נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון ראה בריבונות ישראל בגב ההר ובבקעת הירדן כורח קיומי. את רעיון המדינה הפלשתינית הוא מגדיר כהתאבדות לאומית של ממש.
כניסתו המחודשת של דונלד טראמפ ללשכת נשיא ארה"ב נחשבת בעיני רבים להזדמנות היסטורית לקדם מהלך מדיני ברוח תפיסת הימין בישראל, ומנגד יש המזכירים להם את עסקת המאה שאותה הוביל טראמפ בקדנציה הקודמת וכללה גם הקמת מדינה פלשתינית על כ-70 אחוזים מהשטח. ד"ר דן דייקר, נשיא המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, מתייחס לסוגיה על השלכותיה הרחבות והצרות.
"בקדנציה הראשונה הנשיא טראמפ הציע את עסקת המאה שכללה הבנה ברורה של חובת השליטה הישראלית בבקעת הירדן ועיגון תפיסת הצורך הקיומי של ישראל בגבולות ברי ההגנה, תפיסה שזוכה לקונצנזוס מלא בישראל. העסקה אמנם לא יצאה בסופו של דבר לפועל, אבל היא קבעה כבסיס לעתיד את העיקרון לפיו החלת החוק הישראלי על בקעת הירדן וגב ההר היא צורך קיומי עבור מדינת ישראל וללא התנאי הזה לא תהיה התקדמות מול גורם פלשתיני כלשהו".
מאז קביעת הבסיס המדיני והביטחוני הזה חלו שינויים ואירועים שבמרכזם טבח השבעה באוקטובר, ואלה הובילו לשינויים תפיסתיים והבנה חדשה של המציאות. "מאז עסקת המאה קרה רצח העם של המאה וכל הקונטקסט הביטחוני השתנה. אחרי הכישלון של אוסלו הגיע החמאס ולימד אותנו לקח לפיו לא נוכל לחשוף את עצמנו לאיומים עתידיים על ריבונותינו גם ממזרח", אומר ד"ר דייקר ומציין את האפשרות המתחזקת של קריסתה הביטחונית של ירדן בידי גורמים פרו איראנים החותרים לתקוף את ישראל ממזרח, בעוד גורמי טרור פרו איראניים כדוגמת חמאס והג'יהאד האיסלאמי נערכים בערים הפלשתיניות להצטרף למאבק להשמדתה של ישראל.
מורשת אלון ורבין
העובדה שחמאס פלש בשבעה לאוקטובר למרחק של 21 קילומטר מגבול הרצועה מבהיר את גודל פוטנציאל הסיכון לתקיפה דומה בבטן הצרה של מדינת ישראל. "מדובר באיום קיומי ממשי ממזרח", הוא קובע. "אין לישראל עומק או מרחב אסטרטגי, ולכן עלינו להבטיח את ריבונותינו על השטח". מי שתמך בתפיסה הזו היו יגאל אלון ויצחק רבין שלהערכתו "לו היו בחיים היום הם היו מסבירים את הצורך בגבולות בני הגנה להבטחת ריבונותינו, ולשם אותם גבולות בני הגנה עלינו לשלוט ולהיות ריבונים בגב ההר ובבקעת הירדן. יש פערי גובה של 4200 רגל בין גובה ים המלח ועד לגב ההר. מדובר בקיר ברזל שמבסס את העיקרון של גבולות בני הגנה. בלי ריבונות ושליטה ישראלית על המרחב הזה לא נוכל להגן על גוש דן ועל שמונים אחוז מהאוכלוסייה שלנו שחיים בין נתניה לאשקלון".
האם המציאות הזו שזוכה לקונצנזוס רחב כל כך בישראל, ברורה גם לבית הלבן? ד"ר דייקר לא בטוח אבל ברור לו דבר אחד, שאת המסר החד והברור הזה חייב הבית הלבן לשמוע באופן חד משמעי מממשלת ישראל. "אנחנו חייבים למתג את המסרים האלה שלנו, לקבוע שללא גבולות בני הגנה אי אפשר לנהל שום שיח מול רשות פלשתינית ששיבחה טרור, שמשלמת משכורות למחבלים ומשפחותיהם, שמייצרת דה-הומניזציה ודה-לגיטימציה לישראל ולמעשה היא שסללה את הדרך לטבח השבעה באוקטובר".
כמי שעוקב היטב אחרי הרמזים הנשלחים מאנשיו של טראמפ ומצעדיהם גם דייקר מעריך שבקרוב תוגש לממשלת ישראל עסקת חבילה שתכלול נורמליזציה עם ערב הסעודית, שיתוף פעולה כולל נגד התמנון האיראני, אך גם הסכמה לישות מדינית פלשתינית כלשהי ביהודה ושומרון. הסכמה לדרישה כזו היא בעיני דייקר לא פחות מהתאבדות.
לא משעינים את ביטחון ישראל על חתיכת נייר
"ראינו את המשמעות של הסכנה הזו ברצח ילדינו, נשותינו ואזרחינו כולל תינוקות. ישראל לא יכולה להסתמך על חתיכת נייר כשמדובר בביטחון ישראל. אין ביטחון ישראלי ללא נוכחות קרקעית של חיילי צה"ל בגבול ואפילו מהצד השני של הגבול. חמאס לימד אותנו לקח מדמם וקשה, שאמצעי טכנולוגיה לא יבטיחו את ביטחוננו. בשעת מבחן אנחנו יודעים שהסכמים לא עובדים. כל הסכם עתידי צריך להיות מבוסס קודם כל על קבלת הצרכים הביטחוניים ורק אחר כך נוכל לדון בהסדר כזה או אחר".
"עזה הייתה מדינה דה פקטו", מזכיר ד"ר דייקר. "הייתה לחמאס שליטה אזרחית וצבאית מלאה, ולמדנו שכשאנחנו נסוגים אנחנו נרצחים. כשטרוריסטים משתמשים בערים שנטשנו כערי מקלט כל יכולת הרדיפה אחריהם משתנה. הסיבה לכך שלא חטפנו סוג של שבעה באוקטובר משטחים בשליטת הרש"פ ביהודה ושומרון היא אך ורק נוכחות צה"ל באזורים הללו. כבר כעת אנחנו רואים את המאמץ האיראני להכניס אמל"ח וסוכנים לערים כמו שכם, ג'נין וטול כרם. אם לא היינו נוכחים שם היינו סוללים את הדרך למציאות יותר מסוכנת מאשר בעזה כי מדובר בשטח שולט על נתב"ג, השפלה ואזורי תל אביב המורחבת. אנחנו בפני הממשל האמריקאי התומך והמבין ביותר את ישראל, והממשל הזה צריך לשמוע את המסרים הללו מאיתנו".
דייקר מוסיף ומציין כי על ישראל להבהיר לאנשיו של טראמפ שוב ושוב כי בפניה לא ניצב אויב שדרישתו טריטוריאלית אלא בכזה המבטא קונפליקט דתי אידיאולוגי. "אנחנו לא יכולים להתאבד", הוא שב וקובע.
בהתייחס לסיכוי להגיע להסדר מדיני עם סעודיה ללא תשלום במטבע פלשתיני, מציע ד"ר דייקר לכולנו להסיר את הכובע הישראלי לחבוש גלבייה סעודית כדי להבין את הלכי הרוחות שם כאנשי המזרח התיכון ולא כתוצרי המערב.
"בן סלמן צריך להראות שהוא מגיב ברגישות רבה לעניין הפלשתיני שהפך להיות בעולם הערבי דגל של קרבן מול מדכא במסגרת התעמולה האנטי ישראלית. הוא חייב להתייחס לזה, אבל הוא הרבה יותר מעוניין בהבטחות ביטחוניות מארה"ב. הוא זקוק לאספקת נשק ואספקת טכנולוגיה, גם גרעינית. הנושא הזה מעניין אותו הרבה יותר מהעניין הפלשתיני, אבל כדי לרצות ולכרכך את המתחים בתוך הציבור שלו הוא חייב להתייחס לעניין הפלשתיני שהפך לאובססיה של הרחוב הערבי".
בעולם מוסלמי שבו הנראות היא המפתח, כלשונו של דייקר, הכבוד משחק תפקיד משמעותי בהתאם לכך יכול המנהיג הסעודי למצוא דרכים שונות ומשונות כדי להוכיח רצון טוב. בהקשר זה מספר דייקר על דיון שקיים ב-2006 בוושינגטון עם ראש ממשלת ירדן לשעבר, עאבד אל-סלאם אל-מג'אלי, ועם בכיר ברש"פ על חלופות אפשריות במקום מדינה פלשתינית והאוזן הייתה קשובה. בין השאר עלתה הצעה של פדרציה שתהיה בשליטה משותפת של ירדן וישראל. "אנחנו חייבים להוביל ולא להיגרר בתהליך ביטחוני-מדיני מול ארה"ב בעניין הפלשתיני כי מה שהיה בתקופת עסקת המאה לא רלוונטי למציאות הביטחונית של היום. חייבים לקבור סופית את אוסלו ולהציע הצעות אחרות שיבטיחו את ריבונותינו ונוכחותנו בגבולות ומעבר לגבולות, וגם לכבד את שכנינו".
כך או כך, ד"ר דייקר קובע נחרצות "אם הבחירה היא נורמליזציה עם סעודיה הכוללת הכרה במדינה פלשתינית, נכון לוותר על הנורמליזציה".
הראיון הופיע לראשונה בגיליון 18 של כתב העת ריבונות. לגיליון לחצו כאן