האזינו לשיחתם של עורך הדין בן ארי, מומחה למציאות המשפטית ביהודה ושומרון ומי שליווה את דו"ח השופט אדמונד לוי, ועורך הדין מיכאל דבורין על משמעות החיים ביהודה ושומרון כיום ועל הנחיצות הבהולה בהחלת ריבונות.
ההסכמה הלאומית סביב חזון הריבונות הולכת ומתרחבת, רובה המוחלט של ממשלת ישראל ורוב חברי הכנסת כבר הביעו את עמדתם בעד החלת הריבונות, ועם זאת אתגר הריבונות מעלה לא מעט שאלות. אז אם גם לכם יש עדיין שאלות סביב חזון הריבונות, ואולי אתם עדיין לא מבינים למה ריבונות ולמה עכשיו, לכם נמליץ לצפות בפודקסט המפגש בין עו"ד מיכאל דבורין ועו"ד ערן בן ארי.
במסגרת סדרת הפודקסטים 'בלתי סביר בעליל' של 'שומר סף', משוחחים השניים על חזון הריבונות, חשיבותו והיתכנותו. עו"ד בן ארי קובע באופן מוחלט ונחרץ כי החלת הריבונות היא התשובה היחידה והנכונה למהלכים האירופיים המבקשים להכיר במדינה פלשתינית. במהלך השיחה מסביר בן ארי עד כמה הכרחי וקריטי המהלך לביטחונה ועתידה של ישראל, כמו גם לנורמליזציה האזרחית המתחייבת עבור למעלה מחצי מיליון תושבי יהודה ושומרון.
כמי שכיהן במשרד הביטחון כאחראי על הסוגיה האזרחית ביהודה ושומרון מציג עו"ד בן ארי את המציאות הבלתי אפשרית כיום ביהודה ושומרון, אך פותח בתזכורת מלקחי טבח השבעה באוקטובר, כאשר עם ישראל כולו ראה מה משמעות הקמתה של ישות מדינית ערבית עצמאית תוך פינוי ועקירת ישובים ושימת מבטחינו הביטחוני באמצעים טכנולוגיים כאלה ואחרים. זאת בשעה שבה ביהודה ושומרון צה"ל מבצע מעצרי מחבלים מדי ערב ומדי לילה כאשר הישובים מסייעים בתפיסת השטח, וזהו מקור ההבדל בין עזה ליהודה ושומרון.
בן ארי מתאר את הרקע ההיסטורי-משפטי של השליטה ביהודה ושומרון ואת ההחלטה על החלת ריבונות במזרח ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים. החלת ריבונות, הוא מציין, לא צריכה רוב בכנסת אלא די בהחלטת ממשלה. עוד הוא מסביר את ההבדל העקרוני בין החלת הריבונות במזרח ירושלים או בשאר חלקי יהודה ושומרון לעומת החלת הריבונות ברמת הגולן.
דבורין ובן ארי משוחחים על המציאות הבלתי אפשרית המתקיימת ביהודה ושומרון בהיעדר ריבונות בתחומי זכויות האדם והאזרח. הדברים נוגעים בין היתר גם לחוקי המקרקעין הקיימים ביהודה ושומרון, האבסורד הוא שמדובר בחוקים מתקופת העותומנים בהם גם מפות לא היו על מנת לציין אחריות ובעלות. מאחר והתורכים חילקו קרקעות רק על מנת שניתן יהיה לגבות מיסים מחקלאים, המשמעות היא שלא ניתן לרכוש חזקה על קרקעות ביהודה ושומרון.
עו"ד בן ארי מרחיב אודות משמעות חלוקת השטח בהסכמי אוסלו וקיבוע מציאות אפרטהייד שבה ליהודים אסור להיכנס לשטחי A ולנוע בהם. חלוקת השטח נועדה להיות זמנית עד להסכם הקבע שכידוע לא הגיע בשל ההחלטה הערבית לצאת למלחמה נגד ישראל, ובעקבות כך צה"ל פועל בשטח כולו. עם כל זאת ועם כל מפעל ההתיישבות ישראל הרשמית לא החילה את ריבונותה על השטח, ולמעשה אלוף פיקוד המרכז הוא הריבון הבלעדי בשטח, וכריבון הוא זה שבחר אילו חקיקות יוחלו ביהודה ושומרון ואילו לא. כך קורה שחלק מחוקיה של מדינת ישראל חלים יחד עם אותה חקיקה עותומאנית שעודה קובעת ורלוונטית.
בשיחה עולה גם מציאות האבסורד שבה ישראל, על פי הסכם פריז, הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, גובה מיסים עבור הרשות הפלשתינית, שהיא לא רק מושחתת ומעשירה את בכיריה במיליארדי דולרים, אלא גם מעודדת טרור, משלמת משכורות למחבלים על פי תעריף דמים בו מי שרצח יותר יהודים משכורתו גבוהה יותר. בהקשר זה הם מזכירים גם את מעורבותם של אנשי מנגנוני הרש"פ בפיגועי טרור, והחקיקה ברש"פ לענישה קשה כולל עינויים ועד מוות למוכרי קרקעות ליהודים.
בן ארי ודבורין מציינים דוגמאות נוספות לאנומליה בה מתנהלים החיים ביהודה ושומרון בהיעדר ריבונות ישראלית, בהיבטי נזיקין, דיני חברות ועוד ועוד. על מנת לתקן את המציאות המעוותת הזו, הוא קובע, יש לתרגם את החלטת הכנסת שהתקבלה באחרונה להחלטה ממשלתית שמשמעותה היא החלת הריבונות.
כמי שהיה מזכיר ועדת השופט אדמונד לוי שעסקה בחקר טענות הזכות ההיסטוריות של העם היהודי על יהודה ושומרון, קובע עו"ד בן ארי נחרצות כי טענת הכיבוש היא טענה משוללת כל יסוד וניתן וחשוב ללמוד את הדברים שנכתבו על ידי השופט אדמונד לוי על מנת להכיר את הרקע ההיסטורי של המציאות האמיתית ביהודה ושומרון. לזכויות העם היהודי בכל השטח של יהודה ושומרון יש גם הכרה בינלאומית, אם כי יש להכיר גם במציאותם של ערביי יהודה ושומרון שמספרם עדיין לא ידוע, שכן לרש"פ אינטרס לנפח את המספרים בעוד רבים מהם עוזבים ובוחרים להגר לרחבי העולם.
הצהרת הכנסת, מדגיש בן ארי, מתמקדת בהחלת ריבונות במרחבי ההתיישבות ובבקעת הירדן, כלומר אזורים בהם האתגר הדמוגרפי כמעט ולא קיים. בן ארי ודבורין מדגישים את חשיבותה של בקעת הירדן בהיבט הביטחוני, זאת כאשר החלופה לגבול מזרחי על הירדן היא גבול מזרחי על כביש 6 על כל המשמעויות והסכנות הנובעות מכך למרכזי האוכלוסייה הישראלית.
בן ארי מרחיב אודות משמעויותיה של מדינה פלשתינית המתנהלת כמדינה לכל דבר ועניין, כזו שמחזיקה בדגל ובדרכון ויכולה למלא את שטחה בעשרים מיליון פליטים מכל רחבי העולם. משמעות מציאות שכזו היא סופה של מדינת ישראל, הוא קובע ומזכיר את החשיבות שראו אנשי מפלגת העבודה בהחזקה הביטחונית של אזורים אלה, מה שהוביל לתכנית אלון, בסיסה וראשיתה של ההתיישבות ביהודה ושומרון.
אם כן, מדוע עדיין לא הוחלה ריבונות? בן ארי קובע כי כאשר הממשלה כולה תומכת בהחלת ריבונות ההחלטה וההכרעה נתונה בידיו של ראש הממשלה, נתניהו, ולהערכת בן ארי תפיסתו ארוכת השנים של נתניהו היא התחשבות בלחצים ושיקולים מדיניים ובינלאומיים כאלה ואחרים, אך זהו מבחנו כמנהיג וכראש ממשלה.
בן ארי מזכיר את החלת הריבונות ברמת הגולן שבוצעה על ידי בגין גם תוך עימות עם ממשל רייגן שהתנגד לכך ואף הטיל סנקציות שכעבור מספר חודשים בוטלו. המציאות כיום, הוא משוכנע, מאפשרת מהלך של ריבונות בגיבוי או בהסכמה ברמה כזו או אחרת מצד ממשל טראמפ.
ריבונות ברצוע עזה, סבורים דבורין ובן ארי, מהווה גם ענישה מתבקשת למי תקף ברצחנות חסרת תקדים את ישראל, ותהיה זו ענישה בשפה המובנת להם ביותר, שפת אבדן הקרקע עבור מי שחיי אדם הם חסרי ערך בעיניו. עם זאת מעיר בן ארי כי לטעמו הקונצנזוס הישראלי עדיין לא סבור כך ויש לקחת גם את השיקול הזה בחשבון, בעיקר כאשר ישראל בעיצומה של מלחמה והסכמה לאומית רחבה חשובה בעת שכזו.
בן ארי מעיר ומציין פרט לא מוכר ולפיו הסכמי אוסלו שלמעשה הם שיצרו את הרשות הפלשתינית, אוסרים על הרש"פ קיום מהלכים מדיניים כלשהם. המשמעות היא שכל מהלכיה של הרש"פ באו"ם, כמו גם הקמת שגרירויות ברחבי העולם וכיוצא באלה, הם מעשים המנוגדים להסכמי אוסלו עצמם. גם בשל התנהלות זו על ישראל להגיב באופן היחיד הנדרש לכך, כלומר החלת ריבונות.
עוד קובע עו"ד בן ארי כי תפיסת אוסלו ולפיה מנגנוני הביטחון של הרש"פ הם שישמרו על ביטחונה של ישראל השחיתה את מערכת הביטחון הישראלית. הגנרלים הישראלים הגיעו למסקנה שאין בכוחו של צה"ל להגן על אזרחי ישראל ולכן יש להעביר את האחריות לרש"פ ובכך הנשימה ישראל את "גופת" הרשות הפלשתינית.
בהמשך הדברים מסביר בן ארי את משמעות תפקידו של המינהל האזרחי שנועד מלכתחילה לפעול מול מושלי הערים הערביות ביהודה ושומרון כאשר המושל הצבאי הוא הרשות העליונה. במסגרת הסכמי אוסלו הוקמה הרש"פ, צה"ל נסוג מהערים הערביות וכך הפך המינהל לגוף הפועל מול האזרחים הישראלים ולא מול ערביי האזור, בעוד בכירי המינהל נותרו מחזיקים בעמדה לפיה יש לדאוג ל"שקט תעשייתי" ולשם כך לייצר תיאום עם ההנהגה הערבית שאותה ראו כמייצגת את ילידי המקום, כלומר את הערבים.
בממשלה האחרונה, מציין עו"ד בן ארי, שונתה המציאות הזו עם הקמתה של מנהלת המאזרחת את השירות לאזרחים ביהודה ושומרון. המנהלת הוקמה על ידי השר סמוטריץ' בכהונתו כשר במשרד הביטחון וכך עוברות סמכויות אזרחיות מקצינים שאין להם כל ידע אמיתי בתחומי תעבורה, ארכיאולוגיה, היתרי בנייה, איכות סביבה, משפט וכיוצא באלה לאנשי מקצוע אזרחיים. מנהלת זו כפופה גם לשר אך גם לרשות הצבאית, כלומר לאלוף הפיקוד.
בן ארי מספר גם על מעורבות הפרקליטות הצבאית בפעילות המנהל האזרחי, מעורבות שמנעה גם מהצבא לפעול לטובת האינטרס הישראלי בתואנה שהמשפט הבינלאומי אוסר זאת, אך זאת בהסתמך על פרשנות רדיקאלית ביותר של החוק הבינלאומי. פרשנות זו הגבילה מאוד את היכולת הצבאית והאזרחית ביהודה ושומרון. בן ארי מציג דוגמאות מקוממות לפרשנות מגבילה זו שכבלה את ידיו של הצבא. כל זאת לבד מהמקום הניתן במערכת המשפט הישראלי גם לרש"פ וגם לגופים וארגונים זרים בעלי אינטרס אנטי ישראלי.
מול כל אלה ניצב המענה ההכרחי של החלת ריבונות ישראל על השטח להחזרת הנורמאליות האזרחית, החקיקה הסדורה והישראלית לשטח, הביטחון ומניעת סכנתה של מדינה פלשתינית או מסירת שטח לגוף זר, מהלך האסור בחוק כאשר מדובר בשטח ריבוני של ישראל, אלא אם הושג רוב של שמונים חברי כנסת או רוב בעם. כאשר העם בישראל רוצה ומבין את חשיבות האחיזה ביהודה ושומרון זו ההזדמנות לבצע את המהלך הנדרש, החלת ריבונות ישראל על יהודה ושומרון ולטעמם של דבורין ובן ארי גם על נתחים משמעותיים ברצועת עזה, ובכך להעביר מסר חד ונוקב לאויביה של ישראל.
השניים יוצאים בקריאה ברורה לממשלת ישראל לא להמתין ולא לבנות על כך ש"יהיה בסדר" אלא לעשות מעשה היסטורי ולחולל את השינוי הנדרש.
את השיחה ביניהם חותם עו"ד בן ארי בהבהרה משפטית אודות חוסר המשמעות של מהלך ההכרה של מספר מדינות אירופאיות בקיומה של פיקציית המדינה הפלשתינית.