סמינריון נוער הריבונות זימן אליו שני ברי פלוגתא: העיתונאי שלום ירושלמי שעבורו ריבונות היא קץ המפעל הציוני והפרופ' אלדד הרואה בריבונות הכרח היסטורי ציוני.
בשמורת 'עוז וגאו"ן' קיימה תנועת הריבונות סמינריון נוסף לעשרות נערים ונערות מכל רחבי הארץ תחת הכותרת 'ריבונות – ללמוד וללמד', כאשר היעד הוא הכשרתם של חברי תנועת נוער הריבונות למסבירנים ושגרירי החזון.
את האירוע פתח ראש המועצה המארחת, מועצת גוש עציון, שלמה נאמן, שבירך את תנועת הריבונות וראשיה, יהודית קצובר ונדיה מטר, על התפנית התודעתית שחוללו בשנות פעילותה של התנועה. עוד בירך על מעורבותם של בני הנוער בחזון ובמימושה ותיאר בפני המתכנסים את קשיי התנהלותה של רשות מקומית ואזורית בהיעדר ריבונות, מציאות בה קציני צבא הם המחליטים ומכריעים הכרעות אזרחיות הנוגעות לשגרת החיים בישובים ובמועצות.
לאחר דברי הברכה נשא דברים האורח המפתיע של סמינריון הריבונות, העיתונאי שלום ירושלמי, ממתנגדיו הגדולים של חזון הריבונות הרואה בהגשמתו כסופו של המפעל הציוני. ראשי תנועת הריבונות הביעו הערכה לירושלמי שהיה נכון להציג את משנתו בפני קהל המנוגד כל כך לעמדותיו והסבירו את הרעיון שבהבאתו להרצות בפני הנערים והנערות. "חשוב להכיר את עמדות הצד השני כי אלו העמדות ששומעים ותשמעו ברחוב, עם העמדות הללו צריך לדעת להתמודד", ואכן הרצאתו של ירושלמי גררה סערה רבה בקרב השומעים שהקשו ושאלו רבות.
ירושלמי פתח בדברי הערכה לאופן המאבק הנחרץ והנחוש של הנהגת מפעל ההתנחלות, "מאוד מעריך מלחמה על עמדות ודעות, בין לשמאל ובין לימין", אמר והביע תקווה כי גם במחנה השמאל יימצאו בני נוער הנכונים להיאבק על עמדתם כפי שנראים ונשמעים נערי ונערות תנועת הריבונות.
נאמן לעמדה אותה הוא מציג שנים רבות, קבע ירושלמי כי בירושלים מתקיים למעשה המודל של החלת הריבונות בקטן, ותוצאתו של המודל הזו היא אסונית. "ירושלים מתמוטטת. ירושלים היא עיר שנכבשת על ידי מי שכבשנו ב-67'. היום הערבים הם קרוב לארבעים אחוזים מתושבי העיר. ירושלים ברמה הכלכלית והחברתית תלויה ברצון הטוב של אותם ארבעים אחוז תושבים ערבים", קבע ותיאר מציאות בה יכולים ערביי ירושלים לבחור להשבית את העיר.
לזאת הוסיף כי "אם לקראת הבחירות הבאות בירושלים יחליטו הפלשתינים שהם מתמודדים על רשות העיר, ברגע שהם יתמודדו יש להם 40 אחוזי תמיכה והמשמעות היא ניצחון. במצב כזה העיר ירושלים שהיום היא דו לאומית היא הופכת לעיר פלשתינית כי סיפחנו אליה מאות אלפי פלשתינים".
לטעמו של ירושלמי הטרור בירושלים נחלש משום ש"הם לא צריכים את הטרור. ירושלים נופלת לידיהם כפרי בשל. אנחנו רק תורמים לעניין הזה. שמנו גדר הפרדה כדי להילחם בטרור אבל גם הפלשתינים שמעבר לגדר הם עדיין ירושלמים. קרוב למאה וחמישים אלף איש הם תושבי ירושלים שרק מחמירים את המצב הכלכלי. גרים מחוץ לגדר ההפרדה ומקבלים ביטוח לאומי. אין לנו את היכולת להיפרד מהם".
ירושלמי רואה בהסכמי אוסלו ובהתנתקות "שני ניסים שקרו לנו", כלשונו והוא מסביר כי "בזכות ההתנתקות אנחנו לא בעזה ובזכות אוסלו אנחנו לא במרכזי הערים הפלשתיניות ולא שולטים בחיים שלהם כפי שדורשים מי שרוצה ריבונות".
"אם אבו מאזן מוסר את המפתחות צה"ל חוזר לערים ולמחנות הפליטים ומתחיל לנהל את חיי שניים וחצי מיליון פלשתינים ואת חיי הרווחה שלהם. עוד לפני הסוגיה הדמוגרפית הם יפלו למעמסה עלינו. כשאנחנו חוזרים לשלוט שם זה אומר שהחיילים שלנו יהיו מטרות טרור. כשהיינו בעזה לא השלטנו סדר אלא שמרנו על החיים של עצמנו. אפשר לשער איזו מלחמה תהיה כאן אם נחזור לשם, כמה הזדמנויות יהיו להם לנקום בכל חייל שלנו".
עם זאת לתפיסתו של ירושלמי הסיכוי להפרדה אינו קיים עוד בשל מפעל ההתיישבות שקבע עובדות בשטח, כיום, טען "אין ראש ממשלה שיכול לפנות בית אל עפרה שילה או קדומים. נוצרו עובדות בשטח שהיא ניצחון לימין שיביא תבוסה לציונות".
אל מול דבריו אלה של ירושלמי נשא דברים הפרופ' אריה אלדד שקבע בנימה צינית כי צודק ירושלמי כאשר הוא טוען שיש להיפרד מהפלשתינים, אך טרנספר לא מקובל עלינו, לא משום שהדבר אינו צודק או אינו מוסרי אלא משום שגורמים בעולם ובתוכנו יתנגדו לכך. "בעולם אוטופי זו הייתה השיטה היחידה שהייתה מפסיקה את שפיכות הדמים, אבל אנחנו לא עולם שבו אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים ומה שנכון מוסרי וצודק לעשות".
אלדד הזכיר את ההיסטוריה של הטרנספרים שהובילו לשלום בין מדינות ובמקרה תורכיה-יוון אף הובילה תכנית כזו לקבלת פרס נובל על אף הטרגדיות האישיות. "אבל שלום ירושלמי לא מתכוון לכך, אלא לזה שאנחנו נעזוב את המולדת שלנו כדי שהערבים יקימו בלב המולדת שלנו מדינה. גם זה לא יקרה. ממציאים לזה שמות שונים ומתחלפים, אוסלו, יוזמת ז'נבה ועוד, אבל כל פעם התכנית מוכתמת בדם יהודי ולכן קשה לשווק אותה".
בדבריו קובע פרופ' אלדד כי שורש דבריהם של דברי ההיפרדות כדוגמת שלום ירושלמי הוא תחושה בסיסית שאינה רואה בארץ ישראל מולדת. אלדד תהה אם הבעייתיות החמורה של היעדר ריבונות בנגב מובילה למסקנה שיש לוותר על הנגב עם הבדואים שבו.
אלדד הזכיר את האירוע בו נכנסו לירושלים עשרה רכבי הרש"פ על מנת לעצור ארבעה מבוקשים, אירוע הפוגע ישירות בריבונות הישראלית ועם זאת לא הגיעה ולו מחאה אחת של אחד משרי הימין, "כי זה לא בנשמה שלהם, כי הם לא ריבוניים בתודעה. ריבונות היא מצב תודעתי ולא רק משפטי, מי שלא חש שזו המולדת שלנו ולא של אף אחד אחר, לא יעזרו כל החוקים".
בהקשר זה הזכיר את המאבק על איי פוקלנד ומאבקים דומים אליהם יצאו מדינות שונות מתוך תחושה שהאדמה קדושה ויש להיאבק ולהילחם עליה. כך אמרו הבריטים וכך גם רוסיה של לנין במאבק מול יפן, ולדברים, בניגוד למתרחש בישראל, אין כל קשר לשאלה הדתית. "זו פטריוטיות שאינה קשורה לדתיות. כך היה גם בתנועה לארץ ישראל השלמה, שכללה מנהיגים חילוניים כמו טבנקין ואחרים. הזן הזה הלך ונעלם".
"הציונות האמינה שארץ ישראל חייבת להיות מקלט בטוח לעם היהודי מפני הקטסטרופות הצפויות. זהו יחס לארץ ישראל כאל מכשיר ולא כאל ערך, ומכשיר יכול להיות גדול או קטן. זהו היחס האסוני שעומד מאחורי תפיסתו של שלום ירושלמי".
לטעמו של אלדד מדינת ישראל נמצאת כיום במצב האופטימאלי ליישום החלת הריבונות על יהודה ושומרון, לנוכח שלטונו של דונלד טראמפ העשוי להגיע לסופו בתוך שנה וחצי או בתוך חמש שנים וחצי. זאת על אף תכנית המאה שהוא מקדם ובה כלולה גם מדינה פלשתינית ברמה כזו או אחרת. "אנחנו במצב מאוד קשה, אבל זה עדיין המצב הבינלאומי הטוב ביותר שהגענו אליו".
"אם חלילה קמה מדינה פלשתינית בשטח הזה, מינוס או לא, מפורזת או לא, אם היא מחליטה לבנות רקטות זו עילה למלחמה, אבל ישראל לא תפתח במלחמה בגלל מחרטת רקטות כמו שהיא לא עושה זאת בעזה, בגלל המחיר, בגלל מה יגידו או כל סיבה אחרת. אם חלילה תוכרז מדינה פלשתינית שתהפוך למדינת חמאס ישראל לא תוכל להיכנס פנימה כדי להחזיר את הגלגל אחורה", דברי הפרופ' אלדד.
בהמשך הדברים התייחס אלדד לסוגיית מעמד הערבים וההתמודדות עם הסוגיה הדמוגרפית ביום שלאחר הריבונות.
אלדד מזכיר את הרעיון שהועלה על ידי ועדת האו"ם שנשלחה לארץ ישראל לקראת תום שלטון המנדט. על פי רעיון זה לאחר שתתקבל תכנית החלוקה יישארו במדינה היהודית 600 אלף יהודים ו-400 אלף ערבים שיקבלו מעמד תושב במדינה היהודית ומעמד אזרחות במדינה הערבית.
"יש כבר מדינה ערבית ש-75 אחוזים מהם מגדירים את עצמם פלשתינים, וזו ירדן. היא יושבת על 75 אחוזים מפלשתין, כפי שגם המלך חוסיין טען. הערבי בשכם יוכל לגור בשכם ולהצביע לפרלמנט בעמאן. זה יפתור חלק גדול מהבעיה. בכך תימנע האפשרות הערבית לשנות את החוקים הציוניים, לשנות את סמלי המדינה. הפרדה בין אזרחות לתושבות היא לא אידאלית אבל הבעייתיות שלנו היא אחרת מבכל מקום בעולם ולכן גם הפתרונות אחרים".
אלדד מבהיר כי על מנת לבצע מהלך שכזה יש להחיל ריבונות ישראלית על השטח ורק לאחר מכן יכול השלטון הריבוני להעביר חלק מהסמכויות לשלטון האוטונומי, וברצונו של השלטון הישראלי יוכל למשוך אליו בחזרה סמכויות אלה. "החוק הקיים קובע שממשלת ישראל רשאית להחיל את החוק על כל שטח שתבחר בו. כך הוחל החוק בירושלים", ציין והזכיר אלדד.
עוד השתתפו ביומו הראשון של הסמינריון: הפובליציסטית ומנהלת תנועת 'ישראל שלי' שרה העצני-כהן, שי חמו רכז יהודה ושומרון ב'רגבים', העיתונאי יאיר שרקי והרב דוד נתיב.