סגן הרמטכ"ל בעבר, עוזי דיין, מסביר מדוע הבקעה היא כורח ביטחוני ומציג תכנית סדורה לפיתוח וחיזוק חבל הארץ שממזרח. מתוך גיליון 12 של 'ריבונות'.
הוא מדלג בין הליכוד, מפלגתו, לתנועת ההתיישבות העובדת, ערש הולדתו האידאולוגית, ובשתיהן הוא מוצא הסכמה סביב הריבונות בבקעה. סגן הרמטכ"ל בעבר עוזי דיין מסביר מדוע הבקעה היא כורח ביטחוני ומציג תכנית סדורה לפיתוח וחיזוק חבל הארץ שממזרח.
בתוך ומחוץ הכנסת פועל האלוף במיל' עוזי דיין רבות לחיזוק אחיזתה של ישראל בבקעת הירדן. במגירותיו תכנית מוסדרת לתנופה משמעותית של האזור והוא מוביל לא מעט סיורים של קובעי מדיניות מהארץ ומחו"ל לאורך גבולה המזרחי של ישראל. את התקופה הנוכחית הוא רואה כהזדמנות נדירה לחולל מהפך מדיני של ממש ולהוביל להחלת ריבונות ישראל על הבקעה וצפון ים המלח.
כמי שבעברו לא מעט תפקידים ביטחוניים בהם מפקד סיירת מטכ"ל, סגן רמטכ"ל וראש המל"ל, השיח עמו על חשיבות בקעת הירדן מתמקד באפיק הביטחוני, אך גם את השיח הזה הוא מקפיד לפתוח בתזכורת: "לא מדובר רק בנושא ביטחוני אלא בנושא לאומי. מדובר אמנם בגבול הביטחון של ישראל, אבל חשוב לזכור שדרך הירדן נכנסו בני ישראל לכיבוש הארץ בראשות יהושע בן נון. שם הנקודה שבה התרחש המעבר הוא מעברות הירדן, וזהו אחד המקומות שעליהם אני מנהל מאבק שיוכר כאתר מורשת לאומי".
עד כה מוכר המקום כמקום קדוש לנצרות, האתר בו על פי המסורת הנוצרית הוטבל ישו, אולם בניצוחו של דיין מתקיימים במקום סיורים מיוחדים וטקס מיוחד במסגרת מה שהוא מכנה כ'חג העלייה הראשונה', ביום י' ניסן. "העלייה הראשונה לא הייתה בשנת 1882, אלא לפני 3,293 שנה אז חצה עם ישראל את הירדן במעברות הירדן ונכנס לארץ ישראל".
ולצד הערך ההיסטורי-יהודי של המקום לא ניתן להתעלם מהפן הביטחוני שלו, פן הזוכה להסכמה רחבה גם בקרב אנשי ביטחון מאנשי המרכז-שמאל. דיין מסביר:
"בקעת הירדן היא הקו היחידי שעונה על שלשה קריטריונים הכרחיים של ביטחון לאומי שגבולות ברי הגנה צריכים לענות עליהם: הקריטריון הראשון הוא מתן עומק אסטרטגי. המרחק הממוצע בין הירדן לים התיכון הוא 64 קילומטר שהוא מרחק מינימאלי הנדרש בימי איומי טילים ותקיפות. "הקו הירוק", לעומת זאת, משאיר מרחק קצרצר לים כשבתווך רצועה צרה בה מתגוררים 70% מהאוכלוסייה הישראלית ו-80% מהיצור של ישראל. "הקו הירוק" אינו רק קו בלתי אפשרי להגנה, כפי שכבר הוכח בעבר אלא אף מעודד את האויב לתקוף ולבתר את המדינה".
"בנוסף לכך, מדינה חפצת חיים צריכה לקיים מרחב הגנה אל מול אפשרות של התקפה קונבנציונאלית מבחוץ. כבר ראינו בעבר שהעיראקים השתתפו בכל מלחמה נגד ישראל ע"י שליחת כוחות. "בקעת הירדן היא המקום היחיד שבו אפשר להציב שתי אוגדות", אומר דיין וכשהוא נשאל אודות הטענה לפיה בעידן של טילים אין ערך ביטחוני למרחב קרקעי, הוא משיב בנחרצות: "זה ממש שטויות. ללא עומק אסטרטגי שמאפשר פריסת מערכות התרעה ויירוט רקטות וטילים ונותן מרחב הגנה עד גיוס כוחות המילואים, לא ניתן להגן על המדינה, שלא לדבר על הצורך במרחב אווירי ואלקטרומגנטי נדרש. לכן האמירה הזו היא שטות".
תנו לנו את המרחב האסור לשייט ליד כלים של הצי האמריקאי
"בשנת 67', כשהגבול היה על הקו הירוק המשמעות הייתה שבאזור טול כרם יש 11 מייל עד לים. מדובר במרחק כה קצר שהוא פיתוי גדול לתקוף את ישראל. בהחלטה 242 שהתקבלה אחרי מלחמת 6 הימים, לא נאמר שעל ישראל לחזור לגבולות פתיחת המלחמה, אלא שצריך לחזור ל"גבולות ביטחון מוסכמים". היה ברור אז שמלחמת ששת הימים פרצה בגלל היעדר עומק אסטרטגי. כשהעומק האסטרטגי לא קיים הפיתוי גדול".
בדבריו מציין דיין אנקדוטה שאותה הזכיר בביקורו בגבעת הקפיטול בפני בני שיחו האמריקאים: "לאמריקאים יש כלל שאסור להתקרב פחות מ-40 מייל לכלי שיט של צי ארה"ב ללא קבלת אישור מרב החובל. ציינתי בקפיטול שאנחנו מסתפקים באותם ארבעים מייל", הוא אומר בחיוך.
אלמנט קריטי שלישי לביטחון ישראל המחייב את הריבונות הישראלית בבקעת הירדן הוא שליטה על המעטפת מרחב לחימה בטרור. "מי שלא נלחם אפקטיבית בטרור משאיר את היוזמה בידי קבוצות הטרור. כדי להילחם אפקטיבית בטרור צריך לשלוט על המעטפת. בקעת הירדן היא לא רק עוטף ירושלים אלא עוטף ישראל. בלעדיה החמאס ישתלט על יו"ש ונקבל טרור רקטי וטרור אחר במרכז הארץ".
ואולי יש מקום לשקול את ההצעות הבינלאומיות להצבת כוחות רב לאומיים בבקעה לצד נקודת התראה ישראלית באחריות קצין צה"ל? את הרעיון הזה מכנה דיין 'שיטת הפירוק וההרכבה'. "מציעים לנו שני בלונים ונקודת תצפית בבעל חצור, או שתי טיסות צילום בשבוע, מציעים נוכחות רב לאומית ואולי קצין ישראלי. מנסים לתת פתרון לפריסה לקראת מלחמה בכך שיכתבו בהסכם שבזמן משבר ניתן יהיה לפרוס שתי אוגדות ישראליות. כל זה מהווה כאילו מענה לכל נקודה בדידה, אבל זה כמו פירוק של שעון והרכבתו בלי כמה חלקים חיוניים. זה לא יעבוד כי אין תחליף לחיילים שמגנים בשטח על מולדתם. אם אתה לא שולט ונוכח במעברי הגבול יבריחו דרכם מה שירצו. כשאתה לא בשטח ניתן לעקוף הכל".
לנצל את ההסכמה הישראלית וההבנה האמריקאית
כמי שפוסע הלוך ושוב על התפר שבין ההתיישבות העובדת לתנועה הרוויזיוניסטית וממשיכיה בתנועת הליכוד, משוכנע דיין שהקונצנזוס סביב בקעת הירדן רחב מאי פעם והנכונות למהלך הריבונות על האזור קרוב מבעבר. "אחרי מאבק של שנים יש היום הבנה לצורך זה. כשהתחלנו את המאבק רק 14% מהישראלים אמרו שהגבול המזרחי צריך לעבור בירדן. היום כ-70% סבורים כך והיום ישנה גם הבנה אמריקאית. צריך לנצל את ההזדמנות הזו".
"ישראל שגתה שגיאה גדולה שהציגה בעבר את יהודה, שומרון ובקעת הירדן כפיקדון לקבלת ביטחון. כאשר יהיה ביטחון לא בטוח שנהיה שם. זו תפיסה שגויה", קובע דיין ומציג את עיקרי משנתו לחיזוק מיידי של האחיזה הישראלית בבקעה כאשר גולת הכותרת היא תיירות, תעשיה ותחבורה.
"באתר מעברות הירדן ביקרו השנה יותר מ-750,000 מבקרים ובכל בקעת הירדן אין אפילו מלון אחד! אני פועל לכך שהמקום יוגדר כאתר מורשת ובמקביל יוקם שם מלון ומרכז מבקרים, שלא קיים בבקעה, אחד המקומות המעניינים ביותר בעולם. כיום התיירים שמגיעים לאזור לנים בים המלח או ביריחו או חוזרים לירושלים. כשהם נוסעים צפונה הם חוזרים לכביש 6. אין מקום בו יכולים לשבת ולאכול יותר משבעים אנשים. לפני שנתיים הבאתי לסיור 130 רבני קהילות מכל העולם, סיירנו איתם בבקעת הירדן וכדי להאכיל אותם היינו צריכים להגיע עד לישיבה בשדמות מחולה. חייבים לבנות על ציר עוקף יריחו מלון, ואז אחרי ביקור במעברות הירדן וחניית לילה אפשר להמשיך למחרת בדרך לכינרת, לנצרת ולגולן".
"צריך גם לצאת מהמצב הנוכחי בו מתפרנסים כמעט רק מחקלאות. אסור שבאזורי ספר יהיו רק חקלאים. צריך להתחיל קודם בפיתוח התיירות, ולהמשיך הלאה בתעשייה. צריך לכלול בתכניות כמו 'ישראל 100' בניית תשתיות כמו קו רכבת מקביל שיימתח מהגולן לבקעה ולערבה. בשנת 2048 תמנה אוכלוסיית ישראל כ-20 מיליון אנשים מהם כ-15 מיליון יהודים. מתבקש אם כן שבמקביל לפיתוח הנגב והגליל נתכנן את יהודה, שומרון ובקעת הירדן לקליטת לפחות 3 מיליון ישראלים. נעשה ונצליח!", חותם דיין.