בזה אחר זה פתח שר האוצר את צווארי הבקבוק שבלמו במשך עשרות שנים את ההתיישבות ביהודה ושומרון. ראש מועצת בקעת הירדן משתאה לנוכח המהפכה ומספר איך כל זה קרה.
את דוד אלחיאני, ראש המועצה האזורית בקעת הירדן, קשה לתפוס ללא מילים. בדרך כלל הוא רהוט, חד ומנוסח היטב בדיבורו, אבל כשהוא מתבקש לתאר את המציאות הנוכחית בבקעת הירדן הוא "לא מצליח למצוא את המילה הנכונה", כלשונו. "זו אולי מהפכה, תקופה מכוננת, תקופה דרמטית", הוא מחפש את המילה המדויקת וקובע כי "בקעת הירדן מעולם לא הייתה במציאות שכזו".
וגם כשהוא מתבקש לפרט את התפנית האדירה של השנים האחרונות, אלחיאני מחפש את המילים כדי לסדר ולתאר את גודל הבשורה. בראשית הדברים מציין אלחיאני את החלטת הממשלה להקים חמישה עשר יישובים חדשים ועיר חרדית בבקעה. עד כה כבר הוקמו ארבעה, יישוב נוסף צפוי לקום במהלך אוקטובר, עוד חמישה יישובים מתוכננים לקום בשנה הבאה, ובתוך שנתיים מקבלת ההחלטה תושלם הקמת חמישה עשר היישובים שיצרו רצף טריטוריאלי לאורך ציר אלון ולאורך כביש 90.
לכך מוסיף אלחיאני 32 חוות שהוקמו בבקעת הירדן. "החוות הללו מחזיקות היתרי רעייה על קרוב לארבע מאות אלף דונם, שזה כמעט מחצית משטח השיפוט של מועצת בקעת הירדן. זה נתון מדהים. מדובר בהיתרי מרעה על שטחים שאין בהם ערבים. למעשה, הפכנו ממי שתכנית פיאד איימה לפגוע בהם ברצף טריטוריאלי ערבי למי שלוקחים לידינו את המושכות. אנחנו קובעים את המציאות בשטח".
כשהוא נשאל מה נצרך היה כדי לחולל את התפנית הזו מפנה אותנו אלחיאני לכתובת אחת, לאדם אחד: "יש אדם אחד צנוע, עניו ושקט שעשה את זה בלי הצהרות בומבסטיות וללא ריצה לתקשורת. זה בצלאל סמוטריץ' והצוות שלו, שעשו את זה בצורה חכמה ומושכלת, בנקודות זמן מותאמות מדינית. מובן שהם לא פעלו בחלל ריק וללא הגיבוי של שר הביטחון וראש הממשלה זה לא היה קורה, אבל סמוטריץ' היה המנוע שידע לעשות את זה בצורה נכונה ושקטה כשאור הזרקורים היה מופנה למקומות אחרים".
אישור אחד במקום מסלול מפרך של ועדות
על מעט מהפעולות הללו, שאותן ביצע השר סמוטריץ' מאחורי הקלעים, רומז אלחיאני בדוגמאות אחדות מיני רבות: "כראש רשות אני יודע להעריך ולמדוד את הדברים שהוא עשה. אתן לך דוגמה, מאז דצמבר 96' קיימת החלטה 150 שהתקבלה על ידי ממשלת נתניהו. להחלטה הזו יש משמעות דרמטית בהליכי התכנון כי היא קובעת שבכל שלב ושלב של תכנון שכונה חדשה, הגדלת תב"ע ובוודאי הקמת יישוב חדש, צריך לקבל את אישור הדרג המדיני. זה אומר שאם אני רוצה להרחיב את היישוב פצאל אני צריך אישור דרג מדיני עקרוני ולאחר מכן אישורי דרג מדיני נוספים לפני תכנון, לפני הפקדה של התכנית, לפני פרסום של התכנית, לפני מתן תוקף, לפני פרסום נוסף ולפני השיווק. שש פעמים אני צריך להגיע לדרג המדיני לקבל אישור כאשר אנחנו יודעים שאישור כזה תלוי פעם בביקור נשיא אמריקאי, פעם בביקור מזכיר מדינה, פעם בנסיעה של ראש הממשלה לבירה כלשהי וכו'. תמיד יש עילה מדינית או ביטחונית לעכב".
את המציאות הזו שינה סמוטריץ' כשקבע שדי באישור אחד של הדרג המדיני לפני כל השלבים הללו, ומכאן והלאה כל ההליכים יתבצעו באופן מקצועי. אלחיאני מזכיר את הימים בהם התקשורת הייתה מדווחת על כל התכנסות של מת"ע (מועצת התכנון העליונה) לאישור בניית יחידות דיור. בתקופת טראמפ הראשונה הממשלה הגיעה להבנה עם האמריקאים שבכל רבעון המת"א מתכנסת. זה המשיך בתקופת ביידן, אבל עכשיו לא שומעים על זה כי המת"ע מתכנסת בכל שבועיים ופועלת בשקט. זה מה שיצר עבורי כראש מועצה אזורית את האפשרות להגדיל תב"ע כמעט בכל יישוב מיישובי המועצה. זו הזדמנות תכנונית שאני לא יודע אם היא תחזור עוד בעתיד".
כשקצינים חסרי ניסיון קובעים אם תוקם שכונה ואם ייפתח גן
מוסיף אלחיאני ומספר על השינוי הדרמטי במנהל האזרחי, שם דאג השר סמוטריץ' להפריד בין הייעוץ המשפטי הצבאי לזה האזרחי, וכך "אם בעבר ילדים בני 20 ו-21 הם אלה שהיו מאשרים או לא מאשרים, בלי להבין כלום בניהול רשות, הגיע השר ובלי הרבה רעש הפריד בין הייעוץ הצבאי לאזרחי, הקים במשרד שלו במשרד הביטחון ייעוץ משפטי של אנשי מקצוע שיודעים גם לתת מענה ופתרונות. כל עוד היו שם רק חיילים, לא היה להם שום אינטרס לקדם את ההתיישבות, לא הייתה להם הבנה בחשיבותה של ההתיישבות, ולפעמים הם גם הגיעו עם אג'נדה מנוגדת. סמוטריץ' מינה סגן ראש מינהל אזרחי עם מלוא הסמכויות. זו פעולה שאנשים לא יודעים להעריך אותה, אבל היא דרמטית ובעלת משמעות מרחיקת לכת להתיישבות".
לתנופת ההתיישבות בבקעת הירדן שותפים גם מי שבדרך כלל עומדים משני צידי המתרס הפוליטי. אם עד לא מכבר מי שנותר בזירת התנועות המיישבות היו רק 'אמנה' ו'השומר החדש', הרי שלהקמת היישובים החדשים בבקעת הירדן ביקשה גם התנועה הקיבוצית להצטרף, ואכן לראשונה זה עשרות שנים מוקם קיבוץ חדש בישראל כחלק מאותה שרשרת יישובים חדשים. אלחיאני רואה בהשבת התנועה הקיבוצית לעולם ההתיישבות ערך מוסף משמעותי לנוכח המשימות שעוד נכונו לישראל גם בבקעה, אך גם בנגב ובגליל
"אחרי 17 שנים כראש מועצה והשנים שאני בבקעה עוד קודם לכן, אני יכול לומר שמעולם לא הייתה תנופה כזו של צמיחה, שגשוג, קליטה, בנייה וחקלאות בבקעה", אומר אלחיאני ומציין גם את השקעת משרד הביטחון בהקמת המכשול הביטחוני על גבולנו עם ירדן והקמת האוגדה החדשה לזירה זו, כשינוי משמעותי המחזק את תודעת ותחושת הביטחון בקרב התושבים. לזאת מוסיף אלחיאני ומעיר כי לטעמו ולהערכתו האיום האמיתי והמשמעותי הרבה יותר לא נשקף לישראל מגבולה המזרחי אלא מאפשרות היפוך הקנים של הרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון.
ועל אף המהפכה הדרמטית כל כך בבקעת הירדן, אלחיאני קובע כי כמעט כל מה שנעשה עשוי להיות הפיך אם שבקריית הממשלה ישבו אישים המחזיקים באג'נדה הפוכה. "אני לא יודע אם מציאות כזו תחזור על עצמה. אם ישראל חפצת חיים, חייבים להחיל ריבונות. ממשלה אחרת תדע לעקור חמישים או מאה אלף תושבים ולפרק כמעט את כל מה שנעשה, אבל ריבונות תחסל את הרעיון ההזוי של הערבים להקים מדינה בין הים לירדן".
הכתבה פורסמה בגיליון 20 של ריבונות