עבור חבר הכנסת עמיחי שיקלי משימת הריבונות נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו והיא מתחילה בשינוי השיח האישי מכיבוש והכלה לריבונות והכרעה.
אל סבך הפוליטיקה הגיע עמיחי שקלי הישר מעולם החינוך כמי שהקים והוביל את מכינת תבור. ככזה שיח הריבונות שלו אינו מתחיל ומסתיים במהלכים פוליטיים ומדיניים שיביאו להחלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, אלא בנדבך עמוק בו לכל אחד ואחד מאיתנו יכולה להיות תרומה של ממש.
בעיני שיקלי לפני הכול ריבונות באה לידי ביטוי בשפה שבה אנחנו מדברים. "השפה היא שמעצבת את מציאות חיינו, והשמאל עושה שימוש מצוין בשפה ובה הוא מצליח להטמיע את המושגים שהוא מבקש להחדיר לשיח הציבורי. כל שיחה עם אנשי שמאל מתנהלת על בסיס אותם מושגים, בעוד הימין על פי רוב מגיב למושגים שהשמאל טבע ומתקשה לייצר מושגים משלו ולהחדיר אותם לקונצנזוס".
שיקלי לא פסימי. הוא דווקא מזהה שינוי חיובי בשנים האחרונות. "זה אמנם משתפר, אבל עדיין אין לימין את הכלים המרכזיים לעשות את זה. הימים נמצא בנחיתות במכוני מחקר ובתקשורת. מתחילה להיות השלמת פערים אבל הנחיתות הזו, בעיקר באקדמיה, עדיין קיימת".
לא להיכנע למונחים פוסט ציוניים
השיח הזה שעליו מדבר חבר הכנסת שיקלי מתחיל במושגים ומונחים פשוטים שהפכו חלק בלתי נפרד מהשיח הציבורי בישראל. "עצם העובדה שעדיין משתמשים במונח כמו 'שטחים' זה כישלון קולוסאלי של הימין. כדאי לשים לב שהמונח 'הקו הירוק' קיים רק אצלנו. זה מונח שלא מעניין את הפלשתינים. אצלם הקו הזה פשוט לא קיים. כך גם כל הטרמינולוגיה של 'כיבוש' ו'מתנחלים' הא טרמינולוגיה שמאלנית שלצערינו חדרה גם אלינו".
"זה לא מתחיל ונגמר ביהודה ושומרון. מונחים כמו 'הכלה', ההגדרה של גל הטרור שפקד אותנו ב'שומר החומות' כ"הפרת סדר", או כשהמשטרה רואה את מטרתה באירועים כאלה כ'הפרדה בין הניצים', כל אלה נובעים מעולם מושגים משובש. הכלה היא ההיפך מהכרעה, וכשנמנעים מלהגדיר את חובת ההכרעה אין עניין לבצע טיפול שורש. המילה הכרעה מבטאת פסיכולוגיה של התמכרות לשקט, רק לא להתעמת עם המציאות, גם אם זה אומר שלא נקרא לילד בשמו, כי אם נקרא לו בשמו זה יכול לעלות לנו בעימות אמתי".
דוגמא לשינוי כיוון במונחי השיח מוצא שיקלי בכנס סגני ראשי הערים בו השתתף לפני מספר שבועות. שיקלי דיבר על אחריות ומנהיגות וציטט משפטים מתוך נאום של ראאד סלאח בו הוא מדבר על היהודים כמי שמכינים מצות מדמם של ילדים. שיקלי קבע בנאומו נחרצות כי מי שעולה לרגל לאדם כזה הוא אויב של המדינה. התגובה בקהל סגני הערים הייתה פרץ גידופים, צעקות וקריאות מחאה. "הם התחילו להשתולל שם ולא ניתן היה לדבר. זה נקרא להתעמת ולהציב את הדברים כפי שהם. אם ההנהגה שלהם תומכת ברצח שוטרים אז מה הם מדברים על האלימות בחברה הערבית?".
כמחנך שפוגש את הדור הצעיר בכל רחבי הארץ מודע שקלי לשינוי התודעתי-התנהגותי העובר על החברה המערבית והשלכותיו גם על שיח הריבונות והנכונות להתעמת עם המציאות כפי שהיא ללא עיגול פינות. "צריך לומר את האמת. החברה הישראלית יהודית לשמחתנו ולצערינו היא חברה מאוד שבעה, מאוד לא ששה אלי קרב, מאוד מאוד מושפעת ממגמות פוסט מודרניות פרוגרסיביות שמוזרקות לתוך מחזור הדם שלה באינספור ערוצים". כשהוא פוגש בני נוער הוא מבקש מהם בראש ובראשונה לזהות את הפרוגרס בפעולה, "שימו לב ממה המציאות מורכבת", הוא אומר להם ומציג את המגמות הנסתרות שמאחורי פעילותן של קרנות זרות שתכליתן להחדיר לישראל מגמות מערביות המטשטשות את דמותה וייחודה של מדינת ישראל.
העם היהודי מול מתקפה חרישית של האימפריה החדשה
בהקשר זה הוא מזכיר את מחאת העדה האתיופית שהיה מי שדאג להחדיר לתוכה גם מהגרי עבודה מדרום תל אביב שיניפו יחד שלטים סגולים בנוסח 'עומדים ביחד'. "מה הקשר בין הפליטים לאתיופים? אין קשר", הוא שואל, עונה ומוסיף פרט ידוע פחות: "כשחוקרים מעט מגלים שיש קרן גרמנית שמממנת את הארגון הזה, והם אלה שעומדים מאחורי הניסיון להחדיר לקהילה האתיופית את רעיונות מחאת השחורים בארה"ב כדי לסכסך את האוכלוסייה הזו עם המחנה הלאומי ועם רשויות המדינה וכדי לערער את צביונה היהודי של המדינה. בירור נוסף מגלה שמדובר בקרן שהכסף שלה מגיע מממשלת גרמניה. זו אותה קרן שהובילה גם את המחאה נגד חוק הלאום".
"מדובר במחאות שמדברות לצעירים. משכנעים אותם שחוק הלאום סותר שוויון וזכויות אדם, אבל זה לא נכון. זכויות אדם נרחבות הן חלק ממה שאנחנו וממי שאנחנו, לעומת זאת את הקומה הנוספת של זכויות לאומיות קולקטיביות לא ניתן לתת. אנחנו בעד שוויון בזכויות אזרח ואדם ונגד שוויון בזכויות לאומיות כי המשמעות תהיה סוף המדינה הציונית יהודית. ההבנה הזו מקרינה לגבי התפיסה של הצעירים לזכות הריבונית שלנו בארץ ישראל".
את ההתמודדות העכשווית רואה שיקלי כהתמודדות עם עוד אימפריה בשורת האימפריות שעימן התמודד העם היהודי, לא פחות. "מאז ומתמיד התמודד העם היהודי עם אימפריות. כך היה מול האימפריה המצרית, האשורית, הבבלית, היוונית והרומאית ולאחר פרק זמן ארוך גם עם האימפריה הגרמנית נאצית. היום הוא מתמודד עם אימפריה נוספת, אבל זהו מאבק שונה. עם ישראל לא מבחין במאבק שמנהלת נגדו האימפריה המערבית שלא שולחת אליו ליגיונות חמושים ואין לה מטרה להשמיד אותו פיזית, אבל זו אימפריה שבכוח רך מבקשת למחוק את זהותו הלאומית, לערער את ריבונותו המדינית, לנשל אותו כליל מהאחיזה בחבלי המולדת ביהודה ושומרון, ולמעשה לרסק את המפעל הציוני".
המענה למתקפה האימפריאלית הזו מתחלק בפיו של שיקלי ל'סור מרע' ול'עשה טוב': "כדי לחנך צריך לפרוט את ההתמודדות לפרטים קטנים של סור מרע ועשה טוב. ב'עשה טוב' מחברים את הנוער למקורות התרבותיים, להיסטוריה של עם ישראל, לספרות עברית, לשירה, לטיולים והיכרות עם המורשת בשטח. כל אלה הן פעולות שבונות את החוסן התרבותי והלאומי ומגנות עלינו מהניסיון לטשטש את הזהות שלנו ולהחליש אותנו".
חלק ה'עשה טוב' נוגע למרכיבי השיח הישראלי. "אני מבקש מהנוער לחשוב פעמיים לפני שמאמצים את השיח של התקינות הפוליטית. למשל את הנחת המוצא שאומרת שאין אמת אחת, שזה ביטוי טריקי כי אם נחשוב לרגע נוסף נצטרך לשאול את עצמנו אם גם המשפט הזה הוא לא בהכרח אמת, וכאן כל תשובה תוכיח שהמשפט הזה לא נכון. עלינו לחשוף את הטוטליטריות שמאחורי הפרוגרס שמתחפש לליבראל. צריך לחשוף את השקר ואת עיוותי המושגים".
אל מול מונחי השמאל החודרים לשפתנו דורש שיקלי להחזיר אותנו אל מונחי היסוד. "אני לא מבקש להמציא שום דבר חדש, אלא בסך הכול שיהיה כאן רנסנס של מושגים. לדבר על זכותנו על הארץ בכל חלקיה, זה לא אומר שטקטית או אסטרטגית נכון להקים נקודת ישוב בבניין נטוש בג'נין, אבל גם אם אנחנו לא מקימים שם ישוב יש לנו את הזכות המוסרית לעשות את זה. כשמדברים אלינו במונחי שמאל עלינו לענות במושגים אחרים, מושגים של ארץ ישראל, של זכויות היסטוריות ומוסריות, מושגים של ריבונות".