שגריר ארה"ב בישראל לשעבר, דיויד פרידמן, מניח על השולחן האזורי תכנית מדינית הכוללת ריבונות ישראלית על שטחי ארץ ישראל כולה ומתוך כך אחריות ריבונית שתוביל ליציבות, רווחה וביטחון לכל עמי האזור. מחוץ לקופסא.
בימים אלה מושק ומופץ ספרו של שגריר ארה"ב לשעבר דיויד פרידמן One Jewish State, ובו הוא פורס משנה מדינית סדורה המבקשת לשנות גישה ותפיסה על פי המוטו הקובע כי שלטון ישראל על השטח כולו אינו רק תואם את הזכות ההיסטורית מקראית של ישראל על ארצו, אלא יהיה טוב לכלל הגורמים סביב, יהודים וערבים.
את ניסיונו עתיר השנים בשדה המדיניות, ניסיון שתרם רבות לצעדים קרדינאליים כמו העלאת השגרירות האמריקאית לירושלים וההכרה האמריקאית ברמת הגולן כשטח ריבוני ישראלי, אסף פרידמן לכ-250 עמודי הספר המתמודד עם מכלול סוגיות מדיניות, ביטחוניות, אזרחיות וכלכליות. פרידמן מודע היטב לאתגרים הרב-זירתיים הכרוכים בתכנית מדינית שכזו. קיימנו על כך שיחה משולשת אתו ועם חבר הכנסת אוהד טל, ממובילי תכניתו של טראמפ בזירה הפוליטית הישראלית.
בראשית הדברים מתמצת השגריר פרידמן את עיקרי תכניתו הרואה בהחלת ריבונות חלק מהדרך המובילה אל מטרת היעד המדינית והיא "להשיג שני דברים. הראשון הוא יציבות, ביטחון, רווחה ושגשוג למדינת ישראל. השני הוא להיות נאמנים לרצון האל בכל הנוגע לאופן שבו על העם היהודי להחזיק בארץ ישראל. הדברים האלה מושגים דרך ריבונות, אבל התכנית במקורה לא נועדה להשגת ריבונות".
את הדרך אל היעד שהציב לעצמו פורט פרידמן למספר שלבים. "זה לא יכול לקרות בין-לילה. הדבר החשוב ביותר הוא שבישראל יהיה קונצנזוס משמעותי שסבור שזה הדבר הנכון עבור מדינת ישראל. אני לא מצפה למאה אחוזי הסכמה, אבל בהחלט נדרשת החלטה שרואה בצעד הזה כצעד הנכון לישראל לאחר תהליך עמוק רציני ומחושב של דיון בכך". פרידמן נזהר ומציין בחשש שאין לו כוונה לפגוע במישהו, אבל הדיון על מהלך שכזה צריך להיעשות שונה מהאופן החפוז בו קודמה הרפורמה המשפטית שקודמה "על ידי רוב קטן שיצר הרבה מחלוקות. הנושא הזה הוא הרבה יותר גדול ואם זה יתקדם, זה חייב להתקדם עם תמיכת רוב משמעותי של העם בישראל".
"השלב השני הוא הכנת תכנית אמתית שתענה על כל שאלות האיך שנוגעות לשליטה הישראלית על שני מיליון ערבים, איך תתבצע ההפרדה בין מי שירצו לחיות איתה בשלום לבין מי שירצו להמשיך בדרך הטרור, איך תתוקצב לקיחת האחריות על עוד שני מיליון בני אדם. כל זה כרוך בהרחבת הסכמי אברהם. יש לשכנע את ערב הסעודית, את האמירויות ומדינות אחרות שזה הפתרון הטוב ביותר לאזור ואפילו לפלשתינים עצמם", אומר פרידמן ומדגיש כי תהיה חובה להקים מבנה שלטוני שיבטיח את הישארותה של מדינה יהודית "ושלא יהיה סיכון שהגדלת האוכלוסייה הלא יהודית תגרום למדינה לקבל החלטות שלא מתאימות להיותה מדינה יהודית. זה כולל לא מעט צעדים ועליהם כתבתי בספר באריכות. אני מנסה להתמודד עם כל הסוגיות הללו".
ימין ושמאל יכולים להתלכד תחת תכנית מדינית אחת
פרידמן מביע תקווה שיעלה בידו לשכנע שהתכנית שהוא מניח על השולחן יכולה ללכד תחתיה את מי שריבונות ישראלית חשובה לו עם מי שרווחת הפלשתינים חשובה לו, כמו גם מי שמעסיקות אותו זכויות אדם או ביטחון לאומי. "זה משהו שיכול באמת לפנות לאנשים במגוון רחב של תחומי עניין, וחשוב מאוד שזה יוצג בצורה כזו, ולא רק כעניינו של מיעוט קטן של אוכלוסייה שתופס שטח על חשבון מישהו אחר".
חבר הכנסת אוהד טל מקשיב לדברים ובוחר להדגיש את ייחודם לעומת השיח המדיני שהתחולל כאן עד כה: "מה שהשגריר פרידמן מציע כאן זו חשיבה אחרת ממה שהתרגלנו לחשוב, בוודאי בשלושים השנים האחרונות. הרבה גורמים, גם גורמים בינלאומיים, שניסו לפתור את הקונפליקט ניסו לקחת את השטח, לחלק אותו לשניים ולראות אם אפשר ליצור מציאות של חיים משותפים עם גבולות. השיטה הזאת, עד היום, לא הצליחה להביא לא לשלום, לא לשגשוג, לא לביטחון, לא לרווחה, לא לישראלים ולא לפלשתינאים. התוכנית של השגריר פרידמן אומרת: בוא ננסה לדאוג לאנשים עצמם. נשים רגע את האידיאולוגיות לרגע אחד בצד, בוא נראה איך אנחנו באמת מביאים פתרון אמתי לאנשים בשטח".
"וכשרוצים לדאוג לאנשים בשטח בוחנים את המציאות. בישראל היום יש מיעוט ערבי-מוסלמי ומיעוטים נוספים, ואם תשאל אותם אם הם מעדיפים חיים בכל מדינה ערבית במזרח התיכון או בישראל התשובה שלהם תהיה ברורה. הם רוצים לחיות תחת השליטה הישראלית. החיים שלהם הרבה יותר טובים, הם זוכים לשירותי חינוך טובים יותר, לשירותי בריאות טובים יותר, לשירותי רווחה טובים יותר, ובסופו של דבר אין טרור שיוצא גם לא מערים שבעבר גרו בהן מחבלים כי השליטה הישראלית מייצרת מציאות של חיים טובים, של ביטחון, של שגשוג, של רווחה. עכשיו בוא נראה איך אנו לוקחים את המודל הזה ומשכפלים אותו. זו בעצם התוכנית וכמו שהשגריר פרידמן אומר החלת ריבונות ישראלית היא חלק מהביטוי של לקיחת אחריות ישראלית על החיים של כולם".
טל רואה בחזונו של פרידמן חזון מפוכח וריאלי על אף האתגרים המורכבים שבו. "נצטרך לחשוב איך אנחנו מתייחסים למי שרוצה להילחם בנו. לא נוכל לאפשר לו כמובן ליהנות מהחיים הטובים של מדינת ישראל. מי שרוצה לעזוב, יוכל לעזוב, מי שרוצה להישאר, לחיות כאן, תחת ההכרה שזאת מדינה יהודית מוזמן להישאר ולחיות כאן חיים טובים הרבה יותר מאשר החיים שהציעה כל תכנית אחרת בשלושים השנים האחרונות".
"בפנינו חזון שמייצר הזדמנות אחרת, חדשה לחלוטין, וטובה לכולם, גם לערבים הפלשתינאים, גם לישראלים, ואפילו לכל המזרח התיכון. זו תכנית שבאמת תביא לשקט ביטחון ויציבות ומדינות רבות יוכלו לפנות משאבים ולעסוק בכלכלה ובבניית עתיד אזורי טוב יותר מבלי לשוב בכל שנה או שנתיים לקונפליקט הישראלי פלשתיני. לצאת מהלופ הבלתי פתור הזה".
לדבר עם העם. לא עם ההנהגה העריצה והמושחתת
לשאלתנו אם קיים פרטנר ערבי לשיח כזה, אחרי שלאורך שנים ראינו שגם הצעות המיטיבות עם רווחת הערבים נדחו, משיב פרידמן ומדגיש כי מדובר בתכנית שמוציאה מהדיון את ההנהגה הפלשתינית ומדברת אל ערביי יהודה ושומרון עצמם. "לעם הפלשתיני אין אמון בהנהגתו. הוא רואה איך כל הכסף שמושקע בהם מגיע לכיסי המנהיגים. ילדיו של איסמעיל הנייה עכשיו רבים על מיליארדי דולרים של ירושה, אלמנתו של ערפאת עושה קניות בשאנז אליזה ואפילו למחמוד עבאס, שלא עשה כלום בחייו, יש יותר כסף ממני, ואני אדם עשיר. מעבר לכך, התכנית אינה הסכם, חוזה או משא ומתן. כל אלה התבררו כבזבוז זמן. הפלשתינים אמנם לעולם לא יגידו בבקשה תבואו ותשתלטו על הטריטוריה שלנו אבל הם גם לעולם לא יגידו, בבקשה אל תיקחו את הטריטוריה שלנו אם הם יראו שמהלך כזה קורה".
"לא צריך לשאול את הפלשתינים אם הם מתכוונים לוותר על משהו שההנהגה שלהם מבטיחה להם כבר יותר מחמישים שנה. לא צריך לקיים דיון שכזה. מה שאתם צריכים לעשות זה לבוא ולהגיד, אנחנו מחילים את הריבונות שלנו תחת התנאים האלה, והנה ההזדמנויות הזמינות לפלשתינים. אני מאמין שהם יקבלו את זה, אבל לא בצורה פורמלית. הם לא יצטרכו לחתום על חוזה כלשהו כי זה לא יהיה הסכם, אבל תיווצר מציאות חדשה. הם הרי מעולם לא חיו תחת סמכותם שלהם. הם רוב בירדן וכבר עשרות שנים הם לא הפגינו נגד המציאות הזו. הם מראים יכולת לקבל חיים תחת ריבונות של מדינה אחרת ואני חושב שהם יעשו את זה גם כאן, אבל אני לא הייתי מבזבז זמן במשא ומתן. זה לא נחוץ".
ומה צפויה להיות תגובת העולם למהלך שכזה? " זה תלוי בכמה דברים. הדבר הראשון והחשוב ביותר הוא שמדינת ישראל תחליט על הריבונות, הדבר השני הוא שיהיה מדובר בהחלטה רצינית ולא על חודו של המנדט ה-61. כשזה יקרה, כשישראל תכבד את עצמה העולם יכבד אותה. העיקר שזה יבוצע בקונצנזוס רחב. אחר כך ארצות הברית, עם ממשל רפובליקני, תתמוך בזה מתוך הבנת המהלך כולו. נצטרך לפעול מול הסעודים ומדינות המפרץ ויש בהחלט אפשרות שהם יסכימו כאשר יהיה ברור שהתכנית תשנה לטובה את חיי הפלשתינים. לגבי אירופה לא בטוח מה יהיה שם, אבל אני סבור שבתוך חמש עש עשר שנים העניין יישכח והעולם יתפנה לעסוק בבעיות אחרות".
בנקודה זו מבקש חבר הכנסת אוהד טל להוסיף תזכורת מהמשפט המפורסם 'לא שוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים', "בהקשר הזה אנחנו כחברה ישראלית לאחר השבעה באוקטובר לשאול את עצמנו מה קרה כאן ב-76 השנים האחרונות וב-30 השנים האחרונות, ואיך נוכל ללמוד מטעויות העבר שעשינו ולא למחזר אותן, וכאן יש הזדמנות לעשות זאת".
"הציבור רוצה לשמוע בשורות חדשות, דרכים אחרות לצאת רגע מהקופסה והתוכנית הזאת מאפשרת את הדבר הזה, אבל צריך גם להודות ביושר שמדובר באתגר. אפילו בתוך הציבור הימני התרגלנו לחשוב על פי שיטת אוסלו, ולכן קשה לנו רגע לשמוע את הרעיון של השגריר פרידמן למרות שהוא פשוט, הגיוני וחכם מכל בחינה אפשרית, אז קדימה בוא נדחוף את זה. צריך להתחיל להתרגל לשמוע כאלה רעיונות".
השגריר פרידמן הזכיר תוך כדי דבריו את התמיכה הצפויה מכיוונו של ממשל רפובליקני במהלך, אבל האם תמיכה כזו בטוחה על אף שאולי יהיה מי שיראה בה שונה תפיסתית מגישתו של טראמפ, הגישה העסקית שהובילה אותו להניח בשעתו את תכנית המאה? פרידמן לא מקבל את ההגדרה של תכניתו ככזו "שאינה עסקית" גם אם היא אינה כוללת קבלת אחוזי שטח, דגל, ממשל ומדינה ערבית.
"המודל הוא הערבים הישראלים שגרים בתוך הקו הירוק. הם משתתפים בכלכלה הישראלית, במערכת החינוך, בבעלות על בתים ועוד. במובנים מסוימים הערבים הנוצרים בישראל מצליחים יותר מכולם, כולל היהודים. אז המטרה תהיה לשים בצד את סוגיית זכויות ההצבעה הארציות, כי זה מסובך, גם אם אפשר להקדיש לזה זמן, והרעיון הוא להעלות את רמת החיים של ערביי יהודה ושומרון לרמה של הערבים הישראלים שגרים בתוך הקו הירוק. המשמעות היא שהם יקבלו הרבה. הם יקבלו תשתיות, חינוך, בתי חולים, כבישים, תשתיות, השקעות של מיליארדים גם מהשותפים שלנו במפרץ ובאמריקה. כעת אמריקה נותנת חצי מיליארד דולר לאונר"א שהורג יהודים. הם נותנים כסף לדברים הכי גרועים. כלומר, יש כאן הזדמנות להפנות את הכסף האמריקאי הסעודי והמפרצי לכיוון הנכון".
"יש כאן גזר יחד עם מקל. אם הם רוצים לבצע מעשי טרור ישראל צריכה להילחם ללא רחמים. אבל לפחות האנשים ישאלו שם על מה בעצם אנחנו נלחמים? אנחנו יכולים לקבל בתי ספר טובים יותר, בתי חולים טובים יותר, לבנות יותר, לעשות יותר עסקים. התוצר לנפש הכי גבוה במדינות שמקיפות את ישראל הוא בסביבות 4000-5000 דולר, ובמקומות כמו לבנון וסוריה זה נמוך יותר. בישראל הנתון הוא בערך פי 11 וכאן מוצע לפלשתינים להיות חלק מהשגשוג הישראלי. זו הדרך היחידה שבה נוכל לעשות דה-רדיקליזציה של העם הפלשתיני".
חבר הכנסת טל מוסיף ומחזק את דברי פרידמן וקובע כי בתכנית יש "יתרון עצום לאדם הפלשתיני הפרטי. הוא ישפר את איכות חייו, רמת הבריאות שלו תשתפר, הכלכלה שלו תשתפר, החינוך שלו ישתפר. העתיד לילדים שלו יהיה הרבה יותר טוב. נכון שההנהגה הפלשתינית לא תהנה מזה, אבל המחשבה על כך נובעת מהחסימה שיש בתפיסה שלנו. התרגלנו לחשוב בשיטה של פעם, מחשבה על כן או לא הסכם ואיך הופכים את ההנהגה המושחתת הפלשתינית ליותר עשירה. הם אמנם לא ייהנו מזה, אבל חיי האדם הפרטי ישתפרו".
לשכפל את השיחה התל אביבית לכל הארץ
"נחשב רגע מה קרה לאזרח הפלשתיני בשלושים שנות אוסלו, האם חייו הוטבו? הוא הרי סובל גם מהטרור של החמאס והג'יהאד האיסלמי ומסבבים בלתי פוסקים של לחימה וגם מהשחיתות של הרשות הפלשתינית. לכן אם רוצים לדאוג לאנשים עצמם, החזון של השגריר פרידמן הוא הדרך הכי טובה להבטיח חיים טובים יותר לכולם. המציאות הנוכחית לא טובה לאף אחד", אומר טל.
הפצת הרעיון של השגריר פרידמן תזדקק ללא מעט במות ולא מדובר רק בכנסת. "צריך להיות דיון לאומי שבו אנחנו חושבים על איך זה מוצג", הוא אומר ומספר סיפור קטן על מפגש עסקי שהיה לו עם איש הייטק תל אביבי מבריק ומצליח באחד מגורדי השחקים של תל אביב. "דיברנו קצת על עסקים ואז גם על פוליטיקה. שאלתי אותו מה דעתך על יהודה ושומרון? והוא אומר לי, תראה, אתה יודע, לא הייתי שם מאז שהייתי בצבא. אני לא רוצה לשלוט על אנשים שלא רוצים להיות נשלטים על ידינו. אני לא רוצה שהילדים שלי יצטרכו לסכן את חייהם. אמרתי 'אוקיי, אני מבין. אתה מאמין באלוהים?' הוא אומר 'אני לא יודע. אתה יודע, ההורים שלי עברו את השואה כך שיש לי בעיות עם אלוהים'. אמרתי לו 'אני מבין. אז הרשה לי לשאול אותך שאלה. בוא נבחר מקום במקום לדבר בצורה היפותטית. אתה יודע מה קרה בשילה?' כשהוא אמר שלא אמרתי לו שאספר לו וסיפרתי לו על עם ישראל שיצא ממצרים, על יהושע שהעביר אותם את הירדן, על שבע השנים בגלגל ועל ההגעה לשילה שם היו בני ישראל 369 שנים. שילה היא ירושלים של ישראל לפני שהייתה ירושלים, לשם הגיעו כל השבטים ושם הם קיבלו את הנחלות, שם שמואל הנביא נולד, שם חנה לימדה את העולם איך להתפלל. הוא שאל אותי מה הכוונה וסיפרתי לו שהיא התפללה והכהן הגדול חשב שהיא שיכורה, ואחרי הכול אמרתי לבחור, 'תראה, זה מקום חשוב. עכשיו, מה אתה רוצה לעשות? אתה רוצה לשמור את זה, או אתה רוצה למסור את זה? אם תמסור את זה למדינה פלשתינית, זה ייהרס. הפלשתינים רוצים להרוס כל קשר בין העם היהודי לארץ המקראית שלהם. אז מה אתה רוצה לעשות?'. הוא ענה 'אנחנו חייבים לשמור את זה'. אמרתי לו 'כן, אבל אתה אתאיסט' והוא שאל 'אז מה? לא אכפת לי. לא אכפת לי מי כתב את התנ"ך. לא אכפת לי אם זה נכתב על ידי אלוהיכם. לא אכפת לי אם זה נכתב על ידי מישהו, או אם זה נכתב על ידי עשרה אנשים. לא אכפת לי. אבל זה הספר שלנו. זה הספר שהחזיק אותנו כעם. אנחנו כאן כבר 3000 שנה. אף אחד אחר מאותם עמים לא כאן. הכל בזכות התנ"ך. זה ההיסטוריה שלנו', כך הוא אמר. סיפורי התנ"ך הם מי שאנחנו, בדיוק כמו שאמריקה לא תמסור את אנדרטת וושינגטון או את פסל החירות".
"דיון כזה כמו שהיה לי עם אותו בחור צריך להיערך כל יום, אלף פעמים ביום, בכל מקום בישראל. הישראלים עסוקים בדאגה מאיראן ומחיזבאללה, אבל הם צריכים לקחת צעד אחורה ופשוט להרהר בתמונה הגדולה. אם נעשה את זה בצורה מכובדת, בלי לנסות לדחוף ולהכריח אף אחד, אלא עם כבוד, חינוך, אהבה, אהבה למדינה, אפשר יהיה להזיז את עם ישראל לכיוון חיובי מאוד".
אוהד טל משוכנע שהעת הזו, דווקא אחרי טראומת השבעה באוקטובר, מוכשרת להקשבה לרעיונות אחרים כדוגמת זה של פרידמן. "המשבר הגדול של כולנו הוא הזדמנות אדירה לבניית עתיד טוב יותר, ליצירת שינוי. "ראינו איך בכפר עזה על כל דלתות הבתים השרופים דגלים ושלטים של שלום עכשיו. מדובר באנשים שהם השפיץ של פירמידת השמאל, הם שלקחו את ערביי עזה לבתי חולים בישראל לאורך שנים, הם שהובילו קמפיינים גדולים למען השלום והעסיקו את העזתים בבתים, וכאשר נכנסו אותם ערביי עזה לרצוח בקיבוצים הם קראו להם 'מתנחלים'. אחרי הטבח שמענו רבים במחנה השמאל שמדברים בלשון תקיפה ביותר כלפי עזה והעזתים. כל כך הרבה אנשים במחנה השמאל אומרים מספיק".
פרידמן מוסיף הערה משלו ומבקש להדגיש ש"התכנית הזו היא לא של ימין ולא של שמאל, וזו נקודה מאוד חשובה. מישהו מהשמאל אמר לי אני לא רוצה לשלוט על הפלשתינים. אמרתי, תקשיב, ידידי, אתה כבר שולט. אתה שולח חיילים לג'נין, לרמאללה, לטול כרם. אתה שם. לא היית רוצה להיות שם לפחות עם ההזדמנות לשינוי? אם תיכנס לשם ויראו שבעזרת מיליארד דולר או שני מיליארד דולר שיגיעו מסעודיה, אתה בונה בית חולים, סולל כביש ומקים בית ספר, יהיה ברור שלפחות עכשיו אתה נמצא שם עם ההזדמנות להפחית את המתחים ולא להחמיר אותם".
(הראיון מתוך גיליון 17 של כתב העת 'ריבונות')