הספין התורן בקמפיין נגד ההתיישבות מראה שמדובר בקרב על האמת מול מיתוג פרוגרסיבי המציג לעולם את הסרט רק מהאמצע. מאמרו של שלמה פילבר באתר ערוץ 14
את כלי התקשורת בישראל ובעולם שוטפות כותרות זועקות על "מצור" שמתנחלים מטילים כביכול על הכפר קוסרה. התמונות הללו, שמהדהדות במהירות בעולם ויוצרות מפגן של הכפשה נגד מדינת ישראל, הן חלק ממכונת שיווק משומנת.
השמאל הישראלי והעולמי הפכו לאלופי העולם במיתוג; תחת מעטפת של "תרבות ווק" הם מצליחים פעם אחר פעם להפוך את הרודפים לנרדפים ואת האכזריים למסכנים. ראינו את זה בעלילת ה"רעב בעזה", וכעת אנחנו רואים את אותו מודל בדיוק פועל ביהודה ושומרון.
כדי להבין מה באמת קורה בשטח, צריך להביט על התהליך האסטרטגי שעבר האזור. אחרי 30 שנה של תרבות מגננה והכלה, ירושה של הסכמי אוסלו שבהם היהודים היו מכונסים בתוך גדרות היישובים ומאחורי בטונדות בצירים, חל מהפך.
השינוי המהותי הוא הזזת "קו המגע". בעבר, החיכוך התרחש בשערי היישובים היהודיים, בתחנות האוטובוס או בשולי הכבישים המרכזיים. שם הרגישו הפורעים והמחבלים חופשיים להסתובב, לפגוע ולהטיל אימה. היום, המציאות שונה: קו החיכוך עבר משולי הכבישים שלנו לגבולות הכפרים הערביים.
הכלי המרכזי בשינוי הזה הוא הקמתן של עשרות "חוות בודדים" במרחב הפתוח, בסגנון החוות שהקים אריק שרון בנגב בשנות ה-90. החוות הללו מפגינות נוכחות יהודית בשטח, ויוצרות למעשה רצועת ביטחון או "קו צהוב" המרחיק את הסכנה מהאזרחים ביישובים הוותיקים. בדומה למודל המבצעי בעזה, בלבנון ובסוריה, גם ביו"ש נוצר מרחב אבטחה שמונע מהאויב להגיע לקו הבתים הראשון.
חשוב לזכור עם מי יש לנו עסק: רוב ערביי יהודה ושומרון הם תומכי חמאס. אלו אותם אנשים שצהלו בטבח הרצחני ב-7 באוקטובר, ואם רק הייתה ניתנת להם ההזדמנות לשחזר את זוועות בארי ביישובי גב ההר או בבת חפר – הם לא היו מהססים לרגע.
אז למה העולם רואה "מצור"? כי התמונות המופצות בתקשורת העולמית הן מודל 2026 של שקר הרעב בעזה. מדובר בסרט שמראים לנו תמיד מהאמצע, תוך התמקדות רק בסצנה שבוחר הבמאי הפרוגרסיבי. המצלמה לעולם לא תראה את המערכה הראשונה: את הפורעים מהכפרים שיוצאים להתגרות ברועי הצאן, את הניסיונות לפגוע בחוות ואת האיומים היומיומיים על חיי היהודים במרחב.
למאמר באתר ערוץ 14 לחצו כאן