עורך הסדר הראשון בחברון המשוחררת היה הרב חיים דרוקמן המספר על החוויה המרוממת וההפנמה הערבית שמסביב – עם ישראל שב לארצו ולעירו.
לקראת יום שחרור ירושלים, יו"ש והגולן שוחחנו עם מספר דמויות מפתח בהתיישבות, העלינו זיכרונות מימי בראשית ותהינו עד כמה העסיק חזון הריבונות את חלוצי יו"ש בימים ההם, ימי הצעדים הראשונים של ההתיישבות.
הרב חיים דרוקמן
ראש ישיבות בני עקיבא, הרב חיים דרוקמן, זוכר כחוויה מכוננת ומרוממת את ליל הסדר הראשון בחברון. "זכיתי לערוך את הסדר הראשון בחברון המשוחררת לפני 49 שנה, שנה לאחר השחרור. זה היה מרומם מאוד. הציבור היה מגוון מאוד. חשנו התעלות מיוחדת שקשה לתת לה ביטוי".
"האנשים שלנו התארגנו טוב ודאגו לכל", מדפר הרב על אותו ליל סדר דרמטי ומשמעותי בתולדות ההתיישבות. "המלון בקושי הכיל את האנשים שהתאכסנו בו. כל משפחה קיבלה מקסימום חדר ולא משנה כמה נפשות יש לה. המשפחה שלנו הייתה שישה בחדר אחד, אבל אף אחד לא אמר צר לי המקום".
"בתחילת הסדר אמרתי 'אנחנו אומרים השתא הכא ובשנה הבאה בארץ ישראל. תמיד אנחנו מסבירים שאנחנו מתפללים בכך עבור כל ישראל ומאחר וחלק ניכר עדיין נמצאים בגלות אנחנו אומרים שבשנה הבאה גם הם יהיו בארץ ישראל. השנה אני מרגיש משהו מיוחד. בשנה שעברה כשאמרנו זאת לא התכוונו למשהו מיוחד מעבר לרגיל, אבל הקב"ה הבין את הדברים מעבר למה שהתכוונו. האמירה שלנו בשנה שעברה הייתה שהשנה אנחנו בארץ ישראל החלקית ובשנה הבאה אנחנו בארץ ישראל השלמה. שמע אותנו הקב"ה מבקשים והנה אנחנו זוכים להיות בחברון'".
"למחרת בבוקר הלכנו מהמקום שבן התאכסנו במלון פארק שבכניסה לחברון עד למערת המכפלה. הלכנו ברגל עטופים בטליתות, עם ספרי תורה בשירה וריקוד, תוך שמחה ותחושת רוממות, ומה שהתגלה לעינינו היה מראה כל החלונות של העיר חברון כשעליהם עדיין תלויים דגלים לבנים, דגלי כניעה. זה היה כשנה אחרי שחרור חברון. ללמדנו איך חשו ערביי חברון. הם הרגישו שאנחנו אלה ששחררנו את חברון וחברון היא שלנו. הם נכנעים לנו", מספר הרב.
עדות נוספת לתחושת הביטחון של מי ששב ושחרר את עירו, עיר האבות, מוצא הרב דרוקמן גם בנסיעות הפשוטות מירושלים לחברון ובחזרה. "בימים ההם עדיין לא הייתה תחבורה יהודית מסודרת לחברון. נסענו באוטובוסים של ערבים לירושלים מחברון ללא כל חשש. זה היה פשוט. נוסע יהודי אחד באוטובוס מלא ערבים ללא חשש ופחד".
על שאלת העיסוק בחזון הריבונות באותם ימים אומר גם הרב דרוקמן כי גם אם היה החזון קיים מעל המעשה הרי שהעיסוק היומיומי התמקד בעשייה היומיומית. "באופן מעשי העניין של הריבונות בוודאי לא היה בידינו. ראינו את עצמנו דוחפים ליישוב המקומות מתוך מחשבה וכוונה שבכך הם יהיו בידינו. כך נקיים את 'וישבתם בה'. זכינו מחדש לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל. באותם ימים היינו צריכים להיאבק כדי שזה יהיה והנקודה הייתה להביא שיהודים יחיו ביהודה ושומרון, אבל היום אין ספק שצריך לדבר בפה מלא על הריבונות".