פרופ' אריה אלדד: נרדמנו בשמירה כי האמנו ששוחד לחמאס ישכיח ממנו את הרצון להרוג אותנו. שליטה צבאית ישראל בעזה היא הכרח.
חבר הכנסת לשעבר פרופ' אריה אלדד, בעבר קצין רפואה ראשי, השתתף גם הוא בסדרת מפגשי הזום שהובילה תנועת הריבונות סביב אירועי מלחמת חרבות ברזל.
כמי שמקפיד לטעון כי ממש כמו בעולם הרפואה כך גם בעולם המדיני ללא איבחון נכון של המחלה לא נגיע לתרופה, מתייחס פרופ' אלדד לחולי שהוביל את ישראל לאירועי הטבח שביצעו מחבלי החמאס ביישובי העוטף וגם לדרכי הריפוי הנדרשות כעת.
"המחלה היא מחלה כרונית שבה ישראל שואפת להיות ככל האפשר מדינה נורמאלית ככל המדינות, בשעה שהיא הוקמה בדרך לא נורמאלית. התנועה הציונית היא תנועת שחרור לאומית לא נורמאלית וההיסטוריה של עם ישראל היא היסטוריה לא נורמאלית בין ההיסטוריות של העמים בעולם, ולכן עצם השאיפה לנורמאליזציה מלאה מנוגדת לבסיס שעליו הוקמה מדינת ישראל", פותח פרופ' אלדד.
לטעמו השאיפה הנורמאלית לנורמאליות מכרסמת בחיסון הישראלי הנדרש מול איומים שמקיפים את ישראל ונמצאים גם בתוכה. "כאשר השאיפה לנורמאליזציה מצאה שעת כושר להיכנס לתרדמה, היינו על סף קומה. כלומר, אם אנחנו משכנעים את עצמנו שהמדיניות שלנו נכונה ושאם נשחד את החמאס בכסף ובמקומות עבודה לעזתים הם יהיו רגועים ולא ירצו להרוג אותנו, אז אנחנו נרדמים בשמירה.
יש נטייה של מקבלי ההחלטות בזירה המדינית ובזירה הביטחונית להציג ניצחונות, הנה ירינו מאה רקטות ועכשיו הם מורתעים, ולא הבנו שהם לא מורתעים ולא בטיח. הם ממשיכים בכוונה שלהם להשמיד את מדינת ישראל והם מחכים לשעת כושר שנמצאה עכשיו. מסיבות שונות הם גם הבינו שישראל עכשיו מפוררת ומפולגת ואולי לא כל אנשי המילואים יבואו ולכן זו שעה טובה לתקוף אותנו, והם מצאו אותנו שנרדמנו בשמירה, גם ההנהגה וגם הפיקוד הביטחוני והצבאי".
אלדד שב למשל החולה הכרוני ומציין כי לעיתים דווקא מכת חשמל יכולה להעיר מי שנמצא בקוצה, ואכן בשמחת תורה חטפנו כאומה מכת חשמל שהעירה אותנו וכעת הגוף מתעורר לחיים חדשים והוא אוסף את חלקיקי האומץ הגבורה והתבונה, וכעת אנחנו מאוחדים בהבנה שזה או אנחנו או הם, ובהתאם לא יהיה מנוס מחיסול המחבלים בעזה.
בדבריו מדגיש פרופ' אלדד כי המונח 'מחבלים' אינו נוגע רק לנושאי הנשק, שכן כפי שראינו בבוקר שמחת תורה לא היו אלא רק נושאי הקלצ'ניקוב, אלא גם מי שהגיעו עם גרזנים ומעדרים כדי לשחוט לרצוח ולשדוד. את ההבנה הזו, סבור אלדד, מיישם צה"ל בפועל כאשר הוא משגר פצצות לבניין על מנת לחסל מחבל איש חמאס ואינו בוחן מי הם במדויק שכניו.
באשר ליום שלמחרת הניצחון סבור אלדד כי יש מקום לדאגה לנוכח ההבנה שקיים תג מחיר לסיוע האמריקאי ומדובר בתג כבד ומסוכן מאוד, שכן האמריקאים מעוניינים לראות את אבו מאזן או את יורשיו לשלוט בעזה אחרי שהחמאס יחוסל ובכך תשוב לשולחן הדיונים תכנית שתי המדינות. "מהדבר הזה צריך כמובן להיזהר מאוד", הוא אומר אך מוסיף הערכה לפיה בצמרת הישראלית קיימת ההבנה וההפנמה שהרש"פ אינה אלא הבעיה ולא הפתרון.
בהתייחס לאוכלוסיה העזתית האזרחית אומר פרופ' אלדד כי לו היו הדברים תלויים רק בישראל נכון היה לפעול לקידום התכנית ליישובם בסיני, אך נראה שהמצרים מתנגדים לתכנית זאת, על אף שלפני מספר שנים היה חלון הזדמנויות שאיפשר זאת גם מבחינתם, ורק התנגדות ישראלית היא שהובילה אותם להתנגד לתכנית זו.
מאחר וכך מתקשה אלדד לראות יישום של מהלך הגירה שירוקן את הרצועה, גם אם תינתן לעזתים האפשרות לעזוב כחלק מהפתרון ההומניטארי הנדרש כעת. במציאות זו אלדד רואה את המודל של יהודה ושומרון ככזה שיוכל להיות מיושם ברצועת עזה, כלומר חופש פעולה ביטחוני מלא לצה"ל גם ברצועת עזה, מה שמאפשר שליטה ישראלית על גובה הלהבות ומניעת הקמתה של ממלכת טרור המאיימת על כל מדינת ישראל.
בהמשך הדברים נשאל פרופ' אלדד אודות דבריו של חיים רמון המאשים את הימין כמי שחיזק את החמאס על חשבון הרש"פ במגמה למנוע בדרך זו הקמתה של מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון. אלדד מסכים שנתניהו אכן סבר שההפרדה בין עזה ליהודה ושומרון טובה לישראל ומונע יישום את תכנית שתי המדינות. "הוא היה בטוח שהוא יצליח לקיים את ההפרדה הזו בלי להינזק. הוא רק שכח שלחמאס יש תכניות ואמנה משלו והם לא שכחו אותה, בניגוד ליהודים אצלנו ששכחו מה כוונת הערבים", אומר אלדד ומגדיר כהבלים את התכניות לחזק את החמאס בתקציבים, במקומות עבודה ובתכניות פיתוח במגמה להיות עם נורמאלי.
מאחר וכך מסכים אלדד שאכן נתניהו חיזק את החמאס, אך לטעמו הוא לא החליש די את הרש"פ, ולא הפריעה לו העובדה שהרש"פ מתחזקת את הטרור היוצא ממנה, כדי להמשיך "ולפרנס את השקר שראשי מערכת הביטחון כולם, מקצה לקצה, מסבירים מדוע זה חשוב כל כך ואיך הרש"פ נלחמת בטרור. כל זה שקר".
לטעמו של פרופ' אלדד נתניהו אינו מעוניין להפוך את יהודה ושומרון לחלק ריבוני של מדינת ישראל ולכן הוא לא החליש מספיק את הרש"פ, ומשום כך הוא גם לא קידם את תכנית טראמפ, על חולשותיה.
"ישראל", אומר אלדד, "יכולה הייתה להחיל ריבונות ביום השביעי של מלחמת ששת הימים והעובדה שהשארנו את השטח במצב פורמאלי של אחזקה לוחמתית שהשמאל קורא לה כיבוש ואנחנו קראנו לה שלטון צבאי, אבל לא ריבונות, בניגוד למה שעשינו בירושלים וברמת הגולן, העובדה הזו היא שאיפשרה את אוסלו. נוצרו כשלים בוואקום הזה והכשלים הללו דרשו פתרון, ובמקום שהפתרון יהיה ריבונות הפתרון היה שנקים להם רשות בדרך למדינה כדי שהם יהיו שם ואנחנו כאן, אבל אוסלו לא נוצר בחלל הריק. כשאנחנו מאשימים את אדריכלי אוסלו זה בגלל שהם הכירו בערפאת וברוצחים שלו, אבל באופן עקרוני מדינת ישראל הייתה צריכה להכיר במשמעות של מלחמת ששת הימים ולהחיל ריבונות על ארץ ישראל".
באשר לעתיד הרצועה סבור אלדד כי מהלכי התיישבות יהודית הם בהחלט רצויים, אך בעידן הנוכחי מהלכי התיישבות מתבצעים על ידי המדינה, ולפי שעה לא נראה שפניה מובילים לכיוון זה. בדבריו הוא מזכיר את האזהרות החוזרות ונשנות שנשמעו טרם העקירה והגירוש מתוצאות המהלך האסוני שיביא ירי רקטות וטילים, אך ההתייחסות לדברים הייתה זלזול ובוז ובעיקר חוסר הבנת העובדה שההתיישבות ברצועת עזה והנוכחות הצבאית הנגזרת מכך מונעת טבח ביישובי עוטף עזה.
לדברי אלדד במציאות בה ישראל אינה מסוגלת לבצע טרנספר לכלל ערביי רצועת עזה לא ניתן יהיה לנצח את החמאס, מאחר וגם אם יעלה בידי ישראל לחסל חמישים אלף מחבלים נושאי נשק, לא ניתן יהיה לגבור על שני מיליון רוצחים המתגוררים באותו תא שטח שיפעלו בכל דרך לפגוע בכוחותינו גם בימים שאחרי המלחמה במתכונת דרום לבנון. במצב שכזה "נצטרך להקיז דם בכמויות כאלה שישראל לא תוכל לעמוד בהן", אומר פרופ' אלדד הסבור כי "עלינו לשלוט באותו מודל של שכם וג'נין ולא ברמת מזרח ירושלים. התהליך שחוללנו בשטח מאז אוסלו כשדיברנו על עזה ויריחו תחילה ולא סובבנו את הגלגל לאחור, גורם לכך שלא נוכל לשלוט מוניציפאלית על עזה". שליטה צבאית מלאה ברצועת עזה, הוא סבור, תוכל להחזיר את יישובי העוטף למקומם ולהסיר מעליהם את איום הטרור העזתי.