לא נאפשר לסמא את עינינו שוב עם הסכמים הכובלים את ידיה של ישראל מלהגשים את ייעודה ולהבטיח את ביטחונה. היו שותפים עימנו בחשיבה הנדרשת כיום להמשך תנופת הריבונות הלאה עד להגשמתה ומימושה.
אירועים דרמטיים תוכפים את מדינת ישראל ואת העם היהודי כולו. הביטוי "אירועים בסדר גודל תנ"כי" הפכו בשנתיים האחרונות למטבע לשון משומש ובצדק. מנהיגים רבים ונציגי מדינות רבות מתקבצים ומבקשים להיות חלק במהלכים ההיסטוריים המתרחשים לנגד עינינו. יש בהם מי שטובתנו עומד לנגד עיניהם, אך לרוב זוהי טובתם שלהם.
עיון בסעיפיו של ההסכם עליו חתמה ישראל מול האויב החמאסי בניצוחו של נשיא ארה"ב מגלה לדאבון ליבנו כי סוגיית הריבונות לא רק שאינה מופיעה בו, אלא שנראה כי אנו מאבדים בהסכם זה נתחים מריבונותינו ואף חמור מכך.
ההסכם קובע כי עזה העתידית תנוהל בידי כוחות בינלאומיים זרים בפיקוחה של ארה"ב, כאשר החזון המסתתר בין מילותיו של ההסכם הוא הקמתה של מדינה פלשתינאית. נביא בפניכם כמה מהסעיפים המדאיגים הכלולים בהסכם:
סעיף 9: עזה תנוהל באופן זמני ע"י ועדה פלשתינית מקצועית ולא פוליטית שתנהל את שירותי הציבור והמוניציפלי. הועדה תורכב מפלשתינים מוסמכים ומומחים בינלאומיים ותפעל תחת פיקוח גוף בינלאומי חדש, מועצת השלום, שבראשה יעמוד הנשיא טראמפ יחד עם טוני בלייר. גוף זה יגדיר את המסגרת ויתאם את המימון לשיקום עזה עד שהרשות הפלשתינית תשלים את תכנית הרפורמות שלה ותוכל לשלוט מחדש בעזה.
סעיף 15: ארה"ב תעבוד עם שותפים ערבים ובינלאומיים להקמת כוח ייצוב בינלאומי זמני ISF שיפעל מיידית בעזה. הכוח יאמן ויסייע לכוחות משטרה פלשתיניים נבחרים ויתייעץ עם מצרים וירדן.
סעיף 19: במקביל לשיקום עזה, ולאחר ביצוע רפורמות ברשות הפלשתינית, עשויים להיווצר לראשונה תנאים לדרך אמינה למימוש שאיפתו של העם הפלשתיני להגדרה עצמית ולמדינה.
סעיף 20: ארה"ב תיזום דיאלוג בין ישראל לפלשתינים להסכמה על אופק מדיני לדו-קיום בשלום ובשגשוג.
תנועת הריבונות קמה כאשר לנגד עיניה עומד יעד ראשון בדמות מניעת הקמתה של מדינה פלשתינית בארצנו. מדינה שכזו לא קמה עד כה ב"ה בזכות דעת קהל הולכת וגוברת, פוליטיקאים ומדינאים נחושים, פעילות הסברתית וגם בעקבות התפכחות לאומית כואבת לנוכח תוצאות טבח השבעה באוקטובר. עם זאת הלחצים הבינלאומיים והפנימיים להקמתה של מדינה כזו בלב ארצנו עודם קיימים והם הולכים ורבים.
אכן, בנאומו הדגיש נשיא ארה"ב כי יהודה ושומרון הם אזורים בעלי חשיבות היסטורית, ביטחונית ודתית עבור העם היהודי, אך עם זאת הוא הבהיר בצורה ישירה ואף בוטה שלא יאפשר להחיל על אזורים אלה את הריבונות הישראלית.
התקווה, האמונה, האופטימיות והשאיפה לשלום ממלאים את העם היהודי מזה דורות, וטוב שכך, אולם כל אלה גרמו לחלקים מהעם בישראל לקבל את הסכמי אוסלו ואת הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון כצעדים שאחריתם שלום, שלווה וביטחון. סלידתנו ממלחמות הביאה אותנו לעשות כל מאמץ לחתום כל מבצע צבאי במהירות רבה ככל הניתן, גם אם ללא הכרעה שתבטיח ביטחון ושלום לדורות. כך גלשנו מסבב לסבב, ממבצע למבצע, עד ליום הטבח הנורא בשבעה באוקטובר.
עד לא מכבר נדמה היה שהפעם יהיה אחרת, הפעם התפקחנו. כך לפחות חשבנו וקיווינו. נראה היה שהנה העם קם כלביא להשמיד את אויבו המבקש להכחידנו. הציפייה הייתה שבתום המלחמה הקשה שנכפתה עלינו נראה אך ורק את קו החוף, לא עוד בתים ואנשים המאיימים על קיומינו. כשהוכח שוב, גם בסקר, כי למעלה משמונים אחוזים מערביי יהודה ושומרון תומכים בטבח, וכששתיקתם הרועמת של מנהיגיהם המסרבים לגנות את הטבח צלצלה באוזנינו, סברנו שכעת מתכנס קונצנזוס לאומי רחב סביב ההזדמנות לקבע את גבולותיה של מדינת ישראל כך שיכללו את מרחביה ההיסטוריים והתנ"כיים של הארץ. ייחלנו להפצעתה של הריבונות לצד המשילות שתיאכף ביד רמה בנגב ובגליל ועם ישראל יחוש סוף סוף ריבונות מהי.
כך קיווינו, ציפינו וייחלנו, אך חולשה, ויש אומרים המערביות שבנו, תקפה את מנהיגינו ומנעה מאיתנו את ההגעה ליעדינו הלאומיים, להגשמת החזון לו נכספו דורות של יהודים, ריבונות ישראלית מלאה על ארץ ישראל כולה, על יהודה, שומרון, עזה והבשן.
לצד השמחה הגדולה בה התמלא ליבנו למראה החטופים השבים הביתה, לצד הזעם על כל חטוף שנרצח בשבי וארונו הושב בדמע, נחשפנו לתעתועיו הנמשכים של האויב ולאופן האכזרי בו הוא נוהג בבני עמו, לשבירת הגפיים וההשפלות ברחובותיה של עזה, להוצאות להורג למצהלות ההמונים, לרודנות החומסת מזון ומים מאנשיהם שלהם. אנו רואים את כל אלה ומסרבים להבין את כלליו של המזרח התיכון.
באזור קשה שכזה, עם שכנים שכאלה, עלינו לדאוג להבטחת קיומינו בכל דרך והצעד הראשון לכך הוא הרחבת וחיזוק ריבונותינו על הארץ.
לעת הזו לא נוכל לשבת ספונים בבתינו. לא נוכל לצפות באזלת יד בלחצים הבינלאומיים הנמשכים למתן מדינה כפרס לאויב. לא נוכל לקבל העברה של מושכות האחריות על ביטחונינו ועתידנו לידיים זרות. זו עת לחשבון נפש לאומי. אנו מתקרבים לתקופת בחירות שבסופה אין לדעת מי יהיו מרכיביה של ממשלת ישראל הבאה. גם הממשל האמריקאי האוהד, יחסית, לא יישאר בבית הלבן לנצח. אין לדעת כיצד ינהגו ממשלת ישראל העתידית והממשל האמריקאי העתידי כאשר יתגלעו פערים בין האינטרסים של ירושלים לבין אלה של וושינגטון. משום כך עלינו לפעול כעת לחיזוק לאומיותינו, זהותינו וריבונותינו.
חברינו היקרים בתנועת הריבונות,
אנחנו לא מתחילים מבראשית, אנחנו ממשיכים הלאה במעלה הדרך. אנחנו חדורי אמונה שהחלת הריבונות על כל מרחבי ארצנו, יהודה, שומרון, חבל עזה והבשן היא צורך השעה, יותר מאי פעם. החלת הריבונות ומימושה היא זו שתגדע את תקוות האויב הערבי והיא זו שתממש את ההבטחה התנ"כית "לזרעך נתתי את הארץ הזאת".
לא נאפשר לסמא את עינינו שוב עם הסכמים הכובלים את ידיה של ישראל מלהגשים את ייעודה ולהבטיח את ביטחונה.
זה הזמן להצטרף לתנועת הריבונות.
ליצירת קשר:
[email protected]