משה פייגלין מעניק למלחמה מול חמאס עומק תודעתי רחב שראשיתו בניסיון להתנתק מזהותו של העם, ובתיקון העומק הזה גם המענה ארוך הטווח למצוקה בה מצוי עם ישראל כעת.
סגן יו"ר הכנסת לשעבר, יו"ר תנועת זהות, משה פייגלין, התארח גם הוא בסדרת ראיונות הזום של תנועת הריבונות סביב אירועי מלחמת 'חרבות הברזל'.
בפתח הדברים נשאל פייגלין אודות משמעות הניצחון במערכה והוא מסכם את הדברים במילים "לשטח פלוס לספח שווה לנצח" ומכאן הוא מרחיב וקובע כי כל תוצאה שהיא פחותה מכך לא תביא לניצחון אלא תזמין את הסבב הבא ואת האסונות הבאים.
האם בכוחה של ישראל להגיע לתוצאה שכזו על אף לחצים אמריקאיים ובינלאומיים אחרים? פייגלין אינו מתרשם מסוג כזה של לחצים ומזכיר את מלחמת העצמאות בתש"ח כאשר לצבא הישראלי לא היו כלי נשק משמעותיים כלשהם מול חמישה צבאות ערב ותחת אמברגו אמריקאי, ועם זאת ישראל ניצחה. במלחמת ששת הימים גם כן לא מטוסים אמריקאיים עמדו לרשות צבא ישראל אלא צרפתיים. פייגלין מציין כי ישראל החלה לקבל את הסיוע האמריקאי אחרי ניצחון מלחמת ששת הימים ובגלל הניצחון, וזאת אך ורק בשל התאמה בין הסיוע הזה לאינטרס האמריקאי.
בדבריו הוא קובע כי המדיניות האמריקאית לא השתנתה מאז הקפיד צבא ארה"ב שלא להפציץ את מסילות הרכבת המובילות לאושוויץ. את זאת, אומר פייגלין, הוא אומר מתוך הערכה לארה"ב, לחוקתה ולערכיה, אך לא אהבת היהודים מפעילה את ארה"ב אלא האינטרס האמריקאי.
"לחץ אמריקאי מתקיים במקום שבו נותנים לו להיכנס", אומר פייגלין ומדמה את הדבר ללחץ האטמוספרי האדיר שמולו יש לחץ פנימי החוסם אותו, והמשמעות היא שהלחץ הגדול אכן יופעל רק כאשר יש ואקום שיזמין אותו ללחוץ. כך הדברים גם בזירה המדינית. אנחנו מזמינים את הלחץ. הוואקום הערכי של הישראליות שבורחת מהזהות היהודית שלנו, מהנורמאליות, מהיותנו עם לבדד ישכון וההיסמכות על אמריקה, זה מה שמזמין את הלחץ. הבעיה היא לא אמריקה אלא רק אנחנו".
בהתייחס לעתידם של ערביי עזה משיב פייגלין במילים קצרות "מגרשים אותם מיד ולכל הרוחות", והוא מרחיב ומציין כי מזה כעשרים שנה הוא מרחיב על הדרך בה ניתן לבצע את הדבר. הוא מציין כי בשנה האחרונה עזבו את עזה למעלה ממאתיים אלף מערביי עזה וכעת יש ברצועה כמיליון וחצי תושבים ולא מעבר לכך. לדבריו בסכומים נמוכים בהרבה ממה שישראל משקיעה בעזה היא יכולה הייתה לייצר מנגנון מתגמל היטב שהיה מעודד את ההגירה מהרצועה ולהגיע למצב בו היא כמעט ריקה.
"הבעיה היא לא העזתית אלא אנחנו ואמר זאת רון פונדק כשקבע שאוסלו נועד לגרום לישראליזציה של המדינה במקום ייהוד שלה. לא השלום הוא העניין אלא הזהות. את הערבים אנחנו צריכים עם תעודת זהות ישראלית כדי להיות ישראלים ולא יהודים. זה מה שמחזיק אותם בעזה. הבריחה שלנו מהזהות שלנו היא שהובילה לטבח בבארי", אומר פייגלין הרואה את שורש הרע בניסיון הישראלי להיות מדינת כל אזרחיה.
לדבריו רק מנהיגות אחרת המנוערת מקונספציות ישנות היא זו שתוכל להביא לשינוי של ממש, והדברים החלו בתקופת בגין ומסירת ימית וסיני למצרים והלאה לרבין ופרס שהביאו לכאן את ערפאת ומסרו לידיו את עזה וערי יהודה ושומרון וברוח הכפיפות לתודעה זו התפתחה המנהיגות, גם הצבאית, מאז ואילך. "נוצר מצב שבו עם ישראל חנוק תחת מגף של הנהגה המשועבדת לתודעה הזו, וצריך להחליף את כולה וככל שנקדים ייטב", אומר פייגלין שב וקורא להצבת אלטרנטיבה למנהיגות הזו.
"אנחנו חייבים להבין שבנימין נתניהו הוא לא המנהיג שלנו, אלא העונש שלנו, העונש שמגיע לנו. כמו נשים מוכות רצינו את המנהיגים שימשיכו לשקר לנו על שלום ועל כך שנוכל לתכנן את החופשה הבאה", אומר פייגלין ומזכיר את התמודדותו שלו על הנהגת המדינה כאלטרנטיבה שהתפיסה שמאחוריה אחרת לחלוטין, כזו שלטעמו לה זקוק העם.
פייגלין מבקר בחריפות את מה שהוא מגדיר כפתיחת שעריה של הארץ בידי נתניהו לשליטה אמריקאית, וזאת על ידי הסיוע הצבאי האמריקאי. בכך, אומר פייגלין, נמחק העיקרון שרק חיילים ישראליים מגנים על מדינת ישראל. "כשמעצמה באה היא לא ממהרת ללכת, והיא תמיד פועלת לפי האינטרס שלה. ראינו את התקדים בכאבול ומהאנויי, כשהאמריקאים מחליטים שנגמר להם האינטרס".
מעבר לכך אומר פייגלין כי ללא נקמה אימה ונוראה בעזתית – ולא בחמאס אלא בעזתים כולם – מעמדו של היהודי בכל העולם יחזור להיות מעמד של בן מוות כי שהיה לפני השואה. מאחורי כל זה מסתתרת חדשה טובה והיא הצפי לעלייה המונית של יהודים בתקופה הקרובה. "הקב"ה מנער את השטיח לכאן. משפחות שתכננו חופשות חזרו מהר לפה כדי שלא ישמעו אותם שם מדברים עברית".
עוד מציין פייגלין את תעצומות הרוח והנפש וההקרבה והמסירות שהעם מתגלה בהם בעקבות יום השואה שעבר על יישובי העוטף. "מי הציל את עם ישראל? צה"ל? הרמטכ"ל? כמו במלחמת יום כיפור, החיילים, הקצינים הזוטרים, האזרחים, הרבש"צים וכיתות הכוננות. יש כאן עם של אריות שמתגלים במלוא תפארתם תחת הנהגה של חמורים", אומר פייגלין באליגוריה למשפט ישן ממלחמת העולם השנייה וכוונתו גם להנהגה הצבאית וגם לזו הפוליטית, "ובראשה נתניהו. אי אפשר עוד לגבות את האיש הזה. אם ברגע הזה החזרת אותנו לפרדיגמות הישנות ופתחת את שערי המדינה למעצמה זרה, לך הביתה מיד, מעבר לכך ששחררת את כל הנהגת החמאס תמורת תמונה עם גלעד שליט, מה שלא עשו כל ראשי הממשלה מהשמאל. זו ההנהגה ששלחה את הטבח והשואה הזו. אז מי אחראי? אנחנו אחראים שהבאנו אותך לשלטון".
המסר המתחייב להבנתו של פייגלין מהמלחמה הנוכחית הוא החובה של העם ישראל להציב בראשו מנהיגות שקוראת בשם ה', שמטרתה היא חיבור של העם לבשורתו ייעודו ואלוהיו.
המלחמה בעזה, אומר פייגלין, צריכה הייתה להתחיל בחיסולם של 200-300 אלף עזתים, כפי שנהגו בדרזדן או בהירושימה, ולשם כך אין צורך באטום, ללא שיקולי הומניטאריה, "מפציצים להם את הבארות, את הדלק את מתקני היצור של החשמל, מייצרים משבר הומניטארי מטורף, ואחרי שהם יופצצו בסערת אש ולשאר לא יהיה מה לאכול ומה לשתות והם צובאים כבר ביום הראשון על גדרות רפיח, ולאחר מכן הם כבר בעיה של העולם בסיני. אבל לא עשינו את זה ולכן נעשה את זה בשלבים, אבל בסוף זה יהיה. רצועת עזה תהיה הריוויירה הישראלית החדשה. חופו המערבי של הנגב יהיה נקי מערבים, מיושב בצורה מזמינה לעם ישראל שיבוא בהמוניו".
"אבל אנחנו רק בתחילתו של הסיפור", אומר פייגלין שמבהיר כי לא הכול מתחיל ומסתיים בחמאס ובחיזבאללה והדברים בהחלט יכולים להגיע למלחמת עולם שלישית, אל הביטחון והאמונה בכך שלא ייטוש ה' עמו ונחתו לא יעזוב מעניקים את הביטחון שעברנו עמוד בדף ההיסטוריה, פרק חדש בתולדות עמנו ו"אין לי ספר בכך שזה הולך להיות פרק מפואר".