הדרך אותה עשה שמעון שבס, לימים ראש לשכת רבין, עד שהצליח להביא את ראש הממשלה בגין להחלת ריבונות על רמת הגולן, יכולה ללמד רבות על קמפיין מוצלח ונחישות אידיאולוגית.
הוא היה יד ימינו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין בתקופת אוסלו ובעיני רבים בימין נחשב כיריב פוליטי מושבע, אך בימים אלה של מהפכה בסוריה צף ועולה זכר המהלך הפוליטי הדרמטי שאותו הוביל בעודו בן 24 בלבד והשלכותיו מתבררות במיוחד בימים אלה. החלת הריבונות על רמת הגולן שהחלה בקמפיין שהוביל שמעון שבס מנעה את מסירת השטח לידיו של אסד האב ואת התגלגלותו עשורים אחר כך לידי המורדים שעלולים היו להימצא כעת על הרי הגולן, משכשכים רגליים בכינרת וחולשים ביום על ישובי הגליל.
פנינו לשבס כדי לשמוע ממנו איך נראה קמפיין מוצלח להחלת ריבונות, איך אזרחים מהשורה מובילים למהלך מדיני דרמטי שכזה והוא מצידו תהה בחיוך אם אנחנו מעלים את זכר הימים ההם כדי ללמוד מהם. לא שללנו את האפשרות, "למה לא...", אמרנו והוא מצידו צחק, מבין היטב מה רוצה תנועת ימין לשמוע ממנו וללמוד מניסיונו.
הסעיף המדאיג מהסכם קימפ דיויד
שבס הצעיר נבחר אז לראשות ועד יישובי רמת הגולן במקום יהודה הראל שהמשיך לפעול יחד אתו בזירה הפוליטית וההתיישבותית. באותם ימים נחתמו הסכמי קימפ דיויד ואנשי הגולן זיהו סעיף מטריד בין סעיפי ההסכם שהביא מנחם בגין לאישור הכנסת. "הבעיה בהסכם הייתה שנכללה בו הפרדה בין שטחי ארץ ישראל המנדטורית לבין שאר השטח", משחזר שבס. "במהלך הדיונים בין המשלחות בקימפ דיויד התעורר ויכוח לא קטן שהוביל להחלטה לחזור לקו ה-4 ביוני, הקו שהיה לפני מלחמת ששת הימים, הוחלט גם על שיחות האוטונומיה ביהודה ושומרון ואחד הסעיפים קבע שהסכם זה יהווה דגם להסכמים בגזרות אחרות". הסעיף הזה היווה נורת אזהרה מדאיגה עבור אנשי הגולן. "היה ברור באופן מובהק לגבי רמת הגולן שההסכם יביא להסכם נוסף דומה עם סוריה".
החשש שמא האופוריה שאחרי ההסכם עם מצרים תהפוך את הגולן לבא בתור ברשימת הנסיגות והוויתורים מביא את שבס וראשי הישובים בגולן להחלטה להקדים רפואה למכה ולצאת לקמפיין גדול. "הקמנו את ועד תושבי הצפון שאליו ריכזנו לא רק את ראשי הרשויות בגולן, אלא גם את רוב ראשי רשויות הגליל. הקמנו צוות גדול של ראשי רשויות שאותו ריכזתי, ובתחילת המהלך עשינו עצומה גדולה מאוד שסביב הניסוח שלה הצלחנו לייצר קונצנזוס רחב מאוד מראשי הליכוד שתמכו בריבונות ברמת הגולן ועד לאנשי מפלגת העבודה. את העצומה ניסחנו יחד עם יגאל אלון ז"ל שנה לפני שהוא נפטר".
התמיכה במפלגת העבודה של אותם ימים לא הייתה אוטומטית. "היו ויכוחים קשים מאוד על הנושא בתנועה הקיבוצית ובתנועות האחרות שהיו חלק ממפלגת העבודה, אבל המיינסטרים של המפלגה תמך בכך", מספר שבס.
"נוסח העצומה היה שהגולן הוא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל והריבונות בו היא ערובה לשלום וביטחון. אספנו לפי הכתובים 745 אלף חתימות. על העצומה החתימו בצמתים חניכי תנועות הנוער מהשומר הצעיר, בני עקיבא, הנוער העובד ועוד, יחד עם מתנדבים ברחבי הארץ. זו הייתה פעילות שנמשכה חודשים ובסופם הגשתי כיו"ר הקמפיין ויו"ר ועד יישובי הצפון את העצומה לבגין בכנסת. איתי היה אז חבר הכנסת כץ-עוז, איש מפלגת העבודה שהיה אז יו"ר לובי הגולן בכנסת".
גם את בגין היה צריך לשכנע
אם נדמה היה שהעצומה מצאה דלת פתוחה בלשכת ראש הממשלה, הרי ששבס מספר שגם כאשר היה מדובר בבגין היה צורך לשכנע ולשם כך גוייסו חתימותיהם של 79 חברי כנסת שצורפו לעצומת האזרחים. "נפגשנו עם בגין כמה פעמים ולחצנו עליו מאוד", אומר שבס ומתקדם בציר הזמן אל היום שבו הופתע גם הוא מקצב התקדמות המהלך:
"אני לא יודע אם זה היה רק בזכותנו, אבל בשיא הפעילות שלנו, דצמבר 81', בגין שבר את הרגל או האגן וישב בכיסא גלגלים. באחד הימים התקשרו אליי ואמרו לי להגיע לכנסת כי יש דיון על הגולן. לא ידעתי למה אני הולך. נסעתי עם עוד כמה חברים לירושלים, ישבנו ביציע ופתאום בגין עלה ודיבר על החלת החוק הישראלי בגולן. באותו יום הצביעו בשלוש קריאות שאישרו את המהלך".
שבס מדגיש את עוצמתו של המהלך בייחוד על רקע מעמדה הבינלאומי של רמת הגולן. הרמה לא הייתה חלק ממפת ארץ ישראל המנדטורית, ומשום כך הוצרכה כאן חקיקה מיוחדת שתאפשר את החלת החוק הישראלי.
המהלך הישראלי הדרמטי גרר אחריו סערה בינלאומית ומסכת גינויים גם מידידתה הגדולה של ישראל, ארצות הברית. רייגן הפסיק את השיחות האסטרטגיות עם ישראל והעולם הצטרף לחגיגת הגינויים, אך "זה לא היה להרבה זמן כי מלחמת לבנון התחילה חצי שנה אחר כך והיו להם סיבות אחרות לרטון עלינו", כפי שמגדיר זאת שבס המספר כי לאורך הקמפיין היה חשש מאותה תגובה בינלאומית חריפה אך מדובר היה בהחלטה פוליטית שנדרשה כדי לבדל את רמת הגולן מסיני בה חזרה ישראל עד לקו הירוק. "זו הסיבה שהוא החיל את החוק הישראלי, כדי שלא יהיו אשליות למישהו".
שבס, כפי שניתן לשער, מקפיד להבהיר שאינו חושב שנכון לנסות ולחולל מהלך שכזה ביהודה ושומרון "לא בגלל שאין לנו זכויות שם. יש לנו", אלא בגלל מיליוני הערבים החיים באזורים אלה, ואנחנו שואלים אודות בקעת הירדן. האם סביב החלת ריבונות בבקעה ניתן לגבש קונצנזוס כדוגמת זה שעלה בידו לגבש אז, לפני למעלה מארבעים שנה. שבס היה רוצה לגלות שהדבר אפשרי, אך להבנתו ההיתכנות הפוליטית לכך נמוכה.
"אני מזכיר שבתפקידי במשרד הביטחון הקמתי עשרה ישובים בבקעת הירדן. שמע את הנאום של רבין שלושה שבועות לפני הרצח, הוא מדבר שם על ריבונות ישראל בבקעת הירדן במובן הרחב של המילה. יש לנו אידיאולוגיה ברורה לגבי גבולות הביטחון של המדינה. הלוואי ואפשר היה לעשות ריבונות בבקעת הירדן, אבל דברים השתנו. אני בעד ריבונות כזו, אבל לא חושב שיש היום אפשרות פוליטית להחיל ריבונות בבקעה".
הראיון הופיע לראשונה בגיליון 18 של כתב העת ריבונות. לגיליון לחצו כאן