לצד ההערכה על ידידותה, עלינו לוודא שהחיבוק מארה"ב אינו כובל את ידינו ופוגע באינטרסים הישראליים. יש להבהיר לביידן: עזה לא תימסר לידיים זרות. רק ישראל תדאג לביטחונה.
ידידתנו הגדולה ארצות הברית מדאיגה וככל שבימים אלה היא מעמיקה את ביטויי ידידותה דרך הזירה הצבאית הדאגה הזו הולכת וגדלה.
כל נושאת מטוסים אמריקאית שמתקרבת לאזורינו מחריפה את הדאגה, שהרי על אף השיח על ערכים משותפים לא כל האינטרסים בינינו לבין הידידה הגדולה שמעבר לים חופפים. במציאות שכזו, ככל שיגדל כוחה הצבאי של ארה"ב באזורנו, יילך ויקטן כוחה של ישראל לעמוד על עקרונותיה והאינטרסים הביטחוניים והמדיניים שלה.
דוגמא בולטת לכך היא הלחץ המופעל על ממשלת ישראל כבר בימים אלה, עוד בטרם הסתיימה המערכה בדרום, להציב את הרשות הפלשתינית, בהרכב כזה או אחר, כשלטון החלופי לחמאס ברצועת עזה. הלגיטימציה שיש לכאורה לדרישה אמריקאית שכזו ברצועת עזה עשויה להתעצם כשדרישה דומה לה תבוא בהתייחס ליהודה ושומרון. כך נמצא את עצמנו ניצבים חלילה שוב בלחץ אמריקאי אדיר להקמת מדינה פלשתינית בלב הארץ ובדרומה. שוב נידרש חלילה לוותר על שטחי מולדת ושוב תיצרב בעולם הערבי התודעה שבסופו של יום ישראל נוצחה.
הרעיון המסוכן של חלוקת הארץ והקמת מדינת טרור בליבה, רעיון שנדמה היה שהוסר מעל שולחן הדיונים, מתעורר כמו עוף חול מחדש, וכבר מתחדשת מלאכת החיפוש אחר הפלשתיני המתון התורן, עם או בלי עניבה, עם או בלי מדי אסיר, וכך צפים עולים שמות הזכורים מהעבר הטרוריסטי העקוב מדם ובהם מוחמד דחלאן ומרואן ברגותי, כפרטנרים ראויים להנהגה ביום שאחרי סינוואר. האם למען הרעיון המטורף הזה טובי בנינו נלחמים ומוסרים את נפשם בקרבות הרואיים ברצועת עזה?
האינטרס העליון שעל ישראל לשמור למען ביטחון אזרחיה הוא עומק אסטרטגי. רק כך מייצרים הגנה ברת מימוש וקיום ובלעדיה נמצא את עזה המורחבת מאיימת בתרחיש הדמים שחווינו בבארי ובכפר עזה על כפר סבא, הרצליה, נתב"ג ומגדלי עזריאלי.
לצד ההערכה על החיבוק שהיא מעניקה לנו, עלינו לזכור שבכל מקום בו רצתה ארצות הברית להשליט את מהלכיה המדיניים היא כשלה. כך היה במצרים, בלוב, באיראן ובאפגניסטאן. אין לנו מדינה מיותרת לערוך בה עוד ניסוי שכזה. ישראל לא תהיה הבאה בתור.
האינטרס האמריקאי האמתי הוא ישראל חזקה. ישראל חזקה מהווה ציר דמוקרטי בטוח ולא החלשתה היא שתסייע לאמריקאים במאבקם מול המאמצים הסיניים והרוסיים לדחוק את רגליה מהמזרח התיכון. החלשת ישראל, חלילה, תתורגם מיידית על ידי שכנותינו בנות בריתה של ארה"ב כבגידה אמריקאית בשעת מבחן, והתוצאה תהיה פנייתם לבני ברית אחרים.
במשך עשרת החודשים הראשונים של ממשלת נתניהו הנוכחית עשה הממשל האמריקאי ככל שיכול היה כדי להחליש את ישראל ואת ראש ממשלתה. נתניהו הוחרם, שיחות התקיימו עם ראשי האופוזיציה הישראלית, נשיא ישראל הפך לציר עוקף נתניהו ועוד. כל אלה החלישו את ישראל ואת מעמדה האזורי, ולמעשה הובילו לאירועי טבח השביעי באוקטובר.
אין להתכחש לכך שישראל זקוקה לארה"ב בזירה הדיפלומטית, הכלכלית, המודיעינית והביטחונית, אך אין בכל אלה כדי לגרום לה להיכנע לכל דרישה שתבוא מוושינגטון. ארצות הברית תעדיף לראות מולה בת ברית חזקה ואיתנה, כזו שעומדת על שלה גם מול הבית הלבן. כפי שבעבר ידעו מנהגי ישראל לעמוד מול נשיאים אמריקאים בסוגיות קריטיות כמו הריבונות בגולן, הריבונות במזרח ירושלים, הפצצת הכור בעיראק ואף עצם הקמתה של מדינת ישראל, כך על מנהיגי ישראל לעמוד מול ממשל ביידן ולהבהיר נחרצות שבעזה תהיה אך ורק שליטה ישראלית, ביהודה ושומרון תהיה ריבונות ישראלית וכל השטח עד קו הליטאני יהיה נקי ממחבלי חיזבאללה. רק עמידה איתנה שכזו תשמור על ביטחונינו ותשמר את מעמדנו האזורי.
כי אם יש אחרית, ותקוותך לא תכרת ( משלי כג, י"ח)
(פורסם ב'בשבע'. כ"ו חשון תשפ"ד)