מאות השתתפו בכנס לקחי המלחמה בעזה 'קץ לרעיון שתי המדינות' ועשרות אלפים נוספים צפו בו בשידור חי. מדינאים, פוליטיקאים, אנשי רוח ומעשה הציגו תובנות ולקחים סביר חזון הריבונות ועידוד הגירת ערביי הרצועה.
כנס מיוחד שהתקיים בהובלת תנועת הריבונות במוזיאון ארצות המקרא שבירושלים עסק בלקחי המלחמה בעזה בהשתתפות אנשי ציבור, פוליטיקאים, אנשי התיישבות, הוגים ופובליציסטים. באירוע השתתפו מאות מרחבי הארץ ועשרות אלפים צפו בשידור החי בערוץ 7.
הכנס נחלק לשני חלקים, בעברית ובאנגלית, והוצג בו סקר שזכה לתהודה תקשורתית נרחבת ולפיו 74% מאזרחי ישראל מתנגדים להקמתה של מדינה פלשתינית בשטחי יהודה ושומרון, לעומת 20% בלבד שתומכים בכך. באשר לשאלת עידוד ההגירה מרצון של תושבי עזה, 76% מהנשאלים השיבו כי הם תומכים בעידוד הגירה לעומת 16% שהביעו את התנגדותם.
נתון מעניין נוסף שנחשף קובע כי בקרב מצביעי המחנה הממלכתי 71% תומכים בעידוד הגירה מרצון של תושבי עזה וכי 69% מתנגדים להקמת מדינה פלשתינית בשטחי יו"ש. גם בקרב מצבעי 'יש עתיד' הנתונים מפתיעים: 61% בעד עידוד הגירה ורק 24% נגד, וכן 50% נגד מדינה פלשתינית בשטחי יו"ש ורק 38% בלבד בעד.
בראיון אישי עם העיתונאי עמית סגל הציג שר האוצר בצלאל סמוטריץ' התייחסות לשורת סוגיות ולקחים בעקבות המלחמה וקבע כי לפי שעה אין לעסוק ביום שאחרי אלא להתמקד ביעד הנוכחי והוא השמדת החמאס ויכולותיו הצבאיות והשלטוניות. לטעמו מי שדוחף לדון ביום שאחרי מבקש לטשטש את הפוקוס מחובת הניצחון והכרעת החמאס וארגוני הטרור הארים, ולטשטוש שכזה עשויות להיות השלכות על זירות אחרות.
השר סמוטריץ' ציין כי לצד ההערכה לסיוע האמריקאי על ישראל להישמר מחיבוק דב. "לאורך השנים הגיבוי הגדול שקיבלנו חייב אותנו לעצור באמצע וכך נגררנו מסבב לסבב עד לשבעה באוקטובר".
עם זאת הדגיש כי למחנה הימין צריכות להיות תכניות מדיניות עתידיות ברורות שכן יתכן ואם היות תכניות מוגדרות וסדורות לעתיד יהודה ושומרון עוד קודם למלחמת ששת הימים הייתה ישראל מחילה ריבונות, לא הייתה מוסרת את הר הבית לוואקף והיום הינו בסיטואציה אחרת לחלוטין. לבד מכך, אמר, לא ניתן להפקיר את הזירה המדינית לתכניות הזויות ומסוכנות שהצד השני מניח על השולחן.
"שוב ושוב הימין מתגלה כמפוכח וכמי שמיישיר מבט למציאות ומסתכל עליה במבט ריאלי והשמאל כמשיחי הוזה וחולם, מי שמאמין בחינוך מחדש לשני מיליון עזתים שקמים בבוקר עם רצון להשמיד אותנו ומוחזקים שם 75 שנה כדי לשמר את המצוקה כשמראים להם את תל אביב וחיפה כפתרון למצוקה שלהם", אמר השר וציין גם את הכישלונות הסדרתיים של ארה"ב להנדס שלטון מלאכותי ששוב ושוב כשל בזירות שונות.
לדבריו התובנה המתבקשת היא ששונאי ישראל יציבו בראשם שלטון שונא ישראל, ומשום כך "אנחנו צריכים לשלוט שם, וכדי לשלוט צבאית צריכה להיות נוכחות אזרחית, וכדי שזה יצליח הדבר הנכון וההומני ביותר הוא לפתוח את שערי הכלא העזתי. כל המדינות שדנות אותנו בהאג טוענות שהן דואגות לפלשתינים, אבל לא מוכנים שם לפתוח את השערים עבורם".
תובנה נוספת שאותה ציין השר סמוטריץ' כלקח מבוקר שמחת תורה היא " שכולנו בעיניהם מתנחלים ולכולנו דין אחד ובעיני המדינות הנאורות כולנו פושעי מלחמה".
"המפתח לניצחון הפיזי הוא נחישות ואורך רוח של החברה הישראלית פנימה, מה שהתפורר בעשורים האחרונים. את מלחמת יום כיפור תייגו כתבוסה ומאז אנחנו במצב רוח של דרדור. עלינו להמשיך להילחם עד השמדת חמאס, לשלוט ולאפשר להם לצאת. אנחנו יכולים לנצח את האתגר הזה", קבע.
לדבריו בעיני החמאס הנכס המשמעותי ביותר שהוא מחזיק אינו רק האדמה אלא "בשר התותחים של החברה האזרחית. הנכס האנושי שמשמר את השנאה של ישראל". עידוד הגירה יוביל לשלילת הנשק הזה מידי הטרור ובדרך זו, סבור סמוטריץ', ניתן יהיה לנצח גם את הרעיון החמאסי.
סמוטריץ' נשאל אודות התבטאויותיו האחרונות של ראש הממשלה, שנשמע זהיר הרבה יותר באשר לכוונות הישראליות לעתיד הרצועה, והשיב כי נתניהו צודק כשהוא אומר שלא נכבוש את השטח שכן אין עם כובש בארצו, ובאשר לקביעתו לפיה לא נכפה הגירה, גם כאן נתניהו צודק שכן אין מדובר אלא על הגירה מרצון.
"אין הבדל בין הנאצים בעזה לנאצים ביהודה ושומרון. דרום אפריקה היא פרוקסי של הרש"פ שלא יכולה להגיש תלונה בבית הדין בהאג משום שהיא לא חברה בו. הם רוצים שאשלם להם כספים. זה לא יקרה. לעומת זאת נעביר כסף לפיתוח ההתיישבות ולדאגה לשלומם של החלוצים שמגנים בגופם כדי שכפר סבא לא תהיה כפר עזה", אמר והוסיף כי "באשר לערביי יהודה ושומרון אני מציע לקרוא שוב את תכנית ההכרעה. מי שיהיה מוכן לחיות תחת שלטון ישראלי בלי לכפור בזכות קיומנו נהיה עבורו מכניסה האורחים הגדולים בעולם. הם לא יצביעו בשלב הראשון ואם הם יהיו שותפי אמת כמו הדרוזים הו יוכלו להצביע, אבל לשם כך דרוש תהליך של הרבה שנים. לעומת זאת מי שחושב שהוא יכול ליהנות מכל הטוב שהבאנו לארץ וגם לחתור תחתיה, זה לא יהיה".
עוד התייחס שר האוצר לאווירה הכללית בחברה הישראלית בימים אלה של מלחמה והצורך בחשבון נפש כללי אם כי לתפיסתו הוכח שוב ושוב שאזהרות המחנה אותו הוא מייצג צדקו והתקווה כעת היא שתימשך ההתפכחות הישראלית אך "בנחת ובלי מחירים כבדים", כלשונו.
סמוטריץ' מזהיר מהנטייה לטשטש עמדות בשם האחדות ומבהיר כי את חילוקי הדעות יש לבטא מתוך כבוד הדדי, אך לא לטעות ולזכור שיש אמת ושקר, יש צודקים וטועים ועמדות הימין נאמרות מתוך אהבת העם ואחריות לעתידו.
חוקר המזרח התיכון, זוכה פרס ביטחון ישראל, אליהו יוסיאן, הציג את תמצית דבריו של חמינאי, מנהיג איראן, שהתייחס בנאום שנשא לאחרונה למאבק ארצו בישראל והדגיש את חשיבות המאבק ביהודה ושומרון, "והוא צודק. הם מודעים למרחק בין יהודה ושומרון לכפר סבא תל אביב. הסיפור הוא לא עזה, אלא ערביי יו"ש שיורידו על הברכיים את הרצליה כפר סבא ותל אביב".
יוסיאן ציין כי לאחר העזרה שהעניקו האיראנים לממשל אסאד דרישתם היחידה ממנו הייתה להחזיק במשרד החינוך בממשלתו על מנת לגדל דור חדש של פרו איראנים שיהוו כוח משמעותי בעוד 15 שנה. כך, אומר יוסיאן, הם נוהגים גם ביהודה ושומרון והתוצאות הן התחזקות הולכת וגוברת של התמיכה בחמאס, מה שגורר שוב ושוב את ביטול מערכות הבחירות ברשות הפלשתינית מחשש לניצחון הצפוי של החמאס.
"חמינאי אומר שישראל איבדה את היוזמה והיא רק מגיבה לאירועים, וזה נכון. מאז שאנחנו לא מפיקים לקחים ולא לומדים את אמנת פתח' ואת אמנת חמאס ולא בודקים את הוראות התפעול של ערביי יו"ש איבדנו את היוזמה. הוראות ההפעלה של עזה ויו"ש הן האמנות של פתח' וחמאס שבקצה שלהן הם לא רוצים אותנו כאן. אין להם עניין בעוד חמישה קילומטרים של מרחב דייג, ולכן כל הדיונים בצמרת הישראלית לא רלוונטיים. הם לא רוצים שגשוג ולא להיות סינגפור, אלא שלא נהיה כאן. אנחנו נגררים אחרי תפיסת העולם החילונית-מערבית שאפשר לקנות שקט, אבל הם לא רוצים למכור שקט".
את המענה לאיום על ישראל מוצא יוסיאן בתפילה החותמת את ההגדה של פסח 'לשנה הבאה בירושלים הבנויה', תפילה שמבטאת את מה שיש להבדיל באמנות הפתח' והחמאס, צדקת דרך ואורך רוח. "1500 שנה התפללנו תחת שלטון האשורים, הפרסים הבריטים וכו' לשנה הבאה בירושלים. חילוני מתמערב כשמתייקר לו המילקי הוא עובר לברלין או ללונדון. תפיסת עולם יהודית של 1500 שנה לא החליפה את ירושלים בשום מקום אחר, וזוהי צדקת הדרך. ההתמדה הזו הביאה לכך שהיום אני כאן כעולה מאיראן, בזכות 1500 שנה של אורך רוח וצדקת דרך שהובילו אותי לכאן".
יוסיאן מציין את ההבדל בין אנשי מפא"י שהיו חילוניים לאומיים כפי שהיו הרצל, ז'בוטינסקי ובן גוריון, וכפי שבא לידי ביטוי בנוסח מגילת העצמאות. כל אלה ראו כקודש קודשים את הצמד 'התיישבות וביטחון'. כיום הפך הזרם הליבראלי חילוני המתמערב את הביטויים הללו לביטויים גזעניים. מושג ההתנחלות שבעבר היה דגל הפך למגונה בעיניהם, אך המאבק בין ישראל לאויביה מושתת על ערך ההתיישבות וככל שילדים יהודים יהיו נוכחים בשטח, מוחמד ייסוג לאחור ולהיפך.
"אנחנו מגדלים את הילדים שלנו על העיקרון שבעזרת ה' יש פתרון, אבל אין פתרון. אנחנו צריכים אורך רוח וצדקת דרך לטובת כמה שיותר התיישבות יהודית. ככל שיהיו יותר יהודים באזור וככל שנייהד יותר את האזור כך כוח הטרור יילך ויירד", אומר יוסיאן ומוסיף כי ניצחון במובן המערבי אינו קיים שכן הרג מחבלים אינו מרתיע אותם לנוכח תפיסתם ולפיה בגן העדן ממתינות להם 72 בתולות. "אי אפשר לנצח תפיסת עולם כזו במונחים מערביים. הם עושים את כל המלחמות והפיגועים במטרה אחת, שלא נהיה פה, ולכן העונש הוא לקחת מהם את הקרקע. הם לא רוצים אותנו על הקרקע הזו והניצחון הוא לקחת מהם את הקרקע. מוחמד לא יצליח לקשור את החמור שלו לעץ הזית כי ילדים יהודיים רצים ומשחקים שם. זה העונש".
"חלק נוסף של הניצחון הוא גירוש. גירוש הוא לא מילת גנאי", אמר. "אפשר לקרוא לזה בעידוד או בכוח. חשובה המהות של הגירוש ופחות איך מגדירים זאת. גם בגירוש נעשה היום מה שאנחנו יכולים ונלמד את הדורות הבאים להמשיך הלאה".
הפובליציסט יואב שורק, התמקד בדבריו במתח שלדבריו אינו קיים בין ערכי המוסר לבין עידוד הגירתם של ערביי רצועת עזה. לטעמו מדובר בצעד שהוא מוסרי לעילא, כהגדרתו.
עידוד הגירה נוגע בראש ובראשונה ל"מוסר תועלתני פשוט עוד לפני הערכים המופשטים. ראוי לשאול את השאלה הראשונית מה הדרך היעילה לחסוך בדם ולהפסיק את מעגל הדמים שהורג אותנו וגם את מי שמכונים בלתי מעורבים".
"מדברים על שיקום חלילה של הרצועה תחת אחריות מנגנוני ביטחון או תחת אחריות ביטחונית ישראלית. בשתי האפשרויות מעגל הדמים יימשך. ההתנגדות הפלשתינית לא תלך לשום מקום. היא תתחדש ויהיו עד סבבי אימה ועוד דם יישפך. גם אם ישראל שם הדם יישפך, כי צה"ל ינהל מדיניות של כיסוח דשא. ייהרגו חיילים, ייהרגו עזתים ויהיו לחצים בינלאומיים וכל מה שלמדנו מאסון שמחת תורה יהיה לשווא. האפשרות היחידה לאופק של שלום, במובן של אי לוחמה, היא הרחקתה של האוכלוסייה הרוצה להרוג בנו למקומות אחרים. כך ילדיהם לא יהיו שאהידים והילדים שלנו לא יהיו חללים". להערכתו גם אם לא כל ערביי עזה יעזבו תיווצר דינמיקה של שלום גם בקרב אותם שיישארו.
בדבריו דחה שורק את הטענה לפיה גם אם הגירה תביא לשלום היא בלתי מוסרית ולכן אין לתת לה יד. שורק מזכיר כי חילופי אוכלוסין היו כלי פותר מחלוקות וסכסוכים לאורך שנים רבות ועם זאת הוא עצמו מעדיף לחיות בעולם בו אמות המידה המוסריות מתנגדות לטרנספר, אך יש לזכור שאין מדובר בטרנספר בכפייה אלא בפתיחת שערי עזה לרבים מאוד המעוניינים בכך, והמשמעות היא שדווקא מניעת הגירה היא הפשע.
"כשיש מלחמה אזרחים בורחים והנורמה הבינלאומית היא לפתוח להם את השערים. כך היה באוקראינה. כל אומה תרבותית וסולידרית פתחה את השערים, חוץ מאשר במלחמת עזה. כאן העולם לא מצפה ממצרים לפתוח את הגבול וגם ישראל מקבלת זאת. זה קורה כי מצרים לא רוצה לפתור לנו את הבעיה וערביי עזה הם קרבן של הרצון לשמר את הערעור על זכות קיומה של ישראל".
עוד ציין שורק בדבריו את אלמנט ההרתעה המהווה חלק מחובתה של מדינה לגונן על אזרחיה בצעד זה החוסך שפיכות דמים. "אם אוכלוסייה קמה עליך מן הראוי שתגבה ממנה מחיר שימנע ממנה לתקוף בעתיד ונראה שאמצעי ההרתעה היעיל ביותר נגד החמאס וציר הרשע האיראני הוא הותרת עזה בחורבנה. אם העיר הזו תהפוך לתל עולם ולא תיבנה עוד יש לנו תקומה. אם עזה נותרת בחורבנה וחלקים גדולים מהרצועה הופכים לאנדרטה או שיוקמו בהם ישובים ישראלים יהיה צורך למצוא מקום מגורים לאוכלוסייה שגורשה משם בצדק, וההגירה היא המענה המוסרי ביותר המתבקש".
מנכ"ל מכון המחקר 'מבט לתקשורת הפלשתינית', איתמר מרכוס, הציג בפני באי הכנס את האופן בו משתקפים אירועי השביעי באוקטובר בעיני המנהיגות והרחוב ברש"פ, ומזווית זו עולה תחושת הזדהות, אהדה ושותפות עם מעשי הזוועה.
"ראיית הסכסוך כמאבק רק על הקרקע היא טעות. הם נאבקים על האדמה ועל האדם. הטענה שלהם היא שהיהודי מסכן לא רק את הפלשתינים אלא את כל העולם והאירופאים הקימו את ישראל כדי לחסוך מהעולם צרות. כך הפכו היהודים לשנואים", אמר מרכוס והציג ראיונות מהטלוויזיה הפלשתינית מהם עולה תפיסה זו והקביעה שגם אללא שונא את היהודים ותפקידם של המוסלמים הוא לחסל את היהודים בשליחותו.
יועצו של אבו מאזן טען כי "היהודים יצאו ממסלול האנושיות. השטן יכול להיראות גם כמו אדם", ומשמעות הדברים, אומר מרכוס, "שהיהודים הם השטן שמביא את כל הרוע לעולם, וכשבכך מדובר ברור שחיסולו הוא תיקון העולם. משום כך מנהיגי הרש"פ מאז ומעולם הם תומכי טרור".
מכאן ברור מדוע פוסט שפרסם מדבר ראש ממשלת הרש"פ על תהילה ונצח לשהאידים שרצחו את בנות משפחת די. בשל כך מגדיר אבו מאזן עצמו מחבלים ששוחררו מהכלא כמודל לחיקוי של האומה הגאה בהם. מרכוס קובע כי הטיעון לפיו שי הבדל בין חמאס לפתח' הוא טיעון שקרי והמנהיגות ברש"פ אומרת זאת במפורש, מעבר לתשלומי משכורות המחבלים שנמשכים ונאמדים בכל שנה בכ-300 מיליון דולר.
עוד הציג מרכוס דוגמאות לחינוך ילדי הרש"פ לשנאת ישראל כאשר כל ההיסטוריה של העם היהודי הופכת בספרי הלימוד להיסטוריה פלשתינית של עם המתמודד עם פלישות של עמים רבים לאורך השנים, ובין העמים הפולשים גם העברים. המסקנה המתחייבת מהדברים היא סירוב עקבי לחלוקת הארץ הרי לתפיסה זו הארץ כולה שייכת לפלשתינית בעוד היהודים אינם אלא פולשים שאין להם קשר כלשהו לאדמה מהנהר ועד הירדן.
מרכוס הציג גם תיעודים מצולמים מקייטנות הטרור ברש"פ כחלק מהחינוך של הילדים שם.
באשר לאירועי השבעה באוקטובר הראה מרכוס ציטטות המלמדות על גאווה ברש"פ לנוכח הטבח, ביטויי שמחה בתקשורת הפלשתינית הנתונה למרות הפתח' וקריקטורה שהציגה נעל פלשתינית הדורכת על עכבר ציוני כהמחשה לאופן בו רואים שם את האירוע. ההזדהות האירופית והאמריקאית בישראל מתוארת שם כנובעת מהרצון המערבי להשאיר את הפסולת האנושית, היהודים, בפלשתין כדי שלא יחזרו אליהם לאירופה.
במשרד הדתות של הרש"פ הוצג טבח השבעה באוקטובר כהגשמת החלום הפלשתיני, כהגשמת הנבואה מהקוראן שכל סלע ועץ יסגירו יהודי שמסתתר מאחוריו, מה שמעניק לאירוע משמעות דתית ולא רק לאומית.
מרכוס ציין בדבריו תוצאות סקרים שהעלו כי 98 אחוז ברש"פ מרגישים גאווה בעקבות האירועים.
בהמשכו של הכנסת התקיים פאנל שנפתח בדבריו של העיתונאי שלום ירושלמי הטוען כי תפיסתו השמאלית לא רק שלא השתנתה בעקבות אירוע השבעה באוקטובר אלא להיפך. היא התחזקה.
לטעמו של ירושלמי אירועי הטבח הוכיחו מה קורה כאשר אין הפרדה של ממש בין העמים ובעיניו בעזה לא התקיימה ההפרדה הנדרשת. "יצאנו מעזה בקיץ 2005 בצורה אווילית. התנתקנו משם חד צדדית ללא שום דבר בתמורה וללא הסכם. התנתקנו ונשארנו. התנתקנו בצדק כי אי אפשר להחזיק 8000 איש שם אבל לא הורדנו מסך. לא התייחסנו לעזה כמו שמתייחסים לסוריה או לבנון".
את באי הכנס שאל ירושלמי על רקע דבריו של איתמר מרכוס אם הם חפצים להכניס את כל האנשים הרעים הללו תחת כנפי ריבונותה של מדינת ישראל. "דרושה הפרדה בין העמים, והיא מה שהשמאל רוצה. אחרי ההתנתקות מהאויב יש להתייחס אליו כמו אל אויב". עם זאת טען כי לצערו "מדינה פלשתינית לא יכולה לקום ולא תקום אף פעם, כי כבר אי אפשר להפריד. מפעל ההתנחלויות שעשיתם לא מאפשר את זה, אבל בגללו הסכנה למפעל הציוני חמורה".
האלוף במיל' גרשון הכהן הציג כמה מהלקחים המקצועיים שהוא רואה למלחמה וקבע כי מצב היסוד האנושי קיומי הוא מלחמה והשלם הוא שביר וארעי ואינו אלא ההפסקות שבין המלחמות. המציאות הזו נכונה, טען, בוודאי כאשר מדובר בפלשתינים שתפיסתם מושתתת על ערך ההתנגדות.
בדבריו הזכיר את הניסיון של לורנס איש ערב לאחד את האומה הערבית על בסיס חילוני, ניסיון שקרס במאה הקודמת. "האחדות המוסלמית היא על בסיס אמוני. זה מה שמאחד את השיעה והסונה בהכוונת חומייני כשיצר את יום אל אקצה בסוף הרמאדן והפך את ירושלים לחשובה יותר ממכה ומדינה. עבורם, בתפיסת העולם הג'יהאדית, המדיניות היא המשך המלחמה באמצעים אחרים, ולא להיפך כפי התפיסה המערבית".
הכהן קובע כי האלופים הנחשבים למומחים אינם מבינים במלחמה, וכאשר הוא משוחח איתן ומדבר על מלחמה הם מצטטים את עמוס עוז. "אני אומר להם לבחון את הנחות היסוד שלהם לגבי רעיונות היפרדות המבוססות על ששת הימים. זה לא יחזור. זה כמו להתבסס על קריעת ים סוף. יש לכם הערכת יתר ענקית לצה"ל, שהוא רחוק מזה, כי האויבים שלנו ערכו התאמה לשיטות לחימה חדשות".
בדבריו דחה את העקרונות המנחים את מבקשי הנסיגות. התפיסה שגדר גבוהה עושה שכנים טובים, מה שהוכח כלא נכון עם קריסת הגדר ברצועת עזה על אף השקעת המיליארדים בהקמתה. אותה גדר היא זו שאיפשרה לחמאס לבנות לעצמו מערך צבאי מחומש היטב בעל יכולות ייצור, אימון, מערכות שליטה ופיקוד ומנהרות, מה שלא היה קורה אם היינו נותרים בשטח.
המציאות ביהודה ושומרון, ציין הכהן, מאפשרת למח"ט להיכנס בתך חמש דקות לשכם וג'נין בשל נוכחות כוחותיו בשטח הסמוך, מה שלא ניתן יהיה לעשות מנתניה וסביבותיה.
גם התפיסה שיציאה מהשטח תייצר קונצנזוס שאיתו וכל ישראל לצאת למלחמה, קרסה כפי שאירע בלבנון לשם ישראל אינה יכולה לצאת למלחמה בגלל סיבות רבות. כמו כן האמונה בלגיטימציה הבינלאומית שתבוא אחרי היציאה הישראלית מהשטח מוכחת בימים אלה כבלתי מבוססת לנוכח הדיון המתקיים בהאג.
החוקר יאיר אנסבכר, סיפר בכנס על הספר 'כארי יתנשא' אותו כתב בארבע השנים האחרונות במסגרת צוות מחקר של פורום קהלת. הספר נכתב כדי להכין את ישראל לשעת חירום כאשר האפשרויות שנדונו בו היו שלוש: רעידת אדמה, מגיפה עולמית ומלחמה.
מלחמת חרבות ברזל ומתקפת הטרור הקדימה את צאתו לאור של הספר שלמרות זאת יצא כלשונו לבד מתוספת של הקדמה קצרה להקדמה. בספר, מספר אנסבכר, מובאות התייחסויות לשש קונספציות שונות. הראשונה שבהן היא העליונות הישראלית בכל מצב, תפיסה לפיה הטכנולוגיה תילחם לכם ואתם תחרישון, מה שייצר פטנט של צבא ללא הקרבה.
קונספציה נוספת היא שאזרחי ישראל חלשים, פגיעים, מנוונים ואינם יכולים להשתתף במערכה גדולה. המלחמה הוכיחה אחרת לחלוטין. התפיסה שהעולם לא יעמוד מנגד כשישראל תותקף גם היא לא עמדה במבחן המציאות. ו"הקונספציה החמורה מכולם היא שסומכים על אמריקה. זו אחיזת בטון אמריקאית סביב הצוואר הישראלי למען תפיסות פרוגרסיביות שמסכנות את האינטרס האמריקאי והישראלי. אנחנו מייצרים ומייצאים אמצעי ביטחון אבל מפעלים ישראליים שלמים נסגרו כי אמריקה לא מרשה לנו לייצא דברים מסוימים. האמריקאים מאיימים בחדרים הסגורים ובחוץ מדברים על הידידות הגדולה", קובע אנסבכר ומוסיף: "אמריקה מעריכה אומץ וחירות. הם מעריכים אותנו כשאנחנו חזקים ובזים לנו כשאנחנו מתכופפים ומתרפסים".
לדבריו עלינו להפנים כי "במלחמה הגלובלית ארה"ב צריכה אותנו יותר מאשר אנחנו צריכים אותם".
אלחנן גרונר, איש 'הקול היהודי', מיקד את דבריו במציאות ביהודה ושומרון כאשר "התמיכה בטרור מצידה של הרש"פ ברורה היום לכולם וכך גם המעורבות של אנשי המנגנונים שם בטרור".
"מאז שומר חומות גדודי חללי אל אקצה של הפתח' הודיעו שהם חוזרים לפעילות, ומאז היו עשרות נרצחים וקצרה ידו של צה"ל מלהושיע. זה קרה כחלק ממגמה. יש עשרות רבות אנשי מנגנונים במעמד של "חניה כפולה". בבוקר מתאמים עם צה"ל ובערב יורים על כוחות צה"ל. הצבא מסרב באופן עקבי לתת את הנתונים על התופעה".
עוד מספר גרונר כי בשבועות האחרונים כל כניסה של כוחות צה"ל ליריחו, הנחשבת למעוז המתון של הרש"פ, נתקלת במטעני חבלה. לדבריו אלוף פיקוד מרכז והמתפ"ש מצויים עדיין עמוק בתוך הקונספציה ולעובדה שהאלוף פוקס היה נספח צה"ל בוושינגטון יש משמעות רבה בהקשר זה. בפגישה ביניהם כאשר הגדיר גרונר את הרש"פ כאויב האלוף נשמע מזועזע.
בתום הפאנל נשא דברים איש ההתיישבות קובי אלירז, יועצם של מספר שרי ביטחון לענייני התיישבות, הרואה בתפיסת 'הטכנולוגיה המנצחת' את "אבן הראשה של הקונספציה", כהגדרתו.
"התפיסה הזו אומרת שלתפיסה של השטח משמעות פחותה וטכנולוגיה תוכל להחליף את החיילים. התפיסה הזו קרסה בקול רעש גדול", אמר אלירז והעריך כי ההפתעה הצפויה לנו בלבנון תהיה גדולה פי כמה מזו שהייתה ברצועת עזה ויחס תפיסות משלוחי הנשק לחיזבאללה עומד על אחד ל-50. כאשר צה"ל תופס משלוח אחד, 49 אחרים כבר הגיעו ליעדם.
עוד ציין בין הקונספציות הקורסות את החשיבה לפיה אין צורך בהתיישבות כדי לקבע גבולות ברי הגנה ואין צורך בכיסוח תדיר של דשא הטרור, תפיסה שהיא חלק מסיסמאות מטכ"ל 2005 ערב ביצע ההתנתקות. המציאות מוכיחה הצלחה למדיניות הקיימת כיום באיו"ש ובה קיים כיסוח דשא בכל לילה.
"רתיעה ממלחמות התבררה כטעות חמרה ואם נירתע גם בלבנון המשמעות תהיה חמורה", קבע אלירז והזהיר מהסללת מפקדי צה"ל על ידי אנשי המכון למחקרי ביטחון לאומי שליד אוניברסיטת תל אביב, INSS, לתפיסות הקונספציה ללא כל הבעת חרטה על סימוא עיני המערכת. "למזלנו החיילים עד דרגת המג"ד חדורי מוטיבציה וההתעשתות שלהם הייתה מהירה וטובה".
"בתחום הזיקה לארץ, הדתות המרכזיות מכירות בכך שארץ ישראל מיועדת לעם ישראל. גם האו"ם מכיר בכך. לכן בשנות שלטונה ביו"ש ירדן לא הכירה בזכותם של הפלשתינים על הארץ. סדקנו את התפיסה הזו באוסלו והפכנו את עצמנו לכובשים ואת הפלשתינים לילידים", אמר וביקר את תפיסת הכלכלה שתביא שלום ואת המחשבה לפיה כל בני התמותה חותרים לחיים נוחים בעוד אנשי הג'יהאד אינם מאמינים בכך ומחנכים למלחמה ולהשלטת האיסלאם על העולם. "בשל הנאיביות והרצון לשקט לא הקדמנו מתקפה למכה".
בדבריו הציג אלירז את המענה הבנוי לתפיסתו על פי סדר כרונולוגי ברור: "ניצחון ברור והשמדת האיום החמאסי ויכולותיו, הסרת האיום למאה שנה לפחות, ורק לאחריהם החזרת החטופים וגישה לתכנית היום שאחרי".
וביום שאחרי יש להחיל ריבונות בראש ובראשונה על בקעת הירדן וגושי הישובים ביהודה ושומרון, מהלך שעליו יש קונצנזוס רחב, בין השאר לנוכח דלילות האוכלוסייה הערבית באזורים אלה, מהלך שנותן מענה לרבים מצרכיה של ישראל בהיבט הביטחוני ובהיבט התשתיות.
"82 אחוז מערביי יו"ש תומכים בחמאס ובטבח. החלת ריבונות היא המענה היחיד לנתון הזה. מדובר בצעד דקלרטיבי ומעשי חשוב. ברצועת עזה המפונה יש להקים ישובים במודל גרעיני נח"ל שיתחילו באחזקתם של חיילי צה"ל שיבססו תשתית התיישבותית. זה הזמן לחדש את הקשר והברית בין הצבא להתיישבות ואת ההבנה שאין ביטחון ללא התיישבות. עלינו להשקיע בהרתעה יותר מאשר בהגנה. דרושה נקיטת יד קשה ללא פשרה גם על אבן חצץ שנזרקת. בתקופת מלחמה התובנה הזו מחללת אבל לא בשגרה".
עוד קרא אלירז "לסיים את עידן ההשתבללות על ידי גדרות, שערים ואמצעי ביטחון שבשום מקום לא קיימים. כל אלה משדרים תחושת ביטחון אבל לא ביטחון. האמצעים הללו מבטאים ומקרינים תחושת פחד".
אלירז ציין את הצורך להיערך מערכתית לנוכח החשש מהיפוך קנים כפי שהתממש ערב חומת מגן ויחייב חשיבה מחודשת כולל לאפשרות התמודדות עם איום נ.ט. עוד הדגיש את הצורך במשילות ואכיפה אפקטיבית הכוללת יד קשה על כל הפרה פלשתינית של הריבונות, והדברים נוגעים גם למחצבות בלתי חוקיות, שפכים ועוד.
"דרושה היערכות צבאית וטקטית מחדש ויצירת עצמאות צבאית. לחזור לצבא גדול וחזק במקום צבא קטן וחכם. להשקיע בתחמושת על חשבון דברים אחרים שנצטרך לוותר עליהם. אנחנו מוגבלים במערכה הנוכחית בגלל שחשבנו שתמו ימי המלחמות הגדולות, וכך אחרי שלושה חודשים בטן התחמושת כמעט והתרוקנה והדברים מצריכים היערכות מחודשת".
"ישראל התעוררה בשמחת תורה למציאות אחרת. התחוור שהתפיסה שהייתה עד כה כשלה. ניצחון הוא מגפיים על הקרקע, שליטה וריבונות, ובוודאי לא להשאיר את המצב כפי שהיה עד כה. הגיע הזמן לתנועה אזרחית גדולה שתדרוש את יישום הדבר".
ראש מועצת יש"ע וראש מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, הוסיף על כל אלה וקבע כי "ההתמודדות עם האויב לא התחילה בשבעה באוקטובר או בתש"ח, אלא הרבה קודם", וברוח זו הוא קורא לעם ישראל לחזור בו מההסכמה לתכנית החלוקה בשל התובנות העולות מהסכמה זו.
"בלי לבקר את החלטת המוסדות הלאומיים מאותה תקופה, מאותו יום האויב מבין שאנחנו מוכנים לחלוק את האדמה שלנו איתם, ואם אתה מוכן לחלוק המשמעות היא שאפשר להילחם בך ולקחת ממך. אי אפשר לנהל מדיניות ומלחמה כשהם טוענים שזה שלהם וגם אנחנו אומרים שזה שלהם. כשאנחנו לא מחילים ריבונות ומשאירים חבל ארץ שלהם פתוח למו"מ זו הסיבה המרכזית למלחמה שלא תיפסק", קובע נאמן.
"הבריטים הבטיחו לנו מדינה מהים ועד הפרת. הערבים נאבקו והבריטים התחילו לחתוך בשטח ואנחנו הסכמנו לחלוקה. ב-100 שנה הם הגיעו לשמונים אחוז מהשטח ויש להם סבלנות לעוד מאה שנות מאבק. אנחנו צריכים לחזור לאמירה הבסיסית של כולה שלי".
נאמן מבקר את התפיסה לפיה למען הפרגמטיות יש להסכים עקרונית להקמתה של מדינה פלשתינית גם אם אין לכך סיכוי. "אני כופר בכך. זה שאנחנו מוכנים להגיד זאת זו הסיבה שהמלחמה לא תיפסק אף פעם. רק כשנגיד שאין מקום לשום ישות זרה בארץ ישראל המלחמה תיפסק. זה לא יהיה קל ויהיו קרבנות, אבל המלחמה הזו תיפסק. מלחמה שלא מנצחים בה אלא רק חותמים על הפסקת נשק נמשכת מדור לדור. תשובתנו המדינית והביטחונית היא דרישת הריבונות".
שרת המודיעין גילה גמליאל נאמה במושב באנגלית והתייחסה ליום שאחרי המלחמה: "עזה נחשבה לבעיה ללא פיתרון. הכישלון הגדול ביותר היה ההתנתקות מעזה. מדינת ישראל ניסתה פתרונות רבים ונוספים – אך הכל נכשל. עזה היא חממה לקיצוניות, והקהילה הבינלאומית עומדת מהצד ולא עושה מאומה. אעשה את זה פשוט – פתחו את הדלת (עבור הפליטים מעזה). איש לא כופה על מישהו לצאת".
ח"כ שמחה רוטמן יו"ר ועדת חוקה ומשפט, אמר בראיון לעיתונאי יוני קמםינסקי: "לא צריך לעודד את העזתים לעזוב, הם רוצים לעזוב. רק צריכים לא לשתף פעולה עם חמאס. כל מדינה שלא מרשה לתושבי עזה להכנס בשעריה מסייעת לחמאס להשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי ולכלוא אותם שם. אסור לשתף פעולה עם חמאס שמשתמש באוכלוסייה כמגן אנושי. זה הדבר האנושי והמוסרי".
ח"כ דן אילוז אמר בכנס "תמיד התנגדתי להקמת מדינה פלשתינית מהסיבות שאתם מכירים. זה לא חדש. אבל לתת מדינה לפלשתינים עכשיו זו הענקת פרס לטרור. המסר יהיה שטבח יכול להביא הישגים דיפלומטים. זה מסוכן לא רק לנו, אלא לעולם החופשי כולו וזה משוגע לחלוטין. חיילי צה"ל כרגע נלחמים בחזית קודם כל עבור מדינה יהודית, אבל גם עבור כל הציוויליזציה שלנו ולכן אסור לנו להרפות מהתנגדותנו לרעיון המסוכן של מדינה פלשתינית".
ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, מסכמות בסיפוק רב את האירוע כולו, את ההיענות הרבה ואת ההתעניינות התקשורתית בתכנים שנפרסו בו ובתוצאות הסקר שהוצג בראשיתו. "בשבעה באוקטובר נשברה שורה אורכה של קונספציות ביטחוניות, מדיניות וציבוריות שמחייבות את כולנו בחשיבה מחודשת לקראת העתיד. ההנהגה בישראל תצטרך לחשב מסלול מחדש ולחזור לערכי הציונות הבסיסיים ביותר. בדרך הנכונה והעמוקה לעשות זאת עסקנו בהרחבה בכנס ונצטרך לעסוק בו עוד בעתיד", דברי קצובר ומטר.
הכנס שודר בשידור חי בערוץ 7:
צילומים: מאיר אליפור: