אין כל עילה לצאת שוב למערכת בחירות שתניב את אותן תוצאות. זה מכבר הביע העם את רצונו בממשלת ימין. חובת המנהיגות ליישם זאת.
עם התפרקות הממשלה עולים שוב הקולות להליכה לבחירות, אבל למה? האם אכן מדובר בהכרח? או שמא גם כאן אנחנו קורבן להנדסת תודעה שמאחוריה אינטרסים זרים וצרים?
מאז ראשית דרכה של הממשלה הנוכחית ועד ימים אלה שבים חבריה ורוקמיה וטוענים שכל הצפרדעים שנבלעו על מנת להביא להקמתה לא נועדו אלא למנוע הליכה חוזרת לבחירות.
ערכים רבים, כמו גם הבטחות והצהרות רבות, נדחו אל מול הערך האחד והיחיד: רק לא בחירות. אז מה קרה כעת? לאן נעלמו כל אותן הצהרות? הרי בנקל ניתן להקים כעת ממשלה חדשה מבלי לצאת אל הקלפיות, מבלי להזדקק לשלושה חודשי קמפיינים משתלחים ומפלגים, מבלי להוציא שלושה מיליארד שקלים מקופת המדינה עבור יום השבתון המיותר של יום הבחירות כאשר מחיר הלחם עולה.
אין צורך להיות גאון פוליטי כדי להבין שתוצאות הבחירות יעלו או יורידו מנדט או שניים לגוש כזה או אחר. תוצאה שונה מהותית לא תתקבל גם בבחירות הבאות, שני המחנות יתייצבו מול פסיפס מנדטים דומה לזה הקיים מבלי יכולת להקים ממשלה יציבה ויתכן שנזדקק להליכה חוזרת אל הקלפי, וגם בכך לא נבטיח את סוף הסאגה המיותרת והיקרה הזו.
ומעבר לכל זאת, הרי עמדתו הברורה של העם נאמרה כבר במערכת הבחירות הראשונה. העם רוצה חזרה לערכי הציונות, המסורת, היהדות, העלייה, הריבונות וההתיישבות. רוב מוצק הוכיח זאת בהצבעה חוזרת ונשנית למפלגות הימין.
לא למפלגות שמאל קיצוני נתן העם את קולו. לא לשילוב נציגי ושלוחי התנועה האיסלאמית הצביעו אזרחי ישראל ואין כל סיבה לעוות את רצונו הדמוקרטי של העם ולהביא עליו הנהגה הפוכה מזו לה הוא מייחל כפי שאין כל סיבה להביא עליו עוד מערכת בחירות.
לכל חברינו במחנה הימין, היכנסו למשא ומתן , שימו 2 ראשי ממשלה חליפיים כל אחד לשנה, החלטות יתקבלו ברוב בין שלושת הראשים, שימו בקווי היסוד של הממשלה אג'נדה לאומית יהודית וחסכו לנו בחירות מיותרות.
לא לבחירות, כן לאחדות מחנה הימין.