ארנון סגל במאמר נוקב ומעורר מחשבה על התנהלות ראש הממשלה, הסכם האמירויות וההחלטה על הסרת הריבונות משולחן המו"מ.
המאמר פורסם לראשונה בגיליון פרשת 'שופטים' של 'עולם קטן':
מה היה לנו כאן? הונאה מהסוג שכבר התרגלנו לספוג מכיוון ראש הממשלה, האיש שב-11 וחצי שנות שלטונו הרצופות עצר את הבנייה לא רק ביו"ש אלא אפילו בירושלים, שבכנסת ה-20 בלם כמה וכמה יוזמות להחלת הריבונות ולו על מעלה אדומים לבדה, האדם שיומיים לפני בחירות 2019 א' הבטיח "לקדם ריבונות על ההתיישבות" אחרי הבחירות אבל לא קיים, שהוא גם ממש אותו אחד שבמהלך מערכת בחירות 2020 הצהיר שיחיל את הריבונות על בקעת הירדן וצפון ים המלח, ואחרי פיסגה חגיגית בוושינגטון בחורף האחרון הודיע ש"ביום ראשון הקרוב הריבונות תעלה להצבעה בממשלה" – אבל אחר כך שלח את יריב לוין להודיע על "דחייה של כמה ימים", ואחרי שחלפו כמה ימים כי היה צפוי מראש שהם יחלפו, זה הומר בהבטחה להחיל את הריבונות "אחרי הבחירות", וכשבאמת הגיעו אחרי הבחירות, הודיע ש"בראשון ביולי תוחל הריבונות", וכשהראשון ביולי חלף עבר וריבונות לא הוחלה הודיע ש"הראשון ביולי זה רק תאריך פתיחה".
האיש שרגיל להוליך אותנו בכחש עושה מה שהוא יודע לעשות. במקרה הזה רומה רק מי שבחר להיות מרומה, שהתעקש לעצום עיניים, כי זה ודאי נוח יותר, לדמיין שאוטוטו חאן אל אחמר מפונה וש-300 יחידות דיור בגבעת האולפנה בבית אל הן באמת יחידות דיור ולא מס שפתיים למי שתמיד מוכן לקנות אותו. מי שעצם עיניים באין-ספור הסבבים הקודמים של השקר, מי שאוהב שמרמים אותו או לחילופין מרוויח דבר מה מתעשיית המרמה והפרת האמונים הזאת, קונה ממילא גם את השקר הנוכחי שלפיו "הדחייה" הנוכחית בריבונות היא בסך הכל זמנית.
כן, זה הרי מי שחתם עם גוש הימין שלוש פעמים על אחדות-לנצח-נצחים שלעולם לא תיפרד אבל פירק אותה לאנחות בלי לחשוב פעמיים כשכבר לא נזקק לה, האיש שהבטיח תפקיד שר לפייגלין ולא חשב לרגע לקיים, ושרימה גם את בני גנץ אבל נעזוב את זה כי במקרה ההוא היה לנו נוח לשתוק.
נכון, ריבונות היא לא חזות הכל. היא לא מילת קסם. היא לא תפתור בעיות שבחרנו לטאטא מתחת לשטיח, לא תציל אותנו מעצמנו ולא תכריח אותנו לעשות מה שלא העזנו לעשות שנים רבות כל כך. נכון, גם בהר הבית המופקר קיימת ריבונות זה 53 שנים ובכל זאת אין שם צל של שליטה ישראלית ממשית. נכון, הריבונות שהוחלה על רמת הגולן ב-81' לא הצילה אותה מלעמוד על סף החזרתה בשלמותה לסורים בכמה הזדמנויות. רק בורא עולם שהקשה את לב הסורים הציל אותנו מכך, אבל האם לעולם לא נתבע את עלבוננו ואת כבודנו העצמי והלאומי?
ותמיד כל נביאי השקר מרקדים לפניו, אלה שלעולם אינם אוזרים עוז להאשים אותו עצמו באי עמידה בדיבורו ומטיחים את האשמה בכל האחרים, ובעיקר באלו הרומזים בעדינות שהמלך הוא עירום. בעזות מצח הם יואשמו בצדקנות, בשאיפות גדולות מדי, שהם כאלו ש"נותנים להם אצבע ורוצים את כל היד", כאילו אם רק היו אומרים אמן על כל גחמה של האיש הזה כבר היתה לנו ריבונות.
מישהו צריך למחות על ההאשמות החצופות המופנות נגד ראשי יש"ע ונגד כל מי שהעז לעמוד על דעתו מול החלילן המכושף הזה. הן נובעות מתוך איזו הנחה חולנית שעלינו להיות אסירי תודה כלפי טראמפ או נתניהו, על שבטובם גמלו לנו חסד ולא עשו בנו מעשה אריאל שרון. סליחה? תושבי יהודה ושומרון – ובכלל בני הציונות הדתית – הם אזרחים נאמנים של המדינה הזו יותר מג'ארד קושנר ולא פחות מבנימין נתניהו. זכותנו וחובתנו כמי שנשכבים על הגדר פעם אחר פעם למען המדינה – שגומלת לנו בתמורה ביריקות – לתבוע החלת ריבונות מלאה על השטח ולא להמשיך עם ההפקרות. זכותנו וגם חובתנו לדרוש דין וחשבון כשמתברר שהאיש הזה שמתחזה לדורש טובתנו, בעוד שכל שעשה לא עשה אלא לצורך עצמו – מוכר לנו סחורה פגומה. ועוד יותר מכך, כשכל הסביבה שלו זועקת שהוא ידע מראש שמדובר בסחורה פגומה ובכל זאת העמיד פנים שזו עיסקה טובה. אין הבדל בין מי שמגבה את נתניהו במעשי המרמה "הקטנים" שלו, לבין מי ששתק לשרון ולסביבתו על מעשי רמייה גדולים. מי שמשלים עם השקר כשזה משתלם לו או נדמה לו שזה משתלם לו, יגלה במהרה שמעצמת הרמייה הזו חונקת אותו ואת כל היקר לו ולנו ומורידה אותנו שאולה.
אבל נתייחס רגע לדברים לגופם. ביום ראשון השבוע התגונן ראש הממשלה בגלי צה"ל באמרו ש"לא הייתה לי ברירה לבחור בין החלת ריבונות או שלום עם איחוד האמירויות כרגע. הם (האמריקנים) ביקשו השהייה להחלת הריבונות, והם לא הוציאו אותה מהתכנית שלהם".
הלא אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה, נזף שמואל בשאול. כי רק נניח לרגע שמדובר בטענה אמיתית ולא בעוד אחד מהלהטוטים המוכרים שנועדו להסיט את האש ממנו. האם אתה, בנימין נתניהו, ראש של ועד שתדלנים שזקוק לאישור מאיזה שליט העליון כדי לנקוט בפעולה (מתבקשת) בתחומיך? או בלשון אחרת: האם רק נדמה שהקמנו פה מדינה לפני 72 שנים, או שמא אנחנו עדיין בני חסות? האם ב-48', כשהאמריקנים נסוגו מתמיכתם בתוכנית החלוקה, מישהו כאן העלה על דעתו לקפל בשל כך את התוכניות להכריז על המדינה? אבל זה לא טיעון אמיתי אלא בסך הכל עוד אמצעי הרדמה. בנימין נתניהו לא נכנע לשום לחץ אמריקני כי לא מופעל עליו לחץ אמריקני ומעולם לא ממש הופעל. מי שהלך עד לקונגרס האמריקני כדי לדבר שם נגד אובמה בעניין הגרעין האיראני, צעד מדהים שמעולם לא ננקט כמותו מצד נשיא ארה"ב ביחס לישראל, לא באמת נתון ללחץ אמריקני.
ולגבי הטענה שרוב הציבור תומך בשלום עם האמירויות על פני ריבונות – נו שוין. רוב הציבור הרי תמך בשרון כשהלך להתנתקות. הרוב הוא עניין שברירי מאוד. איך אומר המדרש? העם הזה נתבע לעגל ונותן, נתבע למקדש ונותן. אבל מה נעשה שמעולם לא תבעו אותו למקדש?
מה ייצא מההסכם עם האמירויות? בדיוק מה שיצא מההסכמים עם מצרים ועם ירדן, שאם להודות באמת לא הניבו לנו הרבה ובעיקר תבעו מאיתנו מחיר כבד. אבל לכו תבינו את הישראלי שכבוד לאומי לא משחק אצלו תפקיד, ושבמקום לטייל בשומרון במקומות שעין ישראלים לא שזפה אותם עשורים רבים, מעדיף כרטיס טיסה לאבו דאבי הלוהטת בחום של חמישים מעלות בצל. יש לשער שכבר בסבב ההסלמה הראשון עם עזה יוציאו הרשויות אזהרת מסע לאמירויות, שמצדן גם הן ישלחו אז אחר כבוד בחזרה את השגריר הישראלי – אם בכלל ישוגר לשם מלכתחילה, ובזה יתמצה ההישג הגדול.
הריבונות תוחל פה לבסוף. מישהו טוב מנתניהו, ראוי יותר, יתיישב על כסא ראש הממשלה ויביא את המדינה הזו למקום המגיע לה. אנחנו ראויים לטוב יותר מבנימין נתניהו. מישהו שיחיל את הריבונות קודם כל בירושלים, יניף דגל כחול לבן בראש כיפת הסלע ויאפשר חופש פולחן ליהודים בהר הבית, מישהו שיחיל ריבונות לא רק ביהודה ובשומרון אלא גם בעזה, בדרום תל אביב, בנגב ובגליל ולא פחות חשוב מכך – בבית המשפט העליון, ויפסיק את החרפה המתקיימת שם, מישהו שיממש את החלום הזה שהימין המוכה כבר לא מעז לחלום.