדן שהיא הזירה המזרחית עם כל חשיבותה".
"בפועל ההשתלטות הפלסטינית על השטח ממילא מתרחשת וקבעה כבר עובדות, וזה המצב דה־פקטו. חשוב וצריך להשפיע על גודל הגושים, רוחב הצירים, המובלעות, המאחזים והחוות. חשוב לתת את הדעת ולתת פתרון למעמד החוקי של התושבים הפלסטינים בשטח הריבונות, לתת את הדעת על 'איחוד משפחות', להבין שיש קרקעות מעובדות 'פרטיות' בחלק שעליו מוחלת הריבונות, של תושבים פלסטינים שיגורו בצד השני, ולהפך. חשוב לצלול לפרטים ולמקסם רווחים ככל האפשר, חשוב להנהיג משילות על שטחי C הנותרים, שהפלסטינים לא ימשיכו לנצל את אוזלת ידנו שם. ואחרי כל זה, צריך לזכור שהחלת הריבונות היא שינוי סדרי עולם בעידן הנוכחי, היא דרמטית מאוד. טראמפ, מתברר, הוא יותר כורש מאשר אחשוורוש".
יוסי דגן, ראש המועצה האזורית שומרון, שנסע אף הוא לוושינגטון ("אני לא יכול לשבת בסלון שלי כשמדברים על הבית שלנו, הגעתי כדי לחזק את ראש הממשלה ולתת לו רוח גבית. אם הוא יהיה מספיק נחוש, אפשר להגיד שזה מהלך היסטורי") ופגש את נתניהו לאחר שיצא מטראמפ, לא משתמש במינוח "מדינה פלסטינית" אלא "מדינת טרור", ומתייחס גם לנושא היישובים המבודדים.
"לא נקבל הקמת מדינת טרור בלב הארץ, לא נקבל 15 יישובים מבודדים במרחב, ולא הקפאת תכנון בשום תנאי", הוא מבהיר. "אין שום סיבה שההתיישבות תלך אחורה בהקשר הזה. אני לא יכול להעלות בדעתי שתושבי אלון־מורה יחששו שמעבר לגדר עלולים להיות מחבלים, או שייסעו בשיירות כמו שהיה בנצרים ובהסכמי וואי".
"צריך ליישם את התוכנית, ויפה שעה אחת קודם", משוכנע ראש עיריית אריאל, אלי שבירו. "אני קורא לראש הממשלה להביא את הנושא לממשלה כבר ביום ראשון. זו פעם ראשונה שמכירים בהתיישבות ביהודה ושומרון לא רק בהיבט הביטחוני, שמדברים על זה שירושלים תישאר מאוחדת. יש פה הרבה דברים שלא היו בעבר, צריך לקחת את זה בשתי ידיים".