מי שמסתיר את ארץ ישראל לפני הבחירות צפוי להתעלם ממנה אחרי הבחירות. מנהיגי הימין, הניפו את דגלי ארץ ישראל ונעמוד מאחוריכם.
מאמרנו הקודם, בו קראנו למנהיגי הימין שלא לזנוח ולא לשכוח את דגלי המחנה הלאומי בשם המאבק על הבריאות והכלכלה, זכה לתהודה רבה והניב תגובות רבות.
לצד התומכים הרבים שעודדו וחיזקו את דברינו, היו גם מי שטענו שטשטוש האידיאולוגיות הוא אופנה מוכרת ומקובלת בתקופת בחירות. הדרך לקלפי עוברת דרך פנייה אל המכנה המשותף הפוליטי הרחב ביותר וגריפת קולות מימין ומשמאל, הם הסבירו וניסו להרגיע כשהוסיפו בקריצה: ביום שאחרי הבחירות הכול ייראה אחרת.
ואכן, גישה זו מוכרת וידועה, ועם זאת ממנהיגי המחנה הלאומי נכון ומותר לנו לדרוש אמירת אמת ציבורית וערכית. אם זו האידיאולוגיה בה המנהיג מאמין, עליו להתייצב איתה בפני העם בגלוי ולבקש את אמונם בו ובה. הדברים מתחדדים כאשר מדובר במועמדים הרואים עצמם בעתיד בתפקיד ראש הממשלה. ראש ממשלה עומד על ערכיו, מקדם את עמדות המחנה ששלח אותו לכהונתו ועם זאת מתייחס בסוגיות אזרחיות (בריאות, כלכלה וכו') לכלל האזרחים באופן שיוויוני ומכבד, בין אם הצביעו לו ובין אם לאו. טעות חמורה היא לראות בהנפת דגלי מחנה הימין סתירה ליכולת לקיים מנהיגות ממלכתית, הגונה וראויה.
כאמור, היה מי שטען שביום שאחרי הבחירות ניתן יהיה לשוב ולקדם את עקרונות וערכי המחנה הלאומי. לטוענים כך נזכיר כי באותו יום שאחרי הבחירות צפוי ציבור הבוחרים לתבוע, ובצדק, מהמנהיגים שנבחרו לעמוד בדיבורם. מנהיג שיתעתע ולא יעמוד במילתו ימצא עצמו בבחירות שיבואו בעתיד סביב או מתחת לאחוז החסימה. יעידו על כך 'כחול לבן' ו'העבודה' שכזכור זנחו את הבטחתם מלפני הבחירות וכיום נותרו ללא מצביעים. עצמתה של מפלגה נבנית סביב האמון שרוחש הציבור למנהיג לערכיו ולהבטחותיו.
משום כך ניתן לצפות ולהאמין שמנהיג שמאפסן לפני הבחירות את ערכיו בשם המאבק הכלכלי והבריאותי לא יוכל לחזור בו ביום שאחרי הבחירות. השיקול הפוליטי הקר ושאיפותיו העתידיות יביאו אותו למסקנה שהוא מחויב לדרך המטושטשת שאותה הבטיח לבוחריו. כך שאל לנו להאמין שביום שאחרי הבחירות דברים ייראו אחרת. מה שנראה לאחר הבחירות הוא בדיוק מה שאנחנו רואים כעת. העובדה שמנהיג ימין ימשיך להישבע בליבו פנימה שבועת אמונים עקרה מתוכן מעשי לערכי ארץ ישראל היא חסרת משמעות עבור המחנה ששלח אותו להנהגה.
אך מעבר לכך קיים נתון חשוב נוסף. תכליתן של הבטחות לטשטוש ואיפסון עמדות היא פתיחת פתח ליצירת קואליציות עתידיות עם מפלגות מרכז שמאל, בשם שעת החירום שבה כולנו נמצאים. ואכן, כבר כעת ניתן לשמוע יותר מקול אחד בקרב הנהגת הימין שמצהיר שאינו פוסל ישיבה בממשלה אחת עם מפלגות שמאל לסוגיהן. האם מישהו מעלה בדעתו שבממשלה מעורבת שכזו יוכל מנהיג ימין כלשהו לשוב ולקדם את ערכי הזהות היהודית, ההתיישבות, הריבונות, המשפט ועוד? הרי גם אם ימצא את עצמו על כס ראש הממשלה לא יוכל לקדם דבר מכל אלה במבנה ממשלה ימני-שמאלי שכזה, ולראיה די לנו שנתבונן ביכולותיה של הממשלה שזה עתה עושה את צעדיה האחרונים.
ממשלת נתניהו-גנץ הוקמה על בסיס צורך שעת החירום. לשם כך יישארו בצד הדרך מאבקי עבר, כך הובטח לנו, ואכן התכנסו אליה מפלגות בעלות אג'נדות הפוכות זו מזו, אך בתוך ימים ספורים היא הפכה לממשלת שיתוק, ממשלת מאבקים פנימיים שהדבר היחיד שהיא מסוגלת לקדם היא דרכנו למערכת בחירות נוספת.
נסכם, טשטוש עמדות אולי יצליח לבלבל כמה בוחרים ולקושש עוד כמה קולות, אבל משמעותו תהיה בהכרח שיתוק לאומי בפועל וזניחה של ערכי המחנה הלאומי. זה לא יהיה תעתוע פוליטי שממנו ניתן לשוב לאחור ביום שאחרי הבחירות. מנהיג שהתחייב לא לעסוק בעניינים לאומיים ייאלץ גם לקיים.
אשר על כן אנו חוזרות על קריאתנו למנהיגי הימין: דגלי הכלכלה והבריאות חשובים ביותר, אך הם יכולים וצריכים להתייצב לצד ולא במקום דגלי הנאמנות לארץ ישראל, למסורת ולזהות היהודית. מנהיגות שתעמוד על כך תמצא אותנו מתגייסים בכל מאודנו להצלחתה בבחירות.
אגב, עד כה זה הוכיח את עצמו גם בקלפיות. אמירה נחושה וברורה למען הארץ הניבה גם מספרי מנדטים מרשימים. מפלגות ומנהיגים שפעלו למען ריבונות ישראל בארצו זכו לתמיכה רחבה ברחוב ובקלפי.