איך ייראה הניצחון ברצועת עזה? האם נוכל להילחם במקביל גם בחיזבאללה? איך נתמודד עם הלחץ המדיני האמריקאי? מהם הקווים האדומים שישראל לא תוכל לוותר עליהם במערכה? תא"ל במיל' אביבי בראיון.
תא"ל במיל' אביבי, יו"ר תנועת 'הביטחוניסטים', התארח גם הוא בסדרת מפגשי הזום שקיימה תנועת הריבונות סביב אירועי ולקחי מלחמת חרבות הברזל.
בהתייחס למשמעותו של ניצחון במערכה הנוכחית, אומר אביבי כי הפעם הניצחון ברור שכן הדרג המדיני הגדיר במדויק את מטרות המלחמה, בשונה ממערכות קודמות. "הוגדרו מטרות מאוד ברורות, חיסול החמאס והג'יהאד האיסלאמי, פירוק היכולות השלטוניות והמבצעיות שלהם, פירוק כל תשתיות הטרור ברצועת עזה ווידאו שהם לא יכולים לבנות מחדש את היכולות הללו. הניצחון יהיה המימוש של הדברים הללו".
לדבריו אסור בשום פנים שאי פעם יחזור להתקיים איום מרצועת עזה על יישובי העוטף. באשר לאוכלוסייה העזתית סבור אביבי כי דינמיקת המלחמה תוביל לכך שרבים מהם לא יישארו ויבחרו להגר או לברוח לסיני. להערכתו ככל שהצבא ידרים את פעילותו לא יהיה מנוס, גם בהיבט ההומניטארי, מלפתוח את מעברי סיני ולאפשר להם להגיע לשם.
תא"ל במיל' אביבי נשאל אודות הלחץ האמריקאי על ממשלת ישראל להציב את אבו מאזן בהנהגת רצועת עזה ביום שלאחר מיטוט החמאס. בתשובתו הוא מספר כי תנועתו הגישה לראש הממשלה מסמך מפורט הנוגע למהלכי המלחמה וגם למהלכים שיבואו לאחריה. במסמך זה נכתב מפורשות כי 'תנועת הביטחוניסטים תילחם מלחמת חורמה בכל רעיון של הבאת הרשות הפלשתינית לעזה'. "אצלנו זה לא יעבור. ממשלה שתנסה לעשות מהלכים כאלה לא תשרוד", אומר אביבי ומוסיף: "לא נאפשר שוב לסכן את הדרום".
בביטחון מלא קובע אביבי כי תרחיש בו תוקם מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון ובעזה, כפי שארה"ב מנסה לקדם, תרחיש שכזה "לא יהיה", כלשונו.
על היכולת הישראלית לעמוד בלחצים אמריקאיים שכאלה לאחר הסיוע הרחב שקיבלה ישראל מהממשל, משוכנע אביבי שלא יהיה אדם בישראל שיסכים לרעיונות מסוכנים שכאלה לעתידה של ישראל. "יש כאן התפכחות של חלקים מאוד גדולים בציבור", הוא אומר ומוציא מהכלל את אותו מיעוט שלדבריו אינו מאפשר למציאות לבלבל אותו ונותר בעמדותיו המסכנות את עתידה של ישראל.
ומה באשר לגזרת הצפון המתחממת גם היא? האם יכול צה"ל לנהל מערכה במספר גזרות במקביל? אביבי משיב שאכן ריכוז המאמץ המלחמתי הוא ברצועת עזה, וכך נוח לישראל בשל המורכבות של המשימה שיכולה להימשך חודשים ואולי יותר מכך, "אבל בהסתכלות כוללת לא יהיה מנוס מלהתמודד גם עם חיזבאללה. אני לא רואה מצב שבו תושבי הצפון יהיו מוכנים לחזור לבתים שלהם כשמהצד השני של הגדר יושב נוח'בה על סטרואידים בדמות יחידות רדואן שהן גם יותר גדולות, גם יותר חזקות וגם יותר מצוידות אבל עם אותה אידיאולוגיה דאע"שית רצחנית שרוצה לשחוט את כל התושבים. לא נוכל לחיות עם האיום, ולכן צריך לטפל בו".
אביבי אינו משרטט קו מוגדר שממנו ודרומה לא יכולה להתקיים ישות טרוריסטית כלשהי, אך לדבריו העיקרון הוא שבמרחב הדרום לבנוני לא ניתן לאפשר נוכחות שכזו. "די ברור שבטווח של קילומטרים רבים אסור שתהיה שום יכולת לאיים על הישובים שלנו".
בסוגיית הסיוע ההומניטארי הניתן לעזה והחשש שמא הוא מהווה הפרעה בדרך להגיע לשחרור החטופים, אומר אביבי כי ישראל מתנהלת עם מעצמה שניצבת לצידה עם מיטב הכוחות הצבאיים ויש להבין את האינטרסים שלה באירוע, אינטרסים שנוגעים בין השאר גם לבחירות המתקרבות בארה"ב והלחצים הפנים מפלגתיים המופעלים על הנשיא האמריקאי. "אנחנו צריכים למצוא את נקודת האיזון בין מה שאנחנו מוכנים להסכים לו ומה לא", אומר אביבי המשוכנע שלו היה הדבר תלוי רק בנו סיוע הומניטארי כלשהו לא היה עבר לרצועת עזה כל עוד לא הושבו החטופים.
"אנחנו לא במציאות הזו, ולכן אנחנו צריכים קודם כל לשרטט את הקווים האדומים שלנו, למשל בשום פנים ואופן לא נסכים להעברת דלקים. דלק הוא כלי מלחמה של החמאס כדי לאפשר לו לשלוט במנהרות, להניע מכוניות ולעבור ממקום למקום. הדבר הנוסף הוא הפוגות, אלא אם כן מבקשים מאיתנו הפוגה של כמה שעות כדי להוציא את החטופים. בכל מציאות אחרת הפוגה היא סיכון של חיילינו וזה לא משהו שמדינת ישראל צריכה להסכים לו".
בהתייחס לשאלת היום שאחרי והסיכוי להקים מחדש התיישבות יהודית ברצועת עזה, מספר אביבי כי מאמר שפרסם הוא עצמו על העתיד הרחוק של רצועת עזה, ובתיאור זה נכללת גם התיישבות. "אני מסביר את זה לא מנקודת המבט של תנועת הריבונות שהיא חשובה, הנקודה האמונית שזה ארץ ישראל, אלא אני מסביר את זה מהמקום הביטחוני", אומר אביבי ומפרט:
"חווינו שלושה דגמי מציאות וראינו מה עובד ומה לא. לא מדובר בתיאוריה. הדגם הראשון הוא של היפרדות, הם שם ואנחנו כאן. ראינו את זה בעזה באוסלו ובהתנתקות גם ביהודה ושומרון. בכל הפעמים שביצענו את הרעיון הזה של נסיגה והיפרדות זה עלה לנו בהרוגים רבים. לכן היפרדות היא לא אופציה. הדגם השני הוא דגם דרום לבנון, עיראק ואפגניסטן, דגם של נוכחות צבאית בלבד. יש כאן תופעה שחוצה את כל המקומות במזרח התיכון שבהם פעלו רק עם צבא. במצבים האלו ראינו שאין לגיטימציה לאורך זמן. כשאין התיישבות לא ברור מדוע שייהרגו לך אנשים. זו בעיית הלגיטימציה שהיא הרבה פעמים פנימית". לזאת הוא מוסיף ומתאר את המציאות באותם מקומות כהתכנסות לתוך בסיסים וכדי לנוע מבסיס לבסיס דרושה הייתה היערכות מאסיבית ואלימה של טנקים נגמ"שים, גששים ועוד. פתיחות צירים היו נדרשות בדרום לבנון ולא ביהודה ושומרון, שם אפשר לנסוע באופן אזרחי ובאין מפריע, מהסיבה הזו של היעדר התיישבות.
"מה שמחזיק את הצירים ואת החיות והמרחב זה לא הצבא אלא התושבים. זה שיש חצי מיליון תושבים ביהודה ושומרון זה מה שנותן חיות לצירים ולכן אין צורך בפתיחות צירים ביהודה ושומרון. התושבים עושים את פתיחות הצירים בכל בוקר כשהם נוסעים בכבישים. לכן זה הדגם היחידי שיכול לעבוד במרחב הארצישראלי", קובע אביבי.
"אם אנחנו מבינים שכדי שלא יהיה טרור בעזה אנחנו צריכים לשבת בגבול עזה מצרים ולשלוט כדי שלא ייכנסו אינסוף כלי לחימה ודרוש חופש פעולה מבצעי שעליו מדבר גם שר הביטחון, ללא התיישבות זה לא יהיה נצחי ולא תהיה אחריות על הצירים. יש הגיונות לעניין של ההתיישבות ואני מדבר בהיבט של ביטחון לאומי עוד לפני ההיבטים האמוניים יהודיים והקשר לקרקע וההיבט של המחיר שהצד השני צריך לשלם על מה שהוא עשה לנו. מתים לא מעניינים אותם כי הם רוצים למות. קרקע כן מעניינת אותם, ושם צריך שיהיה המחיר".