יושבות־ראש תנועת הריבונות באזהרה מפני המגמות המדיניות המסתמנות בזירה הבינלאומית, אשר עלולות להחזיר את מדינת ישראל לימי המנדט ולפגוע פגיעה חמורה בריבונותה.
בשנה האחרונה, תחת עננת המלחמה, החלו לצוץ מושגים ישנים בלבוש חדש.
"המזרח התיכון החדש" — אותו חזון משנות התשעים — חוזר לשולחן הדיונים, הפעם בצורת “תוכנית 20 הנקודות” ויוזמות שיקום בינלאומיות.
במסגרת זו מקודמות יוזמות הכוללות:
1. מועצת שלום
2. ועדה טכנית לפיקוח על עזה בראשות טכנוקרטים פלסטינים
3. כוח רב־לאומי לפיקוח ביטחוני
4. גוף מעבר שיוביל לפיקוח עצמי פלסטיני ולמדינה פלסטינית עתידית — גם ביהודה ושומרון
מדובר במערכות מתוחכמות של ויתורים המכרסמים בריבונות ישראל.
ליבת הפגיעה טמונה בניסיון להמיר שליטה ישראלית ישירה בערבויות בינלאומיות ובשותפויות אזוריות.
שלוש מלכודות מסוכנות
המלכודת הראשונה – ניהול אזרחי בידי זרים:
תוכנית ה־20 נקודות מעבירה את ניהול חיי היום־יום בעזה לרשות טכנוקרטית פלסטינית, בין היתר בראשות עלי שע'ת, לשעבר סגן שר ברשות הפלסטינית.
במקום שליטה ישראלית ישירה, מוקמת מערכת עוינת שאינה מחויבת לביטחון ישראל.
המלכודת השנייה – פגיעה בחופש הפעולה הביטחוני:
חופש הפעולה של צה"ל הופך לבן ערובה של אינטרסים זרים.
כל פעולה ביטחונית תיאלץ להתחשב בריאד, אבו דאבי או וושינגטון — שיהפכו לבעלות הבית בפועל בשטח.
המלכודת השלישית – הפרטה ואובדן שליטה:
הכנסת חברות אבטחה פרטיות לניהול ההיבט ההומניטרי יוצרת אובדן שליטה חמור.
גופים אלו אינם מחויבים לביטחון ישראל ולעיתים אף עוינים אותה.
מנדט חדש על אדמת ארץ ישראל
צירוף המהלכים הללו יוצר מציאות של מנדט חדש, שבו כוחות זרים קובעים את ביטחוננו — כפי שהיה בימי המנדט הבריטי.
ניסיון העבר מוכיח כי כל ויתור על ריבונות לטובת ערבויות בינלאומיות מוביל להסלמה ולטרור.
ללא שליטה ישראלית מלאה על עזה, יהודה ושומרון — מדינית, קרקעית וצבאית — “המזרח התיכון החדש” יהפוך לגרסה מסוכנת של הישן.
אזהרה מניסיון בינלאומי כושל
ניסיונות דומים נכשלו בלבנון, אפגניסטן, עיראק, בוסניה, קוסובו ובמסגרת האביב הערבי. בכל המקרים הללו, המעורבות הבינלאומית לא הביאה יציבות — אלא כאוס.
מסקנה וקריאה לפעולה:
המסקנה ברורה:
פיצול סמכויות + פיקוח חיצוני = חזרה לימי המנדט.
על ישראל לעבור ממגננה ליוזמה ריבונית. לא שיפור תוכניות בינלאומיות יביא ביטחון, אלא הצבת עובדות בשטח: התיישבות והחלת ריבונות על עזה, יהודה ושומרון, והבהרה כי ישראל היא הריבון היחיד בין הים לירדן.
המחיר הלאומי מחייב הכרעה. לא ייתכן ששנתיים של לחימה, למעלה מ־900 חיילים שנפלו, אלפי פצועים ו־1,200 נרצחים בפוגרום הנורא מאז השואה — יסתיימו ללא ניצחון מוחלט.
אם אלו תוצאות המלחמה — סימן שכשלנו ועלינו לפעול באומץ לשינוי כיוון.
שלושה תיקונים הכרחיים
1. תיקון יסודי של מערכת המשפט — כדי לאפשר לממשלה לנצח באמת
2. תיקון יסודי של צמרת צה"ל — שעדיין מושפעת מקונספציות עבר
3. חיזוק העצמאות הצבאית, החקלאית והכלכלית — גם במחיר כלכלי
ללא צעדים אלו, נחזור חלילה לימי המנדט וניאלץ לשוב ולהקים מחדש את ההגנה, הלח"י והאצ"ל.
סיכום:
ההיסטוריה מלמדת שעם ישראל שגשג רק כאשר היה ריבון לגורלו. כשם שדורות קודמים סירבו להשלים עם שלטון זר והקימו מדינה ריבונית — כך גם בדורנו מוטלת האחריות לבחור: לא לתלות ולוויתור, לא למנדט חדש, כן לריבונות מלאה, להתיישבות ולניצחון אמיתי — למען הדורות הבאים.