בפניכם מידעון תנועת הריבונות מס' 24 כפי שנשלח לתומכי וחברי התנועה. קוראים, מתעדכנים ומצטרפים:
חברים יקרים
שנה טובה וחג שמח
מדי שבוע אנו מביאים בפניכם את דבריהם של אישים שונים המתארים בקצרה מהי הריבונות עבורם. לקראת השנה החדשה נבקש להרחיב בפניכם אודות עקרונות הבסיס של השאיפה לריבונות.
ובכן, הריבונות עבורנו היא המעש העכשווי של הציונות.
העם היהודי הקים מדינה, קיבץ ומקבץ גלויות ושחרר את חבלי מולדתו ההיסטוריים והתיישב בהם כדי לממש את זכותו ההיסטורית ואת החזון הציוני. לאחר תנופת התיישבות נרחבת ומפעימה הגיעה העת להעניק להתיישבות ולהיאחזות היהודית ביהודה שומרון ובקעת הירדן מעמד קבע. לשם כך עלינו להוביל אל הצעד הבא: הריבונות.
החלת הריבונות היא הדרך הטבעית של התקדמות הציונות. מימוש הריבונות תביא למימוש זכותנו על הארץ על פי התנ"ך, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, החוק הבינלאומי ובמיוחד על פי הצדק. רק עם ריבונות נוכל לבנות בצורה ממלכתית ישובים חדשים וגדולים ולהביא לאזור עוד 2 מיליון יהודים.
מהלך החלת הריבונות תלוי בהסכמה של ממשלת ישראל ו/או הכנסת המייצגת את כלל אזרחי ישראל. בעשור האחרון הייתה מטרתנו, ובהתאם גם פעילותינו, כפולה: בראש ובראשונה, להביא את סוגיית הריבונות אל מרכז השיח הציבורי ולדחוק מהשיח הזה רעיונות מסוכנים של חלוקת הארץ, וויתורים, נסיגות והקמת מדינה זרה בלב ארצנו. במקביל פעלנו להביא להחלטת ממשלה המחילה את ריבונות ישראל על כל מרחבי ארצנו.
לאחר עשר שנות פעילות בשטח, במרכזי הערים, בכנסים, בתקשורת, במסדרונות הכנסת ובלשכות השרים ניתן לסכם ולומר שעד כה הצלחנו ליישם את החלק הראשון. חזון הריבונות הוא היום החזון המרכזי שנמצא על השולחן המדיני והפוליטי. גם אם יש לו מתנגדים בשמאל, הרי שגם להם ברור שהשאלה הניצבת בפנינו היא שאלת הריבונות, כן או לא, מתי, וכיצד, בעוד רעיונות השמאל נגנזו, לפי שעה. לעומת זאת, האפיק הנוסף של פעילותינו טרם צלח. עדיין לא עלה בידינו להביא להחלטת ממשלה שתחיל את הריבונות.
מציאות זו אינה מרפה את ידינו כלל ועיקר. תנועתנו זוכה לרוח גבית אדירה מהציבור הישראלי וקולה מהדהד היטב בין קובעי המדיניות הישראלית. לאחר עשר שנות פעילות אינטנסיבית ברור כי נדרשים מאמצים נוספים, אך ההצלחה בוא תבוא כי הצדק ההיסטורי עומד לצידנו.
בשלב זה עלינו לשקול היטב את צעדינו בדרך לאותה החלטת ממשלה מיוחלת. עלינו לאתר את הנקודות החלשות בפעילות ואותן לחזק.
עד כה פעלנו רבות בהיבט התודעתי. הצעדים הראשונים היו בגרעין ה"קשה" של הימין וההתיישבות, משם התקדמנו אל חברי כנסת ושרים, הבאנו את חזון הריבונות אל לב תנועת השלטון, הליכוד, ומכאן אל כלל המחנה הלאומי מתוך תחושה והבנה שמחנה זה מבטא את עמדת רוב העם בישראל.
חשוב להדגיש ולהזכיר כי לדרכנו הציבורית יצאנו על בסיס פעילותם הציבורית של מי שצעדו לפנינו והחלו במלאכת הכשרת הלבבות, מייק וייס, קרוליין גליק, יורם אטינגר, הרב בני אלון ז"ל, אורי אליצור ז"ל ואחרים.
בעקבות התמורה התודעתית שהתחוללה בעם, החלו פוליטיקאים ומדינאים להציג תכניות ריבונות שונות, להעלות אותן לשיח הציבורי ולקדם אותן בזירות השונות. במרכז הליכוד הועברה הצעת החלטה התומכת בהחלת ריבונות על מרחבי ההתיישבות, חברי הכנסת והשרים בליכוד התבטאו בבהירות בעד ריבונות על ההתיישבות (בשלב ראשון?) ונגד רעיון המדינה הפלשתינית. אישים כדוגמת השרים לשעבר נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ', חבר הכנסת לשעבר משה פייגלין ואחרים ניסחו גם הם תכניות סדורות לריבונות אם על השטח כולו ואם בהליך מדורג.
עדות דרמטית להצלחת פעילות ההסברה והתודעה קיבלנו במערכות הבחירות האחרונות, כאשר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצא לנכון להבטיח שיחיל ריבונות מיד לאחר ניצחונו. זאת מתוך הבנה שריבונות מניבה תמיכה ציבורית רחבה שתבוא לידי ביטוי גם בקלפיות.
מהלכי הריבונות התקדמו בזה אחר זה עד שהגיעה 'תכנית המאה' של נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. התכנית, שהוצגה כמקדמת ריבונות, החזירה לשיח המדיני את רעיון המדינה הפלשתינית לאחר שהעם בישראל התפכח ממנו זה מכבר.
תכנית המאה הובילה לוויכוח עמוק בתוך הציבור המתנחלי. החל ויכוח על הטקטיקה, ויכוח בין פרגמטיסטים לאידיאולוגים. רבים מחברי הליכוד, כמו רבים אחרים במחנה הימין, עומדים בהתנגדותם הברורה להקמת מדינה פלשתינית, אך תומכים בהחלת ריבונות על 30% משטחי יו"ש והבקעה (10% משטחי יו"ש בלבד) וניצבים בפני התלבטות קשה, האם נכון להסכים לעסקה מדינית הכוללת הסכמה עקרונית להקמת מדינה פלשתינית. חלקם הכשירו את השרץ באמונה שהסרבנות הערבית העקבית לא תאפשר לרעיון להבשיל לכדי מעשה, וכל עוד ניתנת לנו האפשרות לצעוד צעד ראשון לריבונות, גם אם חלקי, יש לעשותו.
לעומת תפיסה זו אנו ואחרים, בהם גם רוב מוחלט של מועצת יש"ע, מתנגדים לכל מהלך הכולל ויתור, גם אם רק עקרוני. על עקרונות לא מוותרים, על ארץ ישראל לא עושים עסקים.
לזאת נוספה גם הערכתם של רבים בימין ובשמאל שכעת, לאחר אכזבות רבות ועם חילופי הדורות הצפוי בהנהגת הרש"פ, הערבים עשויים בהחלט להפתיע ולהסכים למהלך חלקי, ובלבד שיוכלו להקים מדינה על 90 אחוזים משטחי יהודה ושומרון.
גם הידיעה שתכנית המאה היא תכנית מדינית שמשני עבריה ישראל וארה"ב ולא הפלשתינים מטרידה מאוד. מחויבותה של ישראל לתכנית אינה תלויה בהסכמה או סרבנות ערבית, שכן מדובר במחויבות לאמריקאים, מעין הסכמה ישראלית למסירת השטח לידי האמריקאים שימשיכו מנקודה זו בניהול המו"מ מול הפלשתינים.
ההסכם שנחתם בשבוע האחרון בין ישראל לאיחוד האמירויות ולבחריין הוא חלק בלתי נפרד מהעסקה הכוללת המכונה 'תכנית המאה'. ג'ראד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב, חותר במלוא הכוח ליישומה של התכנית ולשם כך שינה מעט את הסדר. לאחר שהתקווה להקמת מדינה פלשתינית ובעקבותיה הסדרי שלום עם מדינות ערב (בנוסח היוזמה הסעודית) לא צלחה, משנה קושנר, השושבין המרכזי של ההסכמים האחרונים, את סדר הדברים מתוך אמונה שאחרי ההסכמים עם מדינות המפרץ יגיע גם תורם של הפלשתינים לבא אל שולחן המו"מ, והפעם עם רוח גבית דוחקת של העולם הערבי.
בזמן כתיבת שורות אלה עדיין לא ידוע מה בדיוק תוכן ההסכם ומה נכתב בנספחים נלווים שאותם הציבור לא ראה. עלינו לחשוב ולתכנן השלב הבא במערכה להחלת הריבונות:
1. עלינו לשנות את התפיסה לפיה על ישראל לשלם תמיד במטבע קשה עבור עשיית שלום. למה? אם ישראל היא מעצמה ביטחונית, כלכלית, סטארטאפית, הרי שהתמורה הישראלית לשלום יכולה וצריכה להגיע מתחומים אלה. הרעיון שישראל משלמת בשטחי המולדת שלה נובע מחולשה בהבנה ובהפנמה שארץ ישראל שייכת לנו. הרי איש אינו מוותר על בנו תמורת מחיר כלשהו בשום עסקה כלשהי. נראה שהעיקרון הפשוט הזה עדיין לא ברור.
2. עלינו להתמקד בחינוך, ללמוד וללמד את ערכה של ארץ ישראל, את תפקידה במהלך הגאולה, את תפקידה המוסרי. לשם כך יש לגייס אנשי רוח לבנייתה של תכניות לימוד, פעילות במדיות התקשורתיות השונות, סרטונים ועוד.
3. יש לעבור מהתיישבות אידיאליסטית להתיישבות עממית. מעגליה של ההתיישבות חייבים להתרחב הן בשטח ובפועל והן בתודעה הכלל ישראלית.
4. ריבונות כלכלית. עלינו להדגיש את יתרונותיה הכלכליים של הריבונות לעם בישראל. לשם כך יש לגבש מהלך הסברתי מנומק היטב, להפיצו ולהטמיעו.
5. להדגיש את ערכה הביטחוני של הריבונות. ההיסטוריה הוכיחה כי רק במקום בו אנו שולטים וריבוניים יש שקט. בכל מקום בו ידה הריבונית של ישראל רפה חסר סוף המשפט.
6, יש להמשיך את הפעילות הפוליטית בכנסת ובממשלה, לקוות שכל הגופים מהימין האידיאולוגי שקוראים בעת האחרונה להצטרף לליכוד, אכן יצליחו להשפיע ולגבור על תפיסת העולם של ראש הממשלה כפי שבאה לידי ביטוי בנאום בר אילן.
7. לא לחדול משמירת השטח, להתיישב, להתיישב, להתיישב.
8. להקפיד להיות תמיד בצד היוזם ולהוביל קדימה אל הריבונות.
אנחנו מחכים לתוצאות הבחירות בארה"ב על מנת לגבש תכנית פעולה מפורטת בכל אחד מהסעיפים הללו. אין ספק בכך שאת מהלך הריבונות יש להשלים! נשמח להצעותיכם
שלום תמורת ריבונות
שטיפת המוח של ראש הממשלה פועלת (למכור הוא יודע). הוא מנופף בהסכם עם האמירויות כ"שלום תמורת שלום" וחברינו, בעיקר מחו"ל, שואלים אותנו מה רע בהשהיה זמנית של הריבונות. מה רע בכך שנטפח יחסים עם מדינות ערביות, ובינתיים הפלשתינים יראו שיפסידו מניתוק קשרים עם ישראל ובעתיד יסכימו גם לריבונות. זה ייקח כמה שנים, קצת סבלנות, אומרים לנו.
ואנו משיבות: לא! אי אפשר לחכות ולהשהות! תכנית סלאם פיאד להשתלטות על שטחי C ממשיכה להתממש. היא לא בהשהיה. בכל רגע נתפסים עוד ועוד דונמים של אדמות בשטחי C ע"י הרשות הפלשתינית. הערבים מקימים מדינה דה-פקטו, קובעים עובדות בשטח. מי שקרא בשבת שעברה (ומי שלא קרא חייב לקרוא) את כתבתו המצוינת של יהודה יפרח על פעילות המנהל האזרחי ומערכת המשפט, מבין שאנו פועלים עם ידיים ורגליים קשורות, כאשר היהודים נתפסים כ"זמניים" בשטח והערבים הם "המקומיים". על כן הריבונות וההתיישבות הכרחיים. רק כך נוכל לשמור על הארץ שלנו.
יש מי שבטעות רואים את פעילותינו כחלק מראייה צרה המנוגדת להסכמים המחזקים את מעמדה הבינלאומי של ישראל. אנו שומעות את הקולות השואלים אותנו מדוע אנחנו לא מביטות במבט גבוה יותר, גלובאלי יותר, כזה שלא רק ארץ ישראל לנגד עיניו. הרי אנו מצווים על תיקון עולם, הם אומרים.
ובכן, אין ספק בכך שגם אנו תומכות בהסכמים מדיניים המעצימים את מעמדה וכוחה של ישראל, אך להסכמים מדיניים יש להגיע מתוך עוצמה. אל לנו להיגרר אל שולחן המו"מ כחלשים, כמוותרים, כנסוגים וככאלה המשליכים מאחורי גבם את עקרונותיהם וערכיהם הלאומיים וההיסטוריים, גם אם מדובר באמירה עקרונית שעדיין אינה יורדת לשפת המעשה. על מדינת ישראל להגיע להסכמיה המדיניים מתוך זקיפות ועצמה, מתוך ביטחון בצדקת דרכה ומתוך ראייה מפוכחת של המרחב המדיני והגיאו-פוליטי.
עלינו לשקול היטב מה הוא הסדר הנכון, האם מבחוץ כלפי פנים או להיפך, מבפנים החוצה. האם עוצמתנו תבוא מכריתת בריתות או ממילוי חובתינו הלאומית לכיבוש הארץ ושחרורה. תפיסתנו היא שהסדר הנכון הוא השלמת המשימה הגדולה שהחלה במלחמת ששת הימים, כיבוש הארץ והריבונות עליה. עלינו לכונן בארץ רוח ומוסר שיקרינו על העולם כולו. ואם שואלים אותנו מה קודם למה, ברור שהריבונות היא הקודמת שכן ריבונות היא לתמיד בעוד הסכמים עלולים להיות זמניים ובני חלוף, כפי שהוכיחה ההיסטוריה הלא רחוקה.
עוצמתה של ישראל מאפשרת לה לקדם במקביל גם את חזון הריבונות וגם הסכמים מדיניים. הדברים אינם סותרים זה את זה. אל לנו להיות כחגבים בעינינו, אל לנו לזלזל בכוחה ובעצמתה של ישראל. הסכמים מדיניים הכוללים הסכמה לדחיית ריבונות והקפאת התיישבות משמעותם גם בפועל וגם בהיבט התודעה הבינלאומית היא הסכמה חלילה לוויתור על הארץ.
יישר כח
יישר כח לפעילי תנועת הריבונות ונוער ריבונות שנרתמו בשבוע האחרון לשלוח מסרים לשרים ולחברי כנסת בדרישה לחשוף את פרטי ההסכמים עם מדינות ערב, לעמוד איתן ולוודא שאין בהסכם פגיעה בארץ ישראל.
יישר כח למועצת יש"ע ולעומד בראשה על הלחץ האינטנסיבי אותו היא מפעילה בכנסת ובממשלה על מנת להבטיח שהסכם השלום יהיה אכן הסכם ולא סחיטה של ישראל הנדרשת לוותר על הבנייה ביהודה ושומרון ולקדם הקמתה השקטה של מדינה פלשתינית.
הנוער כותב
בפניכם מכתב, אחד מני רבים, שחברי נוער הריבונות כתבו השבוע לראש הממשלה ולשרים:
בזכות הסכם השלום עם איחוד האמירויות, נוכל כולנו לצאת לחופשה באבו דאבי ממש בעוד כמה שבועות, לארוז מזוודה עם כמה בגדים ולהשאיר מאחור את כל הערכים.
לא נשכח לקחת מצלמה כדאי לתעד את הרגע המדהים, אבל כבר לא נזכור את האדמה עליה חלמנו במשך אלפי שנים.
אבל רגע לפני שנשכח, נברח ונעלה על טיסה, בואו נחשוב טוב טוב אם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הגבוהה של החופשה. האם אנחנו מוכנים להקריב את מולדתנו בשבילה? האם אנחנו נקבל מדינת אויב בלב ארצנו תמורתה? והאם לא שכחנו את עצמנו במשך תקופת הסגר, והחלום על חופשה גבר על החלום להחלת הריבונות? האם לא הולכנו שולל אחרי הבטחות של מנהיגים, אבל שכחנו לבחון את פרטי ההסכם בשבע עיניים?
בנימין נתניהו, עכשיו הכל תלוי רק בך. אתה זה שתכריע בין כך וכך. בין אבו דאבי לירושלים השלמה, בין החלת הריבונות או חופשה. זה רק אתה.
אנחנו כבר שכחנו את עצמנו. שכחנו מי אנחנו, מה אנחנו, ועל מה תמיד חלמנו. אנא ממך, לפחות אל תשכח את עצמך.
ללא ריבונות, ללא הדר
עוד מעט נשב כולנו ליד שולחן חג עמוס ברכות וסימנים. כולנו נטבול את התפוח בדבש ונתענג על המתוק.
אבל אצל משפחות גולדין ושאול ה"מר" יהיה חלק מן השולחן. כך גם על שולחנם של הרבה מאד חברים וידידים של הדר ואורון ז"ל.
עוד חג ללא הדר ואורון, לוחמים עזים שמסרו את נפשם על הגנת העם והארץ. עוד לא מילאנו את חובתנו להחזירם ולהביאם לקבורת ישראל. אין גבול לסבל של המשפחות. הסבל והכאב מתחזקים שכן שוב ושוב נקרית הזדמנות להכריח את חמאס להחזיר את הבנים, אך שוב ושוב, כבר 6 שנים, אנו מחמיצים את ההזדמנות.
יש לנו ממשלה ריבונית אך היא מתנהלת בחולשה ובהכנעה. הממשלה נכנעת לגחמות החמאס. די היה אם לא היינו מאפשרים להעביר את הכסף הקטארי מדי חודש, די היה אם לא היינו מעבירים להם מכונות הנשמה, די היה אם לא היינו מעבירים להם גופות של מחבלים, אבל ממשלתנו מתנהגת בהססנות והחמאס הוא הסוחט אותנו.
יש לממשלה ולצה"ל חוב מוסרי להחזיר את הדר ואורון. עלינו לפעול מול הממשלה והכנסת שהאבסורד הזה יגיע לסופו.
תהא שנת תשפ"א - שנה של פעילות אינטנסיבית להחזרת הבנים למשפחתם, לחיק עמם. עם ישראל וארץ ישראל על המסלול הגאולתי ההכרחי, עם ירידות קלות ועליות משמעותיות, הקולות שעולים מן העולם היהודי להמשיך להתקבץ בארצינו, הפריחה המדעית, עולם תורה הגדול שהיה אי פעם, צה"ל משוכלל ובעיקר המון צמא לחיפוש האמת הם צעדים משמעותיים ביותר אל על.
לשנה החדשה אנו רוצות לאחל לממשלת ישראל זקיפות קומה, החלת ריבונות, תאוצה להתיישבות והתגברות על המגפה.
לכם חברים יקרים ושותפים לדרך, המון כוח כדי שנוכל להמשיך בפעילות ונוציא את מטרותינו מן הכוח אל הפועל מתוך שמחת יצירה ואחדות המטרה.
"שמחה לארצך וששון לעירך"
היטיבה ברצונך את ציון, תבנה חומות ירושלים
שנה טובה
יהודית קצובר ונדיה מטר