חברינו היקרים
ב"ה אנו אחרי הבחירות. הימין ניצח, אך יתכן וכוחו של מחנה הימין נחלש עם הותרתם של השרים שקד ובנט וחברת הכנסת שולי מועלם מחוץ לכנסת הבאה. לא יהיה בכוחה של העובדה הזו לבלום את ההתקדמות ההיסטורית של מדינת ישראל להחלת ריבונותה על יהודה ושומרון. כך גם לא תיעצר הפעילות שלנו לקידום החזון עד להשלמתו המעשית. הדבר יצריך כעת עבודה קשה ומאומצת יותר, אך הדבר לא ירפה את ידינו.
לפי שעה ניתן לציין מספר נקודות ציון המהוות עדות להתקדמות המשמעותית בסוגיית הריבונות:
1) החלטת מרכז הליכוד מיום ה-31/12/17 להחלת הריבונות על מרחבי ההתיישבות, החלטה שהתקבלה בזכות עבודתם הקשה והמאומצת של חברינו שבח שטרן, נתן אנגלסמן וישי מרלינג.
2) הכרת ארה"ב בריבונות ישראל על רמת הגולן.
3) התחייבותו הפומבית של ראש הממשלה להחלת הריבונות לא רק על גושי ההתיישבות, אלא גם על הישובים המבודדים
4) הדיווחים מארה"ב ולפיהם לא תכלול 'עסקת המאה' של דונלד טראמפ מדינה פלשתינית אלא אוטונומיה (כך לפי הוושינגטון פוסט). משמעות הדברים היא הפנמה של הנשיא האמריקאי את גודל הסכנה הטמונה ברעיון הקמתה של מדינה ערבית בין הים לירדן.
כעת עלינו לבחון בזהירות את הדברים: אמנם תכנית טראמפ לא התפרסמה רשמית, אבל עלינו לבחון מספר שאלות מרכזיות כשהמובילות והחשובות שבהן הן:
א. האם האוטונומיה הערבית שעליה מדבר נשיא ארה"ב תהיה תחת ריבונות ישראל?
ב. האם החלת ריבונות על הישובים עלולה להוביל לבלימת התפתחותם? כלומר מה יהיה גורל השטחים שבין הישובים? האם ניתן יהיה לבנות ישובים נוספים באזורים אלה או שהגדרתם החוקית תמנע זאת?
עלינו לזכור שהחתירה לפתרון הבעיה הדמוגרפית אינה הצדקה לוותר על מילימטר מארץ ישראל, שכן אם חלילה ייפרץ העיקרון לפיו ארץ ישראל כולה שלנו, עלול לקרוס המגדל האידיאולוגי כולו.
משום כך עלינו לשוב לאמיתות חיינו:
את ארץ ישראל קיבלנו מהקב"ה על מנת להקים בה חברת מופת, לנהל את הארץ על פי אמות מוסר חברתיים, כלכליים, רוחניים, אלוקיים, לא באידיאה אלא בפועל. לא נוכל להימלט משליחותנו.
מאז יצאנו ממצרים, מאז הפכנו לעם, אנו חלק מהשליחות האדירה הזאת, שליחות שהתגברה והתעצמה עם שובנו לארץ מהגלות. בעוד בתפוצות הגלות הדגשנו את עבודת ה' הפרטית והאישית, הרי שכיום עבודת ה' עלתה לקומת העשייה הלאומית של כולנו.
עלינו לפעול למען עתידנו הלאומי ואף לחזור להגדה הארץ ישראלית. לדבוק ב-6 לשונות הגאולה ולא רק בארבע הידועות. בעוד ארבע הלשונות המוכרות המבוססות על בשורת הגאולה שמשה הביא לבני ישראל במצרים הן "והוצאתי, והצלתי, וגאלתי ולקחתי" (שמות ו' ו-ז) אבל השיא טמון בפסוק שאחריו (שמות ו',ח'): "והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אותה לכם למורשה אני ה'". אלו שש לשונות הגאולה.
נתעכב מעט על הלשון השישית: "ונתתי אותה לכם מורשה" – לשון זו מחזירה אותנו לפסוק בספר במדבר ל"ג "והורשתם את הארץ וישבתם בה", שם מגדיר הרמב"ן בהשגותיו לספר המצוות של הרמב"ם את חובותינו כלפי ארץ ישראל העולות מפסוק זה: "שנצטווינו לרשת הארץ אשר נתן ה' לאבותינו לאברהם ליצחק וליעקב ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".
לאחר שהרמב"ן מנסח את המצווה באופן חיובי – "נצטווינו לרשת את הארץ"- הוא מוסיף, מחזק ומדגיש אותה גם בדרך השלילה "ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות". כלומר נאסר עלינו להותיר את הארץ תחת שלטונה של אומה אחרת מלבדנו. המשמעות היא שעלינו מוטלת החובה והזכות להחיל שלטוננו וריבונותנו על הארץ. (הרחיבה על כך הרבנית עידית איצקוביץ במאמרה 'החלת ריבונות - חובה מן התורה'. 'ריבונות' גיליון 7)
אמנם לצערנו שלטוננו על ארץ ישראל עדיין אינו שלם, אך עלינו להכיר תודה ולהודות על שאנו מתקרבים בצעדי ענק ללשון הגאולה השישית "ונתתי אותה לכם למורשה". כל זאת בזכות פועלכם המתמיד והנחוש בע"ה.
שנהיה ראויים, לשנה הבאה בירושלים הבנויה
חג חירות אמיתי ומרומם