יו"ר 'בצלמו': מיתוג רעיון כנורמטיבי הוא עבודה עקשנית ומתמשכת, אך בכוחה לחולל מהפכה. שאיפת הריבונות אמורה להיות נחלת ימין ושמאל כאחד.
ביומו הראשון של סמינריון הקיץ של נוער הריבונות קיימו עשרות בני הנוער המשתתפים סדנאות שונות לחיזוק יכולות ההשפעה והיערכות לפעילות ההסברה סביב חזון הריבונות ודרכי הגשמתו.
ראשי תנועת הריבונות, יהודית קצובר ונדיה מטר, סיפרו למשתתפים על מפגשים עם קבוצות בני נוער ומבוגרים בעלי חסר מדאיג בידע בסיסי סביב מורשת עם ישראל, ההיסטוריה של העם היהודי והקשר החי לארץ ישראל.
קצובר ומטר סיפרו על מהפכת ההתיישבות שהחלה בכוחם של יהודים בודדים שהחליטו לעשות מעשה ולא לשקוע באווירת אבדן הדרך שליוותה את ההנהגה לאחר מלחמת ששת הימים, יצאו להקמת ישובים וכעבור כיובל שנים כוללת ההתיישבות כחצי מיליון מתיישבים, ועם זאת עד כה לא הושלמה שיבת עם ישראל ליהודה ושומרון כל עוד לא הוחלה ריבונות ישראל על אזורים אלה.
שי גליק, מנכ"ל ארגון 'בצלמו', שוחח עם באי הסמינריון על הדרכים לניהול מאבקי תודעה. גליק סיפר על ראשית הקמת ארגונו והפעולה הראשונה שביצע לאחר שבמסגרת שירות מילואים במקביל לאחד המבצעים הצה"ליים ברצועת עזה, הראה לו סגן אלוף את המגבלות שמטיל צה"ל על עצמו מול פעילות טרור שמתבצעת מבית החולים שיפא בעזה. כשיצא לביתו ראה פרסום תערוכה של בצלם שצפויה להתקיים בסניף יד לבנים. גליק בחר להגיע, עודו במדי המילואים, אל התערוכה, שם פגש את מנהל בית יד לבנים ובשיחה קצרה על חומרת הצגת תערוכה שכזו הפוגעת בחיילי צה"ל במקום שתכליתו הנצחת חללי צה"ל וכבוד למשפחות הנופלים. התערוכה ירדה.
כשפנה לשרת התרבות דאז, לימוד לבנת, וביקש הסבר להצגת תערוכה שכזו, שמע ממנה שמדובר בחופש הביטוי. התשובה הביאה אותו להחלטה להקים את 'בצלמו' במגמה למנוע הכפשה של חיילי צה"ל ומדינת ישראל.
גליק סיפר על התפנית שעלה בידו לחולל בעזרת מיתוג נכון, כאשר בחר להגדיר את ארגונו כארגון זכויות אדם, על אף עד אותה העת נחשב תחום זה של זכויות אדם כ"שייך" לארגוני שמאל בלבד. המיתוג הנכון יצר בלבול ביחסה של התקשורת לארגונו. לקח מתבקש מניסיונו שלו הוא ערכו של המיתוג כמחולל שינוי בתפיסה הציבורית אודות מונחים שונים, בהם גם מונח הריבונות.
"ריבונות לא צריכה להיות קשורה לימין ושמאל אלא לשאיפה לריבונות בארץ ישראל", אומר גליק וקורא לבני הנוער לקחת חלק משמעותי במהפכת המיתוג. לנוער, הוא אומר, כוח אדיר בעידן הרשתות החברתיות, ובכוחו להפוך נושא הנחשב לשולי לנורמטיבי.
דוגמא לתפנית שכזו הוא מוצא בסוגיית העלייה להר הבית שעד לפני כעשרים שנה נחשבה מעשה הזוי ולמעט גרשון סלומון שהקפיד להגיע לשערי ההר בכל חול מועד, לדרוש לעלות, להיתקל בשוטרים שמנעו זאת ממנו ובמבטי תימהון מהעוברים והשבים. ההתמדה הפכה את המציאות וכיום ניתן לעלות להר בנקל. כך מנגד גם פעילותן של נשות הכותל שנחשבה הזויה וכיום יש לה נציג בכנסת ומאבקן הפך למיינסטרים.
בדרך שכזו יכול וצריך הנוער לתרום למהפכת התודעה על ידי שיח ציבורי שיראה בחזון הריבונות מהלך נורמטיבי ומתבקש.