אחרי אירועי ה-7/10 נפקחו העיניים וערפל הקונספציה מתפזר. הבירור הנכפה עלינו יהיה עמוק ויוביל אותנו למימוש ייעודנו האוניברסלי.
רוחות חזקות מנשבות סביבנו, בצפון, בדרום, במזרח וגם במערב. משטרים מתנדנדים, נופלים, קמים חדשים. אסור לנו להיות פאסיביים כי כולם עם תקוה פועמת להשמדתנו.
בעת הזו עלינו להתייצב איתן על הקרקע. שמירת אדמותינו וייצוב גבולותינו הם כעת כורח וצו השעה. עלינו להחיל ריבונות מיידית על יהודה ושומרון, עזה ובקעת הירדן, ולהרחיב את אחיזתנו ברמת הגולן ובלבנון. ב"ה בעת כתיבת שורות אלו התבשרנו על שחרור החרמון הסורי בידי ישראל.
בתקופה רבת תהפוכות זו חייב להילמד גם לקח היעדר היציבות במשטרים שסביבנו. אנחנו שומעים היטב את הקולות הפוליטיים והמדיניים הדוחפים להסכם עם סעודיה. אסור לנו ליפול לתוך מלכודת הדבש של הסכם עם סעודיה תמורת מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל חלילה.
צפינו בעבר ואנו צופים היום בקריסתם ונפילתם של משטרי המזרח התיכון. כך השתלט החמאס על עזה, כך השתלט חיזבאללה על לבנון, כך נפלו משטרים בלוב ומדינות נוספות וכך נפל המשטר הסורי בידי המורדים. זאת לבד מתהפוכות פוליטיות-מדיניות קיצוניות כפי שעברו על איראן בשנות השבעים ובמצרים של שנות האלפיים. מדינות ידידותיות לישראל מצאו עצמן נשלטות בידי מנהיגים איסלאמיסטיים קיצוניים. בדיוק כפי שעלול לקרות עם סעודיה. כסאו של מלך ירדן לא מפסיק להתנדנד מזה תקופה ארוכה וההערכות הן שאלמלא התמיכה הישראלית השקטה והחזקה היה זה קורס זה מכבר.
החלת הריבונות היא הדרך היחידה לייצב את הקרקע תחת רגלינו. אין הסכם שישתווה בחשיבותו להחלת ריבונות ישראל על הארץ. טבח שמחת תורה הבהיר לרוב הגדול של העם שחיים לצידה של מפלצת טרור שאינה אלא שלוחה איראנית אינם חיים ברי קיימא למדינה חפצת חיים. כבר כעת מצטיידים ערביי יהודה ושומרון בנשק מתקדם פרי ההברחות מאיראן, כבר כעת נערכים שם להפעלה מאורגנת של הנשק הזה במודל מקיף הרבה יותר מזה שפגשנו בטבח שמחת תורה. אין בר דעת שסבור שלאויב כזה נכון והגיוני לאפשר הקמת מדינה.
גם ממערב מתנהלת מלחמה נגדנו, אמנם לא עם סכינים, רובים וטנקים – בחזית זו המלחמה היא על הצדק והאמת. המערכה התרבותית והרוחנית הזו קשה לעיתים יותר מהמאבק הצבאי בו האויב ברור ומאיים, מאבק שרידות שאליו קל לגייס כל אדם בישראל. במלחמת הרוח והצדק עלינו להישען על האבטחה האלוקית היציבה זה אלפי שנים, על שורשינו ההיסטוריים ועל זכותנו על האדמה הזאת, זכות המוכרת בעולם כולו, זכות שהייתה הבסיס להקמתו של הבית הלאומי לעם היהודי דווקא כאן, בארץ ישראל.
מתוך עמדה מוצקה שכזו נוכל לטעון מול העולם כולו טענה צודקת, מוסרית ויהודית לזכותנו על ארץ ישראל כולה. הימים הללו נראים כימי ראשיתו של עידן חדש אותו עלינו לדעת לנצל בשום שכל ובתבונה מדינית ואזורית עדינה. בהחלט יתכן והחיבורים החדשים שנוצרים בין קבוצות במזרח התיכון יפתחו צוהר לעידוד הגירתם של ערביי יהודה ושומרון ועזה למקומות בהם יוכלו להקים את עתידם יחד עם אחיהם ומבלי להתדרדר לשפיכות דמים. אך האם נדע להוביל מהלך שכזה?
אחרי אירועי ה-7/10 נפקחו העיניים וערפל הקונספציה מתפזר. הבירור הנכפה עלינו יהיה עמוק ויוביל אותנו למימוש ייעודנו האוניברסלי: "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל, נְהַר פְּרָת." (בראשית ט"ו, י"ח) "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה, אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחוֹתָיו; כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תּוֹרָה, וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם." (ישעיהו ב', ב'-ד')