תחת הכותרת 'ניצחון = ריבונות' התקיימה בגוש עציון ועידת נוער הריבונות ה-6. דור המנהיגות הבא עסק במשמעות הניצחון, ריבונות ורוח העם.
בשמורת 'עוז וגאו"ן' שבגוש עציון התקיימה הוועידה השישית של נוער הריבונות בהשתתפות כ-200 בני נוער מכל רחבי הארץ. הועידה, שהתקיימה תחת הכותרת 'ניצחון = ריבונות', נפתחה באיזכור שמם של נופלי הימים האחרונים במערכה בדרום וגבורתם של הלוחמים ובני משפחותיהם.
את האירוע כולו פתחו יהודית קצובר ונדיה מטר, ראשי תנועת הריבונות בדברי ברכה ובמשמעות המונח ריבונות עבור עם המבקש לשלוט על ארצו, תובנה שהחלה בתפיסתו המדינית של בן גוריון שלא הסתפק בקביעת תלם המחרשה האחרון אלא תבע מעש מדיני של ממש.
"על הימין לעלות קומה אל העשייה המדינית", קבעה קצובר וציינה בדבריה את תפקידו של הנוער, דור המנהיגות הבא של ישראל, שבכוחו להשפיע כבר היום על העשייה המדינית. עוד הדגישה את חשיבות העמידה על האינטרסים של מדינת ישראל גם אל מול לחצים בינלאומיים הנובעים מטבעם מאינטרסים זרים של מדינות ומעצמות הקובעות את מדיניותן על פי שיקולי כלכלה, התקרבות לעולם הערבי ועוד.
המאבק, הסבירה, הוא על החלת ריבונות על הארץ כולה, גם במקומות שאינם מאוכלסים בשלב זה, בראש ובראשונה כי הארץ שייכת לעם ישראל, ומעבר לכך חשיבות הקרקע כעתודה התיישבותית לגלי העלייה שעוד צפויים בשנים הקרובות.
נדיה מטר פרשה בפני באי הכנס את תמצית קורותיה של תנועת הריבונות והמניעים שהובילו להקמתה לאחר הגירוש מגוש קטיף וההבנה שבעקבותיו ולפיה לא די בהתיישבות וכל עוד לא תוחל ריבונות ישראל על השטח הוא ייוותר כקלף מיקוח מדיני. השארתו של השטח ככזה מעודדת את תקוות הטרור להקמתה של מדינה פלשתינית אם רק יתעצם הלחץ הטרוריסטי על אזרחי ישראל.
עודד הרוש, עיתונאי ותחקירן ב'כאן 11', הדובר הראשון בכנס, סיפר על התגובות הנזעמות שקיבל מאנשי שמאל על דברים שפרסם אודות הזכות להופיע בפני נוער שבימי החופש שלו בוחר לקחת חלק בכנס ריבונות.
הרוש סיפר על נעוריו כמי ששאף לשרת בדובדבן "בגלל הפוזה", כפי שהגיד זאת, אך לא הגיע ליחידה בשל פרופיל נמוך. אחרי מפח נפש הגיע לשריון, חטיבה "בלי פוזה", כלשונו. לימים הגיע לקור מפקדים ובעיצומו, בצהרי יום שבת הגיעה שיחת טלפון שהקפיצה אותו צפונה לאחר חטיפתם של שני חיילי המילואים גולדווסר ורגב ז"ל, האירוע שהחל את מלחמת לבנון השניה, וכבר בראשיתה נפל מפקדו שהטנק שלו הוביל את טור הטנקים החותרים צפונה לתוך לבנון.
נקודת המשבר המשמעותית ביותר עבורו ועבור חבריו הלוחמים, כך הסתבר בשיחת קב"ן, הייתה הרגע בו ירדו בתחנת ארלוזורוב התל אביבית, ושם פגשו בעיר הסואנת והתמלאו בתחושה שהמלחמה אינה מלחמתו של העם אלא מלחמת תושבי הצפון. תחושתו שלו הייתה שהעם הפנה עורף לצפון.
בהמשך הדברים הדגיש הרוש את חשיבות הרוח כגורם המרכזי והמוביל לניצחונותיה של ישראל, כאשר הדברים בולטים בהשוואה בין מלחמת השחרור בה החזיק עם ישראל בטכנולוגיה ירודה, ללא חיל אוויר כשחייליו מועטים וכללו גם ילדים, צבא שהחזיק בטנק גנוב בודד אחד מול חמישה צבאות שאותם ניצח ואף הגדיל במלחמה את שטח מדינת ישראל, לעומת מלחמת לבנון השנייה בה החזיק צה"ל, הצבא האדיר, בטכנולוגיה המובילה והתמודד מול 8,000 אנשי חיזבאללה, מחבלים בכפכפים, כהגדרתו, ולא עלה בידו להכריע. מקור הפער הוא הרוח.
הרוש הזכיר את ההיסטוריה היהודית שבה שוב ושוב עם ישראל הוכה וממלכתו חרבה כאשר לא הייתה בו רוח כמאמר המדרש 'קמח טחון טחנת', בית המקדש שנשרף הוא כבר שרוף בשל אותה רוח שכבר איננה ובשל המחלוקות שפילגו את העם. בדבריו הזכיר הרוש את כנס החיזבאללה, חמאס ואיראן שהתקיים שלושה חודשים לפני טבח השבעה באוקטובר, ובמהלכו זוהתה המחלוקת הפנימית בישראל כהזדמנות להכות בישראל. "האויב מסתכל על האחדות בינינו וקורא אותנו", קובע הרוש ומציין כי במחברות שנמצאו בחאן יונס נמצא תיעוד מעקב שביצע החמאס אחרי ההתפוררות הפנימית במדינת ישראל.
מנגד, "בכל עשרות הבתים שאליהם נכנסנו בחאן יונס ורפיח ראינו תמונה של הר הבית וירושלים. הם יודעים על מה הם נלחמים. האם אנחנו זוכרים על מה אנחנו נלחמים? נקמה היא רגש שנשכח ועובר, אבל רק מי שמחובר לנצח ולשורשים שלו ישרוד את המלחמה. זו מלחמה על הרוח ולא התחמושת היא שתכריע. ישראל השקיעה במיגון ובטכנולוגיה והפקירה את הרוח. מי שיפעל ברוח חזון ונצח לא יצטרך גם לחומות".
הדובר הבא בכנס היה חוקר המזרח התיכון וזוכה פרס ביטחון ישראל, אליהו יוסיאן, שפתח בסיפור ילדותו ונעוריו באיראן של שלטון המהפכה. עוד הזכיר את דבריו של המנהיג הרוחני של איראן שקבע באחרונה ש"הישראלים לא צריכים אויב. הערכים שלהם הם האויב המרכזי שלהם", וכוונתו לערכי המערב שלדברי יוסיאן הם אלה שגורמים לישראל להתפרק מבפנים. "ההתמערבות או ההתייוונות זו התפיסה החילונית ליבראלית ללא הלאומיות היהודית, ללא ההבנה למה אנחנו פה ולמה אנחנו רוצים להישאר פה".
על מנת להדגיש את חוסר ההבנה של המנהיגות המדינית והצבאית בישראל את הלכי הרוח העמוקים שמניעים את האיסלאם הרדיקאלי ותנועות כדוגמת חמאס, הציג יוסיאן קטע מראיון שבו סיפר נפתלי בנט על התנהלותו מול רצועת עזה וסיפר כי החלטתו הייתה לעקוף את חמאס ולהגיע לעזתים בדרך הכלכלה. עמדה זו מבוססת, אומר יוסיאן, על חוסר הבנה בסיסי שכן המציאות היא "לא שחמאס שולט על עזה אלא שהעזתים חושבים חמאס".
"האמריקאים חיסלו את הטאליבן, הרגו הרבה מחבלי טאליבן, איבדו הרבה חיילים אמריקאים ונשארו באפגניסטאן הרבה שנים. כשהם יצאו ושלחו את האפגנים לקלפיות הטאליבן נבחר כי האפגנים מאמינים בטאליבן וכעת הוא שולט בצורה דמוקרטית. כך היה גם בעזה. יצאנו מעזה ושלחנו את העזתים לקלפי והם בחרו בחמאס כי הם מאמינים בחמאס. הם זרקו את אנשי הפתח' מהגגות", אמר והזכיר את הסקרים המלמדים על תמיכה גורפת ברחוב העזתי בחמאס ואת התמיכה הגורפת של 75 אחוזים במעשי הטבח שביצע החמאס בישראל, "כלומר שלא החמאס שולט בעזתים, אלא שהם מאמינים בחמאס".
משום כך, אומר יוסיאן, "אי אפשר למוטט את חמאס כי העזתים חושבים חמאס, ולכן כאשר בנט חושב שהוא עקף את חמאס והגיע ל2.5 מיליון עזתים הוא מגיע בעצם ל-2.5 מיליון חמאסניקים".
עוד ביקר יוסיאן את הניסיון לקנות שקט תמורת מהלכים כלכליים בעוד העזתים אינם רוצים כלל למכור את הסחורה שישראל רוצה לקנות מהם, כלומר השקט. כך קורה שהימין והשמאל מחזיקים בתפיסה מערבית שחותרת לשקט ומחפשת שקט, אבל אין מנגד מי שייתן להם את זה.
להנהגה ולציבור בישראל ממליץ יוסיאן לקרוא את אמנת החמאס ואמנת הפתח' ולהתייחס אליהן ברצינות, גם לשאיפה המופיעה בה לחיסולה והשמדתה של ישראל. "מי שמאמין שאפשר להעביר את מנגנוני עזה למישהו אחר טועה, כי הם רוצים את השמדתנו והם אומרים זאת בפה מלא ופועלים לכך בכל הזדמנות שיש להם. מי שאומר אחרת מדבר מתוך בורות ובניגוד לרצונו המוצהר של האויב שאותו לא מעניין כסף, מרחב דייג או הכנסת עוד פועלים לעבודה. אותם מעניינת רק השמדתנו".
את דבריו החריף יוסיאן כאשר הסביר כיצד למעשה הפכו אותם פועלים עזתים שהוכנסו במגמה לקנות שקט למרגלים ואוספי מידע מודיעיני על האויב, כלומר ישראל. זאת במקביל שהכסף ששילמה ישראל הגיע בפועל לחמאס. הם למדו את השפה והתרבות הישראלית, התוודעו להלכי הרוח בישראל, ומידע שהביאו הפועלים סייע גם לקביעת העיתוי המתאים ביותר לתקיפה, אם בשבת או בחול, אם בשעות הבוקר או הערב וכיוצא באלה.
דוגמא נוספת להתעלמות הישראלית מהרוח בעזה עלתה גם מדברים שאמר ראש אמ"ן לשעבר, תמיר היימן שהתייחס לכלכלה ככלי שאתו ניתן לשכנע את הפלשתינים להביא לשקט.
את הדרך לניצחון חילק יוסיאן לשלבים כאשר הראשון שבהם הוא חזרה אל האדמה. "הדרך חזרה היא לקחת קודם כל את הקרקע. הפתגם בערבית אומר 'אדמתנו כבודנו'. הערבי מאמין שאם הוא ימות הוא יגיע לגן עדן ואם יגיע לכלא הוא יקבל יוקרה, אבל אם האדמה שלו תילקח הוא ירגיש פגיעה בכבוד. ויתרנו על האדמה בדרום לבנון ומצאנו שם את חיזבאללה, כשוויתרנו על רצועת עזה קיבלנו את חמאס ואיבדנו את כבודנו. תמונת ניצחון משמעותה קרקע. אם מוחמד יצא מעזה ואנס אישה יהודייה, העונש הוא לקחת לו את הקרקע ולבנות שם מקווה לנשים יהודיות. אם הוא שרף בית כנסת העונש הוא לקחת את הקרקע ולבנות שם בית כנסת".
"המפ"איניקים הקימו את ישראל. התפיסה שלהם לא הייתה חילונית ליבראלית אלא חילונית לאומית. הלוגו שלהם אמר התיישבות וביטחון, כלומר לייהד אזור וכדי לייהד אזור צריך קודם כל קרקע. השלב השני הוא לשים שם יהודים, כלומר הקמת בית הכנסת, המקווה, בית הספר, ספריות ויישוב יהודים. בכך אנחנו קונים ביטחון, וזה מה שמוגדר במערכת הביטחון כעומק אסטרטגי. כשאנחנו מתקדמים קדימה האויב הוא שהולך אחורה".
ייהוד הקרקע, מדגיש יוסיאן, מחייב עידוד ילודה כחלק מהמאבק על המאזן הדמוגרפי ו"השלב הבא הוא ריבונות, כי אם לא תהיה ריבון על השטח שייהדת אותו הריבון יהיה האויב. המסקנה היא שכדי להגיע לניצחון חשובה ריבונות". לתפיסתו "השלב ראשון של הריבונות צריך להיות בשטחי C והשתלטות על הקרקע בצפון הרצועה. הריבונות צריכה להיות חלק מהציונות. אם לא נחיל ריבונות בשטחי C רעננה הרצליה וכפר סבא יהיו קו החזית. המועדונים והברים בגוש דן מתקיימים בזכות החלוצים ביהודה ושומרון, ובלעדיהם החמאס ידפקו בדלת של הפאבים האלה. הריבונות מבטיחה ביטחון באותם מקומות".
הפרק הבא של הכנס היה פאנל בהנחיית חגי טנא ובו השתתפו שני אחים שכולים, יוסף יכמן, אחיו של אפרים הי"ד מנווה דניאל שנפל בקרב בצפון רצועת עזה, והדר ראוכברגר, אחותו של סרן שילה ראוכברגר הי"ד מעלי שנפל בקרב ביום העשרה באוקטובר. השניים סיפרו על אחיהם שנפלו, על אופיים המיוחד, תרומתם לחברה, החתירה לעשות טוב, ומנגד על הקשר המיוחד עם האחים שנפלו, על התחושות הקשות ועל מה שביניהם הותירו האחים שנפלו כצוואה, השאיפה לאחדות מתוך כבוד והקשבה גם למי שחלוקים עמו.
עוד התייחסו למשמעות הניצחון בעיניהם והדגישו כי לטעמם אין סתירה בין המאמצים להשבת החטופים לבין המאבק על ארץ ישראל, ומעל הכול שבו והדגישו את חשיבות האחדות בעם ישראל לגווניו.
הכתב הצבאי של ערוץ 14, הלל ביטון רוזן, שוחח עם משתתפי הכנס על המציאות הביטחונית המורכבת בה ישראל מצויה בעיצומה של מלחמת קיום שכמותה לא היית מאז מלחמת השחרור.
בדבריו עבר על הגזרות השונות, העלה דגשים ותיאר את המציאות איתה צה"ל מתמודד. לבקשתו, חלק ניכר מהדברים אינו מיועד להרחבה פומבית מטעמים מובנים.
את דבריו חתם בהדגשת חשיבות קיומו של כנס ריבונות דווקא לבני נוער, שהם למעשה לא רק לוחמי העתיד של ישראל אלא גם מנהיגיה של המדינה, הדור שיביא ריבונות, כלשונו, וככל שתתחזק בהם הרוח והאמונה בצדקת הדרך כך יגבר גם הביטחון בארץ ישראל.
אחרון דוברי הכנס היה אליהו ליבמן, עד לא מכבר ראש מועצת קרית ארבע חברון, ואביו של אליקים שלמה הי"ד שנרצח ביום השבעה באוקטובר ובמשך שבועות ארוכים ההערכות היו שהוא חטוף בידי מחבלי החמאס.
ליבמן ציין כמודל ומופת את "מסירות הנפש של יהודית ונדיה על הריבונות, על הגבורה היהודית ועל ההיאחזות בשמורה ובכלל בחבלי ארץ ישראל", והגדיר את החיבור לזהות ולשורשים כקריטי לעתיד העם. "אנחנו בדור שבו מנסים לטשטש את השייכות שלנו לריבונו של עולם כעם יהודי ואת השייכות שלנו לארץ ישראל. אנחנו בארץ לא בגלל ביטחון או בגלל השואה. אנחנו כאן כי ישנה הבטחה אלוקית", אמר.
בדבריו הרחיב אודות משמעות תרומתו של כל אחד ואחת בכל מקום שיהיו על פי כישוריהם ויכולותיהם לחיזוק אחיזתנו בארץ ישראל מתוך אמונה עמוקה בצדקת הדרך והיותנו בניו של הקב"ה. "זו לא גזענות או התנשאות על אחרים אלא אחריות".
"ההבטחה האלוקית היא שהארץ כולה שלנו, גם אם כרגע אנחנו לא נמצאים בכל מקום, והייעוד שלנו הוא ליישם את ההבטחה הזו", אמר ליבמן שכאמור קריא לבני הנוער לוודא כל העת שכל אחד אינו מחמיץ את השליחות הייחודית לו בה יוכל לתרום לעם ישראל במציאות המורכבת בה הוא נמצא.
לשם כך, הדגיש, חשוב להתחזק בערבות הדדית ובעין טובה לזולת. שינוי עמדתו של הזולת לא תגיע בוויכוחים אלא דוגמא אישית ובנכונות לשלם מחיר על תפקידנו בשליחות למען ארץ ישראל. "אנחנו ממשיכים את האבות והאימהות של העם היהודי. אברהם אבינו עמד לבד מול מציאות שבה כולם עובדי אלילים. בכל אחד ואחת יש את הניצוץ של אברהם אבינו להיות מהפכן, להאמין גם אם זה קשה וגם אם זה נגד כולם".
ליבמן סיפר מעט מסיפור משפחתו וסיפורו האישי. אחיו נרצח לפני למעלה מ-25 שנה ורוצחו שוחרר בעסקת ג'יבריל והועבר לעזה. יתכן, אומר ליבמן, שהוא היה מהשותפים לרצח בני אליקים הי"ד. אליהו עצמו התגורר בילדותו בבית הדסה שבחברון כאשר חוליית מחבלים ירתה לעבר המתיישבים ורצחה שישה יהודים. אחד הרוצחים נכלא, שוחרר ולימים הפך לראש עיריית חברון המתהדר במעשה הרצח שביצע.
"הנופלים לא נפלו לשווא. הם נפלו במערכה הארוכה על ארץ ישאל ומלמעלה הם פועלים ורוצים לראות איך אנחנו מתחברים לאדמה, מאמינים בצדקת דרכנו ומממשים את הריבונות".
ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, מסכמות את האירוע בסיפוק רב: "מרגש, מרענן, מחזק ומרומם לראות כל כך הרבה בני נוער חדורי אמונה ונחושים מתכנסים ביום חופש גדול מכל רחבי הארץ ובוחרים לעסוק בקידום חזון הריבונות הישראלית על ארץ ישראל כולה. ראינו בכנס את דור המנהיגות הבא של ישראל, נוער שמבין היטב את גודל השעה, את משמעות הריבונות ואת תפקידו בשרשרת העשייה הציונית. החוליה הבאה בשרשרת הזו איתנה ונחושה ואיתה עתידה וביטחונה של מדינת ישראל".
צילומים: יעקב ועדי רגע ממגנט