במאמר שפרסמנו ב-Jewish Press נפרדנו בכאב ומתוך מחויבות להמשך שליחותה של ארץ ישראל מהלן פרידמן ז"ל, הרוח החיה במפרשי הריבונות.
בשעה שטמנו אותך באדמה, בישראל התרחשה דרמה שנחסכה ממך. ראש הממשלה ויתר על הריבונות תמורת הסכם שלום עם איחוד האמירויות. כאילו חיכו שאת תלכי ויוכלו להפר ברגל גסה את הבטחת הריבונות תמורת "נירמול" יחסים נורמליים ממילא.
אין ספק בכך שאם היית בחיים ובמלא כוחותייך, היית נאבקת בכוח ובעוצמה. ארץ ישראל הייתה מטרת חייך. למרות שחיית בגולה, ליבך התם היה כאן, אתנו, בארץ ישראל.
ידעת על כל אירוע, קטן כגדול, שקורה, היית מעודכנת עד לפרטים הקטנים ביותר, מודעת לכל המתרחש ומגיבה בזמן אמת ומתוך אמת ציונית ויהודית גדולה.
הסיורים שלך בארץ ישראל עם הקבוצה הנפלאה של AFSI היו מתוכננים להפליא. כל מאחז חדש זכה לביקורך, כל מאבק זכה לתמיכתך.
כשחזרנו מגוש קטיף התחלנו את המאבק על שמירת הקרקעות בגוש עציון. הגעת עם כל החבורה לאדמות נצר. היה זה יום שישי, ערב שבת פרשת 'חיי שרה'. בדרך לחברון הצטרפתם אלינו לנטיעות ועמדתם איתן יחד אתנו במאבק מול ערבים שטענו, איך לא, שהקרקע שלהם.
העימות הפך לפיזי, אבל לא אישה כמוך תירתע. יחד עם חברייך עמדת בגשם השוטף על זכויותינו על האדמה. הבוץ הגיע עד הברכיים, כולם נטפו מים, אבל חשנו גם שמחה עמוקה על שהצלחנו לנטוע בחלקה נוספת של ארץ ישראל. אחר כך, בקבלת שבת במערת המכפלה, קרנת מאושר וכולם קרנו יחד אתך - להתחבר לשורשים, לאבות ולאימהות, לגעת בזהות הפנימית של העם היהודי.
כמה שמחת, אחרי שנים, כאשר בדיוק על החלקה הזו הוקמה שכונתם החדשה של מגורשי נתיב האבות. הגירוש וההרס ציערו אותך עמוקות, אבל העצב הגדול נמהל בשמחה על שהקרקע שנגאלה בעזרתכם כבר התאכלסה בעשרות משפחות יהודיות.
כמו בנצר, היית אתנו בגאולת מחנות הצבא שננטשו בשדמה ובאדוריים. בעליות לגבעת העיטם נתת גיבוי ועזרה. בכל רחבי יהודה ושומרון הותרת את עקבות פסיעותייך, מעשייך ותרומותייך – גן משחקים, מיכל מים, מדרגות ופריצת שבילים להנגיש את העלייה לשמורת 'עוז וגאו"ן', פינות ישיבה ועוד. תמיד הגעת עם מתנות וחיוך רחב. החיוך המקסים שלך שידר אושר עצום על היכולת שלך לעזור, לקדם, להוביל את חזון ההיאחזות בארץ ישראל.
ובעניין הבוער שעל סדר היום, הריבונות: היה בזה בשנת 2011, הקבוצה שהגיעה איתך, הלן, כבר עזבה, אבל את נשארה בארץ לעוד כמה ימים בהם נפגשנו בבית קפה ירושלמי. סיפרנו לך על רעיון הריבונות וחשיבותו, על החובה לקדם אותו, שלא ניתן להמשיך ולקבל מציאות בה בכל שיח מדיני התשלום שישראל נדרשת לשלם הוא בנתחים מארץ ישראל. חייבים לקבע אחת ולתמיד של מי הארץ הזאת.
היית הראשונה שעמה שוחחנו על החזון והרעיון. ביקשנו את חוות דעתך ותמיכתך ובעינייך נדלק מיד זיק של אור. "זה מה שצריך לעשות ולקדם! אני מסכימה!" אמרת, "הימין צריך תכנית פוזיטיבית משלו. מספיק עם הנגטיביות - לא לפלשתין, לא לתת להם רובים. צריך להכריז מהו הכן שלנו: כן לריבונות על ארץ ישראל!"
הפנמת מיידית את גולת הכותרת של שיח הריבונות. הבנת היטב שכאשר מדברים על ריבונות, מורידים מסדר היום גירוש יהודים מבתיהם והרס ועקירת ישובים יהודים.
מאז, את וכל החבורה הנפלאה של AFSI התחלתם לדבר בשפת הריבונות, לבשתם את חולצות הריבונות, כתבתם ריבונות, נשמתם ריבונות.
הלן, לדאבוננו ולכאבנו לא זכית לראות את חזון הריבונות מתגשם, אך זכית לראות את מודעות הריבונות הולכת ומתעצמת ונוטעת שורש בלב הציבור והמנהיגות הישראלית, ראית איך צעד אחר צעד משתנה התודעה וכיצד מהלכי הריבונות הולכים ונרקמים.
אישה מיוחדת היית, הלן. שידרת פשטות, לא התנשאת והיית כנה באהבתך את הארץ ואת אנשיה. לכן הלכו אחרייך מוקסמים רבים כל כך שבחרו להצטרף למסעך המופלא אל ארץ ישראל.
הלן יקרה, את מצטרפת לחבורה הגדולה של הרמב"ן, הרמב"ם, רבי יהודה הלוי וענקים אחרים שכספו לארץ ישראל, שרו לה, הכתירו לה כתרים, נגעו בה ובתוכה חלמו והגשימו חלק מן החלום.
הנחמה היא שג'ודי, בתך, ממשיכה את הדרך באותו להט ובאותה אהבה לעם ולארץ.
בבניין ארץ ישראל ננוחם!