המאזן הדמוגרפי בירושלים משתנה. חוקר ירושלים נדב שרגאי מציג נתונים מטרידים וחזון אפשרי לפתרון.
כבר למעלה מארבעים שנה עוסק הסופר והעיתונאי נדב שרגאי בעתידה של ירושלים. הוא עושה זאת כחוקר ב'מרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה', כעיתונאי וכפעיל למען שלמותה של ירושלים וחיזוק הריבונות הישראלית והנוכחות היהודית בה. במרוצת השנים כתב ספרים ומחקרים רבים סביב עברה ועתידה של העיר. במחקריו נחשף עמוקות למציאות הדמוגרפית, המדינית והביטחונית המורכבת של בירת ישראל. על כמה מהאתגרים הניצבים בפני מדינת ישראל הוא מספר.
הקרב הדמוגרפי על עתידה של העיר רחוק לטעמו מהכרעה. "ישראל אמנם מצליחה לשמור על הרוב היהודי בתחומי ירושלים, אבל הוא קטן מאז מלחמת ששת הימים מ-74% לכ-60% בלבד".
החדשות הטובות הן שהתחזית הדמוגרפית של 'תכנית האב לתחבורה - ירושלים', אמנם צופה קיטון של עוד אחוז אחד בלבד לרוב היהודי עד 2040 (59%) – מה שנחשב לבלימה של תהליך הקיטון ברוב היהודי". התחזית האופטימית הזו נסמכת על מגמה חדשה יחסית.
"מדובר בשינוי דרמטי ב'שיעור הפריון' של הנשים היהודיות, שמאז 2012, גבוה משיעור הפריון של הנשים הערביות. הנתונים האחרונים מלמדים, ששיעור הפריון של הנשים היהודיות בירושלים, 4.3%, היה גבוה ב-2020 מזה של הנשים הערביות בירושלים, 3%. שיעור הפריון הגבוה של הנשים היהודיות בירושלים נובע בעיקר משיעורי פריון גבוהים בקרב האוכלוסייה החרדית והדתית בעיר". שרגאי מדגיש כי שיעור הפריון בקרב הנשים היהודיות בירושלים יציב מזה כעשרים שנה. לעומת זאת, בקרב הנשים הערביות בירושלים (ובישראל) נרשמה בשנים אלו ירידה חדה בשיעור הפריון מ-3.9 בשנת 2010 ל-3 ב-2020.
אבל יש גם "חדשות רעות", כלשונו של שרגאי. "הגידול בפריון בצד היהודי היה אמור להביא אותנו ב-2040 לא רק לבלימה של הקיטון, אלא למהפך; כלומר לתהליך של הגדלת הרוב היהודי, אבל זה כנראה לא יקרה בעיקר בגלל סיבה אחת והיא מאזן הגירה שלילי רצוף: יותר יהודים עוזבים את ירושלים מדי שנה ופחות יהודים באים לגור בה".
יותר מחצי מיליון עזבו את ירושלים
"מי שיבחן את הנתונים, שהתפרסמו לאורך 30 השנים האחרונות ויותר (מאז 1991) בשנתונים הסטטיסטיים שהוציאו מכון ירושלים לחקר מדיניות ועיריית ירושלים, יגלה שלאורך שלשת העשורים האחרונים עזבו את ירושלים 530 אלף איש, רובם הכמעט מוחלט יהודים, אך רק 323 אלף באו לגור בה. הנתון המדהים הזה של למעלה מחצי מיליון יהודים שעוזבים את העיר בתוך שלשה עשורים מסביר הכל", הוא אומר. "אם רק מחצית מהעוזבים היו נשארים בירושלים, המאזן הדמוגרפי לטובת היהודים היה טוב בהרבה ושיעורם בקרב אוכלוסיית העיר היה מגיע לכ-70%, כלומר עשרה אחוזים יותר מאשר היום".
שני גורמים לנטישה היהודית את הבירה, כך מלמדים סקרים – דיור ותעסוקה. "בירושלים בנו לאורך השנים האחרונות כ-2500 דירות בשנה, בעוד שהביקוש הוא כפול ואף למעלה מזה", אומר שרגאי ומציין כי בצד הערבי אמנם יש ירידה בפריון, אך מנגד ."יש כניסה לא מפוקחת של ערבים מתחומי יו"ש אל תחומי ירושלים. זה קורה בעיקר בשכונות הערביות הצפוניות שמעבר לגדר הביטחון, במרחבים של מחנה הפליטים שועפאט ושל כפר עאקב. זו 'הבטן הרכה' של ירושלים, מבחינה דמוגרפית ומבחינות רבות נוספות".
כשהוא אומר 'בטן רכה' מתכוון שרגאי לבטן כואבת. "כשליש מהאוכלוסייה הערבית של מזרח ירושלים חיה בצפון העיר מעבר לגדר, באזורים שהוזנחו לאורך שנים רבות על ידי הרשויות הישראליות בכל תחום שרק ניתן להעלות על הדעת, עוני, סמים, פשע, נשק לא חוקי, טרור, עבריינות בנייה, תשתיות פיזיות ושירותים, תחומי רווחה וקהילה ועוד. ב'מזרח הפרוע' הזה חיים כיום כ-140 אלף נפש. מרבית התושבים שם, כמו יתר תושבי מזרח ירושלים, מחזיקים בתעודות תושב ירושלמיות, אבל באופן מעשי, האזורים הללו חדלו לתפקד כחלק מהמרקם העירוני של ירושלים כבר לפני שנים רבות. מבחינות רבות יש שם ריק שלטוני גדול והשפעה רבה של אנשי הרש"פ, חמאס וארגונים אחרים".
"בשל הדיור הזול והזמין בשכונות הענק הללו, והעדר גבול או מחסום בינן לבין איזורי יו"ש, מהגרים אליהם כל העת גם פלסטינים רבים מתחומי יו"ש, שבאו בקשרי נישואין עם הצד הירושלמי. רבות מהמשפחות שם הן 'מעורבות', כאשר אחד מבני הזוג הוא 'ירושלמי' והשני מיו"ש".
שרגאי מציין לחיוב כי בשנים האחרונות חל שינוי מסוים במגמה כאשר ראש העירייה, משה ליאון, הוביל בתיאום המשרד לענייני ירושלים הזרמת תקציבים והשקעות למזרח העיר, גם לחלקים שמעבר לגדר, אך לדבריו מדובר ב"טיפה בים הגדול של צרכי האזורים הללו, שהוא תוצר של הזנחה והתעלמות ארוכת שנים".
רוב ערבי בבירת העם היהודי – לא מתקבל על הדעת
למצוקה הדמוגרפית בבירת ישראל מספר השלכות ושרגאי מונה בראש ובראשונה את זו התודעתית-ערכית. "העם היהודי חזר לציון, הקים בה מדינה וקבע את ירושלים כבירתו. מנקודת מבט ציונית ויהודית, המחשבה שאחרי 2000 שנות גלות, בבירת מדינת ישראל הריבונית ייווצר רוב ערבי, היא בלתי מתקבלת על הדעת".
לדבריו יש לדעת לכבד את נוכחותם של ערביי ירושלים ולהעניק להם את מלא הזכויות האזרחיות והמוניציפאליות ככל תושב אחר של בירת ישראל, אך זאת לצד "אפס סובלנות מול גילויים של טרור, אלימות והסתה, שחלק מהמזרח ירושלמים הצטרפו אליהם בשנים האחרונות".
גם את שרגאי מטרידה האפשרות שיום יבוא וערביי מזרח ירושלים, אולי בהשראת מנסור עבאס, יבחרו לבטל את החרם שבו נקטו כלפי הבחירות לעירייה, יציגו רשימה מטעמם למועצת העיר ומועמד לראשות העיר ויצאו בהמוניהם להצביע עבורו. לדבריו "יש כבר דיבורים על כך. מעמד 'התושב' שבו הם מחזיקים מקנה להם את הזכות לבחור ולהיבחר למועצת עיריית הבירה, זכות שרובם ככולם בחרו עד היום שלא לנצל. ערביי מזרח ירושלים שווים בקלפי העירונית, למעלה משליש מהמושבים במועצת העיר, כלומר כ-12 מנדטים מתוך ה-31. תיאורטית, הם יכולים להריץ מועמד גם לראשות העיר. המועמד חייב להיות גם אזרח, ולא רק תושב. בפניהם עומדת האפשרות לאתר מועמד כזה, שקיבל אזרחות ישראלית, ויש כמה עשרות אלפי כאלה מתוך כ-400 אלף תושבי מזרח ירושלים, ולהריצו לראשות העיר".
האם ניתן למנוע זאת? שרגאי משיב בשלילה אך מיד מוסיף כי ניתן לבצע כמה צעדים להגדלת הרוב היהודי בירושלים ובכך להקטין את כוחם היחסי של ערביי העיר. "אני מדבר למשל על אפשרות להקים עיריית גג לבירה ולספח דה-פקטו לירושלים יישובים יהודיים ממטרופולין ירושלים ולכלול אותם בגבולות המוניציפליים של הבירה. אם לוקחים את ביתר עילית, מעלה אדומים, גבעת זאב, אפרת ואת יישובי המועצה האזורית גוש עציון והופכים אותם לעיריות בת של עיריית ירושלים, מקבלים תוספת של כ-150 אלף יהודים, שרבים מהם יוכלו להשתתף בבחירות לעיריית הגג, ובכך להקטין את שיעור המצביעים הערבים הפוטנציאליים, תושבי הבירה, בקרב כלל המצביעים".
שרגאי מספר כי התכנית שהוא מתאר כאן בתמצית הועלתה כבר בשיח סביב תכנית 'מגן ירושלים', אותה הוביל יחד עם קבוצת מומחים לענייני הבירה בראשותו של חיים סילברשטיין. למעשה, הוא אומר, התכנית מגולמת בכמה וכמה הצעות חוק שהוגשו לכנסת לאורך השנים.
אפשרות נוספת שהעלה שרגאי במסגרת מחקר שערך עבור ה'מרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה' ואומצה על ידי השר זאב אלקין, היא לגרוע מירושלים את השכונות הערביות הגדולות שמעבר לגדר, ולהקים עבורן מועצה או מועצות מקומיות נפרדות. שרגאי מדגיש כי יוזמה זו אינה מדברת על העברת השכונות לרש"פ, אלא על השארתן בתחומי ישראל תחת ריבונות ישראלית, אך מחוץ לתחום השיפוט של ירושלים. "זה עשוי להחזיר אותנו ל-30:70 במקום רוב של 60% יהודים בלבד שקיים היום". יצוין כי לתכנית זו קיימים לא מעט מתנגדים החוששים מתקדים שיתפרש כחלוקת ירושלים בפועל.
מידע נוסף:
כשני שליש מתושבי ירושלים 63% חיים כיום, 55 שנה אחרי איחוד ירושלים, באיזורים המכונים 'מזרח העיר', מצפון, מדרום וממזרח לגבולות השיפוט הישנים. 37% גרים במערבה.
בעוד שבמערב העיר 99% מהתושבים הם יהודים, הרי שב'מזרח העיר' רק 39% מהתושבים הם יהודים ו-61% הם ערבים
על פי נתוני השנתון הסטטיסטי של ירושלים, שמעודכנים לסוף 2020, ב'מזרח העיר' מתגוררים כיום 361,700 אלף תושבים ערבים ו-233,900 יהודים.
בסך הכל חיים בירושלים, 951,100 נפש והיא העיר הגדולה באוכלוסייתה מבין ערי ישראל. תושביה מהווים 10% מאוכלוסיית ישראל. בירושלים גם גרה האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בישראל – כ-584 אלף תושבים והאוכלוסייה הערבית הגדולה בישראל , כ-367 אלף תושבים.