חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק מציגה את פרק 22 בתכנית טראמפ, הפרק הבעייתי והמסוכן ביותר בתכנית, וקוראת לשרי הליכוד לדרוש מנתניהו הבהרות לפני כל הצבעה על התכנית.
חברת הכנסת לשעבר אורית סטרוק נשאה דברים במהל הריבונות שהוקם על ידי תנועת הריבונות תחת הכותרת 'כן לריבונות על ארץ ישראל, לא לפלשתין'.
את דבריה פתחה סטרוק באיזכור מגמתה הראשונית והבסיסית של שאיפת הריבונות, לקטוע את תהליכי הנסיגות, והנה תכנית טראמפ-נתניהו מבקשת לעשות גם וגם, גם ריבונות וגם נסיגות. "זה השימוש הציני של השימוש בביטוי ריבונות", היא אומרת ומזכירה כי מטרת הריבונות אינה זכויות אדם או השוואת חקיקה למתיישבים, שהם עניינים חשובים אך אינם העיקר. "הישובים הם בשביל הארץ ולא הפוך. מטרת הריבונות היא להתקדם באחיזה שלנו בארץ ואם מדובר בנסיגה זו תכנית נוספת של השמאל, מבית היוצר של תכניות חלוקת הארץ".
סטרוק מציינת את המחלוקת בקרב הימין בין השוללים מכל וכל את חלוקת הארץ והקמת מדינה זרה בליבה לבין אותם שסוברים גם הם כך ועם זאת תומכים במהלכי נתניהו וטראמפ. בדבריה ביקשה להתייחס למחלוקת הפנימית הזו, בין שוללי חלוקת הארץ מכל וכל. "הוויכוח הוא לאן התכנית הזו מובילה. מצדדי התכנית אומרים שאין סיכוי שהערבים יעמדו בתנאים הכתובים בתכנית. את תנאי הסף אמרנו כדי להקים חסמים כדי שלא נגיע לשם, והנה בא נשיא אמריקאי שמצטרף לטריק הזה, אז מה אכפת לכם מה כתוב בניירות...".
סטרוק מזכירה גם את הטענה לפיה ההתיישבות הייתה מלווה לכל אורכה בפשרות כאלה ואחרות שבסופן הייתה פריחה והתקדמות. "מה התשובה לשאלה הזו?", שואלת סטרוק הקובעת כי זו גולת הכותרת של העניין ובסוגיה זו יש לדון לעומקה.
מתוך הצורך להכיר את פרטיה של התכנית הציגה אורית סטרוק את הפרק המתייחס לשלב המו"מ, וזאת לאחר שציינה כי התכנית מוגדרת במקורה ככזו שנועדה להביא להקמתה של מדינה פלשתינית. הפרק הרלוונטי בתכנית המאה הוא פרק 22 בו נכתב כי בשטח שבו לא תוחל הריבונות ייאסר על ישראל לבנות ישובים חדשים או להרחיב ישובים קיימים או לקדם תכניות בניה, כלומר הקפאה המוטלת כחובה על ישראל באזורים אלה. "מבחינת הבניה והתכנון הישראלי מדובר באזור שהוא מעבר לגדר", אומרת סטרוק הממשיכה לצטט מתוך האמור בתכנית:
על ישראל ייאסר להרחיב את המובלעות אל השטח שלא נכלל בגבולות הריבונות, כלומר שאם הקו הריבוני עובר בקו הבתים אין לבנות ממנו והלאה וישוב יוכל לבנות רק לגובה, ובהקשר זה מציעה סטרוק להכיר את המורכבות של שינוי תב"ע מבניה כפרית לבניה לגובה...
עוד נאסר על ישראל להרוס בנייה ערבית בלתי חוקית באזור זה שעליו לא הוחלה הריבונות. לצד זאת נכתב כי מותר יהיה להרוס מבנים שנבנו לאחר תחילת תקופת המו"מ ומבנים המשמשים לטרור. המשמעות היא שמאות מאחזים כדוגמת חאן אל-אחמר לא ייהרסו על אף פסקי בית המשפט.
חובה נוספת החלה על ישראל בשטח הריבוני היא להותיר על כנן מובלעות פלשתיניות כדוגמת מאות הבתים הערבים הבלתי חוקיים שבתחום השיפוט של מעלה אדומים או בבקעת הירדן. ישראל תחויב להסדיר את הבניה הזו.
סטרוק מציינת כי החובות הערביות כוללות הפסקת הלחימה נגד ישראל, העתירות להאג, התשלום למחבלים ועוד, תנאים שהם אמנם יתקשו לקיים, אך בתכנית לא נכתב מתי יחלו כל אותן מחויבויות ומי קובע מתי יוחלו חובות אלה ומי יקבע אם הערבים עומדים בתנאים שהושתו עליהם. כל אלה לא נכתבו והדברים נאמרו רק בעל פה. "בשום מקום לא כתוב שאם הערבים לא עומדים בתנאים האלה אנחנו לא צריכים להתחייב לתנאים שלנו", אומרת סטרוק הקובעת כי לו היה ראש הממשלה מכריז שהמחויבויות הישראליות לא תתחלנה אם הערבים לא יעמדו במחויבויות שלהם, הרי שהתכנית לא הייתה מתחילה כלל.
ואולם, מציינת סטרוק, השאלות הללו נשאלו שוב ושוב ונותרו ללא מענה. "זו כניסה למכונית בלי ברקסים. ישראל צריכה לבצע את כל המחויבויות שלה בלי תאריך סיום והפקידה את השטח הלא ריבוני בידי האמריקאים. היום זה טראמפ ומחר זה אולי ביידן וכאן אנחנו נפרדים מהאזור הזה שהוא בשר מבשרנו, חלק מארץ ישראל".
ממשיכה סטרוק ומקריאה מתוך התרגום לתכנית המאה על מה שיותר לערבים לעשות בתקופה זו, והדברים כוללים פתיחה מחדש של נציגות אש"ף בארה"ב, תוקם משלחת קישור לרש"פ בשטחים המיועדים למדינה הפלשתינית, מה שיכול להיות גם בשועפט, האזור הירושלמי שבעיני האמריקאים מיועד להיות בירת המדינה הפלשתינאית.
כמו כן ישוב הסיוע הכלכלי האמריקאי לאש"ף וסטרוק מבהירה כי בחמישים מיליארד הדולר שהתכנית מגייסת לטובת העניין ניתן להפוך את תכנית פיאד לתכנית טראמפ. מאחר ולתכנית אין מגבלות זמן לבחינת ההתנהלות הערבית מול התכנית ועמידתם בתנאים הרי שפרק זה, פרק 22 של תכנית טראמפ הוא "חור שחור", כהגדרתה של סטרוק. "אני לא מכירה אדם רציני אחד שהיה חותם על חור שחור כזה אם הדברים היו נוגעים לחיים שלו ושל משפחתו".
בדבריה מוסיפה סטרוק ומזכירה את הפרסומים לפיהם ראש הממשלה מתכוון להעביר את התכנית בהסתמך על קולו של השר יועז הנדל, והמשמעות העולה מכך היא שכל שר משרי הליכוד יכול להפיל את הרוב. "צריך רק שר אחד שיגיד לראש הממשלה שהוא רוצה מאוד ריבונות, אני רק מבקש להבין את החור השחור, תסביר לי מה מנגנון היציאה, מי קובע אם הערבים עמדו בתנאים שלהם, מתי זה ייקבע. מספיק שר אחד שיגיד שהתנאי הזה הוא התנאי שלו להצבעה בעד, שידרוש הבהרה רשמית ומחייבת שחודש וחצי אחרי התכנית בודקים אם הערבים עומדים בתנאים שלהם, ואם לא אנחנו לא נכנסים לעניין".