מנכ"ל איגוד ערים לסביבה שומרון מתאר מציאות עגומה בה באין ריבונות וחוק ישראלי ביו"ש זיהום האוויר, הקרקע ורמיסת ערכי הטבע משתוללים באין מפריע וגורמים נזקים גם לאזור השפלה.
למרות אינסוף הצהרות ושבועות על אהבת ארץ ישראל עדיין משום מה מצטייר הימין הישראלי כרחוק מענייני איכות סביבה, שימור, מיחזור ועולם הקיימות. את זה, יאמרו לכם או לפחות יהרהרו בליבם, תשאירו לירוקים משנקין. אצל איצ'ה מאיר, מנכ"ל איגוד ערים לסביבה שומרון, איכות סביבה, מאבק בזיהומי קרקע ואוויר ודאגה לעתיד נקי וירוק יותר הם בין השאר גם חלק בלתי נפרד מתפיסת עולם לאומית. בשיחה עם 'ריבונות' הוא מספר עד כמה העובדה שעד כה לא הוחלה הריבונות הישראלית על יהודה ושומרון פוגעת ותפגע לא רק בתושבי האזורים הללו אלא גם בתושבי גוש דן ואזורים נוספים ברחבי הארץ.
כבר בראשית השיחה אתו אנחנו מבקשים להכיר כמה מסעיפי איכות הסביבה שנפגעים באופן חמור מהיעדרה של ריבונות ישראלית מלאה על השטח, ואיצ'ה משגר אותם בזה אחר זה:
"נושא השפכים - בין 40 ל-60 מיליון קוב של שפכים זורמים בנחלי השומרון וברובם הם חוצים את הקו הירוק מערבה. מדובר בנושא מאוד בעייתי. נושא נוסף הוא הפסולת – יש פער עצום בטיפול בין אוכלוסייה ישראלית שמתנהלת לפי הסטנדרטים של ישראל הריבונית ועוסקים במיחזור ושיטות קיימות פחות מזהמות לעומת המצב ברשות הפלשתינאית, ולא משנה אם מדובר בשטחי A, B או C. הפסולת שם נאמדת בכ-200 אתרים שבהם היא בוערת ומזהמת ומחלחלת למי תהום ועשן הבערה פוגע בבריאות של כלל התושבים באזור".
תחום נוסף אותו מונה איצ'ה מאיר ומתקשר ישירות לאותו עשן בערת הפסולת הוא איכות האוויר. בעוד בהתיישבות הישראלית ישנן שתי תחנות ניטור אוויר, האחת באריאל והאחרת אלון שבות. "מדובר באזור שהוא מהטובים בארץ מבחינת זיהום אוויר ולמרות זאת יש נקודות רבות של זיהום אוויר כתוצאה משריפת פסולת וממפחמות, מה שלא קיים בכלל במקומות שבהן ישנו החוק הישראלי".
ההפקרות ביחסם של הפלשתינים לסביבה ולטבע באה לידי ביטוי במספר אלמנטים שמיעוטם מגיעים לכותרות אך השפעתם על חיי כולנו משמעותית וארוכת טווח. מאיר מזכיר את המחצבות הפירטיות כמודל להתייחסות הפלשתינית הכוללת לשטחים פתוחים. "אם אצלנו למחצבות יש רישוי, תכנית ופיקוח, יש אגרות ודרישות איכות, אצל הפלשתינים כל זה לא קיים. מי שיש לו שטח משלם למושל באזור ויכול לפתוח מחצבה, לעשות מה שהוא רוצה בלי תכנית ומגבלות וכולנו רואים את התוצאות. בדרך כלל רבים מבעלי המחצבות הללו הם קרובים למלכות".
בעלי החיים למדו לבד איפה כדאי לחיות ומאיפה כדאי להיזהר
גם הדוגלים בשמירת טבע חי וצומח אמורים לשקול שוב אם אחיזה ערבית בשטח עושה טוב לערכים הללו. "מספר שמורות טבע שנמסרו באוסלו לא קיימות יותר, ואלה שקיימות ניזוקו. מספרם של הצבאית, התנים, השועלים, שפני הסלע וחזירי בר בשטחים הפתוחים סביב ההתיישבות בשומרון בנימין וקצת גוש עציון עלה דרסטית. בעלי החיים הללו כמעט ולא נמצאים ליד הכפרים הפלשתינים, במקום שבו אין חוקי ציד, אין פיקוח ציד ויש הרעלות. הם ממש יודעים איפה לחיות".
גם זיהום הקרקע משמנים ודלקים מעשרות תחנות דלק בלתי מפוקחות הולך ומחריף כל עוד המקום נעדר שליטה ואכיפת חוק ישראלית. "תחנות הדלק הללו מזהמות את הקרקע ללא בקרה, כל נושא החומרים המסוכנים מפוקחים אצלנו עם נהלים, רישיונות, חוקי עזר וכו'. אצלם זה לא קיים. אני יכול גם לגלות סוד - פסולת רדיואקטיבית ממרפאות, מרפאות שיניים ובתי חולים לא מפונים בצורה מסודרת ומושלכים לוואדיות".
תחום בלתי מוכר הוא תחום ההתמודדות עם צמחים פולשים. מאיר מציג דוגמא לכך בצמח האמברוסיה שהגיע ארצה מדרום אמריקה ומתפשט ללא בקרה, מדובר בצמח יפה לעין אך בדרך התפשטותו המהירה הוא מכחיד כל צמחיה אחרת, "וכשנאבקים בו הוא עוד יותר מתחזק", אומר מאיר ומוסיף: "הצמח הזה משמיד את צמחיית ארץ ישראל. הוא הגיע לאזור שכם עם משלוח עצים וכעת הוא מתפשט בצורה מדאיגה מאוד באזור נחל אלכסנדר. זו פשוט קטסטרופה. הוא משתלט על אזורים שלמים. לפקחים שלנו אין יכולת להיכנס לשטחיA ו-B ולא ניתן להילחם בזה. קיימת גם בעיית שפני סלע העבירו את שושנת יריחו שפגעה קשה במערב השומרון, ילדים רבים קיבלו פצעים קשים ועוברים הקרנות וטיפולים קשים. כשאין רצף אכיפה ושליטה אין יכולת להתמודד עם התופעות הללו".
ועדיין לא דיברנו על שוד העתיקות מאתרי המורשת והארכיאולוגיה. אנחנו כמעט ולא מגיעים למקומות הללו, לא מפקחים עליהם והנזק הוא עצום. סבסטיה והרודיון הם המוכרים אבל יש עוד הרבה מאוד אתרים עם שוד עתיקות חמור מאוד. באחרונה הקמנו ארגון מתנדבים למאבק בתופעה, אבל הבעיה היא חוסר חקיקה. בגלל שאין ריבונות בשטח הזה אין את החקיקה הנצרכת כמו חוק אוויר נקי, חוק האסבסט ועוד חוקים רבים הכרחיים. המציאות שבה ראש רשות מקומית יכול למנות פקחים ולאכוף את החוק, לגבות קנסות שמסייעים ליציבותה של הרשות, כל זה לא קיים עד שתהיה ריבונות. אין פתרון אחר".
המשפטיזציה בשירות ההפרדה – אם כל חטאת
המציאות האבסורדית בה כל חוק ישראלי צריך לעבור את המסננת של האלוף על מנת שיוחל על יהודה ושומרון הופכת את מחסום המשפטנות לכמעט בלתי עביר לחקיקה הנוגעת לאיכות סביבה ובריאות. מאיר מספר כיצד לפני כעשרים שנה, כאשר חוקקה הכנסת חוקים בתחומים אזרחיים הנוגעים להתיישבות, הוחלו החוקים על ידי צו אלוף בתוך חודשים מספר, אולם ברבות השנים, עם העלייה בהיקף החקיקה המהלך הפך למסובך עד כמעט בלתי אפשרי. "המערכת המשפטית, שהיא אם כל הצרות, אומרת על כל חוק שכלל לא בטוח שהוא אכן צריך לחול גם ביהודה ושומרון - מי אמר שאם הכנסת חוקקה חוק על פליטת זיהום שהוא טוב לתל אביב שהוא אכן טוב גם ליהודה ושומרון?".
בדבריו אודות הכפיפות לדרג המשפטי מחריף איצ'ה מאיר וקובע כי "ראש המנהל האזרחי, מתאם הפעולות בשטחים, אלוף הפיקוד, כולם לא יכולים לעשות דבר בלי הסגן או הסרן בן ה-24 שמונה לתפקיד יועץ משפטי במינהל האזרחי, והוא צריך לאשר או להסתייג מכל הצעת חוק".
אחת הפרשות התמוהות שבהן איכות הסביבה הפכה קרבן לאג'נדות המתנגדות לכל אחיזה ישראלית בשטח, היא פרשת מתקן טיהור השפכים בעפרה. בנייתו של המתקן התעכבה בגלל קושי באיתור אדמות פנויות, עד שתושבי עפרה הגישו לראש המועצה דאז, פנחס ולרשטיין, עצומה הדורשת טיפול בביוב של הישוב. בהמשך זימן המשרד לאיכות הסביבה את ולרשטיין לשימוע לקראת תביעה פלילית על שאינו מטפל בביוב. כתוצאה מהמהלכים יצאו איצ'ה מאיר מתוקף תפקידו כמנכ"ל איגוד ערים שומרון יחד עם אנשי המינהל האזרחי לאתר את האדמות עם הבעייתיות המשפטית הפחותה ביותר, "הגענו לואדי ובספריי אדום סימנו את המקום. המועצה לקחה הלוואה של כשבעה מיליון שקל והתחילה בבניית מכון טיהור השפכים. בתוך זמן קצר 'שלום עכשיו' הגישו עתירה, המינהל האזרחי הוציא צו הפסקת עבודות, ומאז 2008 המבנה עומד ללא התקדמות".
צו הפסקת הבנייה הפך בידי המינהל האזרחי, בעקבות עתירת 'שלום עכשיו', לצו הריסה, אך גם במינהל הבינו את הצורך במתקן ואת האבסורד שבהריסתו והקפיאו את הצווים. ב'שלום עכשיו' לא ויתרו ועתרו לבג"צ בדרישה לבצע את ההרס, אך בית המשפט קבע שאמנם נעשתה עבירה ואסור היה להקים את המתקן על קרקע שאינה קרקע מדינה, אך מאחר וטובת כלל התושבים מחייבת את הבניה הוסכם לקבל את הצעתם של איצ'ה ואנשיו לייעד את המתקן לכלל האוכלוסייה, יהודים וערבים. "מאחר ואין לכפרים מערכת צינורות מסודרת אלא מזמינים מיכלית ששואבת מבור הספיגה שבחצר, נקים בור שאליו יוכלו המיכליות לשפוך את השפכים ומכון הטיהור יטפל בשפכי שתי האוכלוסיות".
במשך כל התקופה בה עדיין אין מתקן טיהור הנזקים הסביבתיים קשים, ליהודים וערבים כאחד והפגיעה בכרמי הזיתים של ערביי הכפרים שמסביב היא דוגמא אחת מרבות לכך. "היועץ המשפטי של איו"ש אמר שהוא לא יעמוד בבג"צ ונתן אפשרות לעורך הדין של שלום עכשיו להשתתף בכל הפגישות ולראות את כל הניירת. העסק היה תקוע שנים כי יועצים משפטים אמרו שלא מקובל עליהם שהביוב של עופרה יטופל על קרקע שרשומה כפרטית, למרות שלא מדובר בקרקע ששייך למישהו, קרקע סלעית שנמצאת על מדרון וברור שלא עובדה מעולם", מספר מאיר ומציין כי "בכל מקום בארץ, לצרכי ביוב, כבישים, חשמל וכו' המדינה מפקיעה ומפצה את בעל הקרקע. כאן זה לא קורה. עוצרים את כל המהלכים וגורמים נזק עצום".
"חמישים שנה חלפו מאז ששת הימים, ובמקום שמדינת ישראל תגבש מה עושים בינתיים, שמי שמקים מתקן טיהור שפכים באריאל יטפל גם בכפרי הסביבה. שהמתקן שבבית אל יטפל גם בשפכי הכפר הסמוך וכך בשאר המקומות, אבל המדינה לא נותנת שזה יקרה כי המגמה היא הפרדה. מעניין שדווקא המתנחלים מבקשים שיתוף כי הערבים לא יכולים להקים אותם, אבל המדינה לא מאפשרת מערכות משותפות, ובתחום הפסולת זה מאוד ברור".
כאמור, זיהומי הקרקע והאוויר לא מכירים בקו ירוק או בגדר הפרדה, השפכים והזיהום מגיע עמוק אל מרכזי האוכלוסייה שבאזור השפלה. "רוב השפכים שמגיע לנחלי יהודה ושומרון מגיעם מהפלשתינאים, הבולטים הם שפכי חברון שזורמים לנחל חברון ומשם לכיוון בקעת באר שבע, נחל שכם עדיין זורם למרות מתקן טיהור השפכים שהוקם לאחרונה במימון הבנק הגרמני. הזיהום שבנחל הזה זורם ומגיע לנחל אלכסנדר ומזהם. הביוב של רמאללה מחלחל למי תהום בכיוון נחל איילון. זו פגיעה ארוכת טווח".
לעומת כל אלה, מאיר בטוח שהמענה הוא אך ורק ריבונות שתחול על השטח כולו. "כשתהיה ריבונות יהיה ריבון שעליו חלה הדרישה לטפל במפגעים. היום אומרים שהמצב אמורפי וזה לא בדיוק אנחנו, חלק זה הם וכו'. דוגמא לכך הוא הנחל שזורם מתחת לכביש 60, בצומת לכיוון עטרת ונווה צוף. זורם לשם ביוב שנוצר מג'לזון וביר זית שבשטחי A וזורם לאזור C. המינהל לא יכול לטפל בהתחלה שלו כי זה בשליטה שלהם, אבל אחר כך הוא מגיע לאזור שבשליטתנו, אבל לא הגיוני להקים מכון טיהור שפכים באמצע הוואדי, צריך למקם אותו אצלם. כך הדברים נופלים בין הכיסאות. חוק אחד וריבון אחד שלא מבחין בין אזורים אדמיניסטרטיביים שונים יביא לכך שהדברים ייעשו במקום הנכון ביותר ובאופן היעיל ביותר".