הכלכלן ארז צדוק מציג תכנית שלבים מפורטת בדרך אל הריבונות. את השלבים הראשונים ניתן וחשוב לבצע כבר כעת.
בתנועת הריבונות נמשכת סדר המפגשים וההרצאות בהם מתארחים אישים הפורסים את משנתם סביב חזון הריבונות ודרכי יישומו. ביום שישי (30.11.18) היה זה הכלכלן ארז צדוק, איש 'הבית היהודי' המתמודד על מקום ברשימת המפלגה לכנסת ומקיים מפגשים רבים עם אנשי ממשל ודיפלומטים בארה"ב ובאירופה לקידום חזון כלכלי מחודש לעתיד יהודה ושומרון.
בהרצאתו בפני באי הכנס שהוקדש לזכרה של רות מטר ז"ל, מייסדת תנועת 'נשים בירוק', פרס את תכניתו המושתתת על ארבעה סעיפים ואפיקים מרכזיים – פיתוח תעשייה, עצירת ההסתה, התיישבות אסטרטגית וריבונות.
כבר בראשית הדברים קבע צדוק כי השנתיים שחלפו בצילו של הממשל האוהד בבית הלבן בוזבזו מבלי להתקדם באפיקים ההכרחיים הללו. מכאן פירט צדוק את אפיקי תכניתו:
האפיק הראשון בתכנית הוא כאמור פיתוח התעשייה ביהודה ושומרון. לטעמו של צדוק נכון וניתן לקדם את התעשייה ביו"ש דרך מפעלים אמריקאיים שיקימו פארקי תעשיה על פי מודל פארק התעשייה בברקן. לדבריו בשיחות עם גורמים בכירים בארה"ב זכה לרוח גבית לתכנית שעיקרה הוא הפניית משאבים כלכליים לתעשיה ביו"ש במקום לרש"פ. זאת תוך תגמול ומתן מענקים מהממשל האמריקאי למפעלים הללו. הטבות מס ישראליות יהוו נדבך נוסף בעידוד מפעלים לטעת את משכנם ביהודה ושומרון.
צדוק רואה בתעשייה אלמנט המחזק הן את הדו קיום בקרב האוכלוסיה המקומית, היהודית והערבית, והן את ההתיישבות עצמה. בדבריו הוא מציין כי סוג כזה של תעשיה לא תבוא על חשבון השקעה תעשייתית בפריפרייה, בנגב ובגליל. כמו כן הוא מעיר כי בהיותם אמריקאיים אין למפעלים שיופנו לאפיק זה חשש מחרמות כאלה ואחרים.
אפיק עצירת ההסתה, מסביר צדוק, צריך להתבצע תוך התנהלות מיידית הקוטעת את העברת הכספים מישראל לקופת הרש"פ, העברה המתבצעת מדי חודש על פי הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו. לדבריו בעוד בארה"ב הופסקה זה כבר העברת כספים בשל המשך תשלום משכורות המחבלים על ידי הרש"פ, הרי שבישראל בוצעו כיפופי ידיים פוליטיים שבסופם המציאות היא שהחל מראשית שנת 2019 תוקפא העברת הכספים, אך במידה והרש"פ תחדל מתשלום כספי טרור הכספים יופשרו ויועברו אליה כמקודם.
בהקשר הכלכלי מזכיר צדוק את החלטתו של אהוד ברק מתקופת כהונתו כראש ממשלה לאפשר לרש"פ בהנהגת יאסר ערפאת לחפש גז מול חופי עזה במים הטריטוריאלים והכלכליים של ישראל. את ההחלטה קיבל ברק ללא סיבה נראית לעין ואכן ערפאת ניצל את מתנת החינם שקיבל מברק ונמצא גז שיכול להפיק סכום של 3-4 מיליארד דולר. כיום הרש"פ מנהלת מו"מ עם ישראל על פיתוח המאגר, מהלך שלא יוכלו לבצע ללא העזרה הישראלית. גם כאן לא ברור מדוע סכומי העתק הללו יועברו לרש"פ ללא כל תמורה.
צדוק קובע כי עוד טרם הפעלת המנוף הצבאי ניתן להפעיל מנופים כלכליים משמעותיים לבלימת ההסתה ברש"פ.
האפיק השלישי בתכניתו של צדוק הוא אפיק ההתיישבות ולדבריו יש להקפיד שתהיה זו התיישבות אסטרטגית, כזו שאינה מתכנסת אל תוך הגושים אלא יוצאת החוצה, בוחנת את המפה בהיבט האסטרטגי ומייצרת רצף התיישבותי יהודי שיקטע את חלום המדינה הפלשתינית בפועל.
מהלך שכזה צריך לכלול את הפיכתו של הישוב הר ברכה לעיר, בנייה לאורך כביש 5 החוצה למעשה את השומרון והרחבת ההתיישבות מצפון ירושלים אל גוש עציון.
הפרק הרביעי בתכניתו של צדוק הוא פרק הריבונות, ולטעמו יש לבצע את המהלך בשלבים כאשר הראשון שבהם הוא החלת ריבונות ישראל על הישובים, מהלך שיהווה מענה לבעיות הנובעות מהיעדר ריבונות, ודוגמא לכך הן איכות סביבה שאינן מטופלות על ידי המשרד להגנת הסביבה המפנה את הנפגעים במקומות כמו גבעת זאב למינהל האזרחי שתחומי עיסוקו אחרים אך הוא נחשב לריבון בשטח.
לטעמו של צדוק דרישה להחלה מיידית של ריבונות על שטחי C תהווה בסיס למחלוקת בעוד החלת ריבונות על הישובים תהווה בסיס לקונצנזוס התואם את עמדת רובם המוחלט של אזרחי ישראל. עם זאת ערכה של החלת ריבונות שכזו הוא בראש ובראשונה במחיקת רעיון המדינה הפלשתינית והסרתו מעל סדר היום.
עוד הוא מוסיף ומציין כי החלת ריבונות על הישובים אינה מצריכה את ישראל לבצע תקדים בהענקת מעמד לערביי שטח כזה או אחר, בין אם שטחC או כל שטח אחר. לטעמו משמעות הקמת אוטונומיה היא ויתור בפועל של השטח עליו תוקם אותה אוטונומיה שתכלול מטבע ומערכת פיננסית משלה, גבולות, ממשל ומשטרה חזקה בעל נשק ברמה כזו או אחרת.
לאחר ארבעת השלבים הללו, שלבים שלטעמו של צדוק ניתן לבצעם כבר כעת, יגיע שלב הפתרון המדיני הכולל ושלב זה יוכל להתבצע בשיתוף פעולה אמריקאי אירופי ערבי ירדני. להערכתו לאחר השלבים הראשונים של התכנית תהיה האוכלוסיה הערבית יצרנית ומועילה ובצירוף מענקים מארה"ב, אירופה וארצות המפרץ תסכים ירדן לקבל כאזרחים את תושבי יהודה ושומרון הערבים. בנוסף תקבל ירדן תשלומי מיסי עבודה מערביי יו"ש שיועסקו בירדן ויוכלו לבחור אם להגר לירדן או להמשיך ולהתגורר במקומם בישראל.
צדוק מציין כי ללא גב כלכלי לא תוכלנה משפחות ערביי יו"ש להגר. זאת מעבר לאפשרות להוסיף לכך מענקי הגירה ישראליים. בהקשר זה מציין צדוק כי גם בעזה אוכלוסיה רבה המעוניינת להגר אך הדבר נמנע ממנה, ועל ישראל מוטלת המשימה לפתוח בפניהם את האפשרות למלא את מבוקשם.