בפניכם מכתבן המרגש והאישי של ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, לגאולה כהן ז"ל עם לכתה לבית עולמה:
גאולה מורתנו
פרק קריית ארבע – חברון לא היה רק שבע השנים בהן גרת פיזית בקרית ארבע. הוא מתחיל הרבה לפני ונמשך מאז ולתמיד.
למה נקראת חברון 'קרית ארבע'? על שם ארבע היסודות, אש רוח, מים ועפר. כך מובא בזוהר.
חצי מן היסדות החברוניים היו בך: אש ורוח
אש יוקדת אצלך תמיד!
ורוח – רוח קרב ורוח פיוס, רוח צעירה, רוח נדיבה, רוח מרוממת, רוח האבות והאמהות, ובעיקר רוח שתמיד מנשבת לאותו כיוון, רוח ארץ ישראלית.
ליווית אותנו בפעילות בשדמה, בנצר, בעיטם, באדוריים, בעוז וגאו"ן, תמיד נוכחת בנפשך, וכל עוד היה לך כוח, היית נוכחת גם פיזית.
בביתך שבגבעה הצרפתית גדוש התמונות והזכרונות התחלנו את הדיונים על הריבונות. בביתך התקיימו הישיבות הראשונות של תנועת הריבונות. מתכנסים היינו, קרולין גליק, יורם אטינגר, הרבנית שולמית מלמד, איתי אליצור, ערן בר-טל, מוטי קידר ויוסי דגן, ודנים שעות על החזון, האסטרטגיה והטקטיקה, העלינו שאלות מוסר ושאלות פרקטיות כאשר את דוחפת ומעודדת – 'כן, אפשר! עשינו את זה ברמת הגולן ובירושלים. זה יהיה כי הגיע הזמן!'.
הלהט שלך, הניסיון הרב שלך, האמונה שלך בצדקת הדרך דחפו אותנו לפעילות הענפה הנמשכת עד היום.
כשאומרים גאולה כהן אומרים ארץ ישראל וארץ ישראל זו ירושלים, שכם, אלון מורה, חברון, קיבוץ גלויות, חינוך, אצ"ג. זו רוח גדולה!
גאולה, נוחי בשלום באדמת ירושלים. רוחך תנשב לעד בדפי ההיסטוריה של עם ישראל, בפרקי התקומה והריבונות.
צילום: גרשון אלינסון: